נער בן 16 הגיע לרופא עם תלונה משונה: בכל פעם שהוא מקנח את האף שלו, כך הוא סיפר, צחנה נוראית מתפשטת בחדר. זאת לא היתה הפעם הראשונה שהנער הגיע לרופא עם בעיה שקשורה לאף שלו. כשנה קודם לכן, בגיל 15, הוא הגיע לבדיקות לאחר שבמשך כמה שנים סבל מגודש באף ומפגיעה בחוש הריח.
אולם, פרט לשני התסמינים הקלים הללו וכמה אלרגיות שמהן סבל הצעיר, הרופאים שבדקו אותו קבעו שהוא בריא לחלוטין ולא מצאו שום דבר שיכול להסביר את הבעיות. הוא לא סבל מדלקות שקדים או הפרעות אף-אוזן-גרון אחרות, והוא גם לא נהג לשתות או לעשן.
הרופאים אפילו ביצעו אנדוסקופיה במערות האף שלו, אבל לא מצאו שום דבר חריג דוגמת נגעים או גידולים שעלולים לעורר חששות. ללא גורם נראה לעין לתלונות שאיתן הגיע, הנער נשלח הביתה עם טיפול סטנדרטי למדי של שטיפות אף, תרסיס סטרואידי ואנטיהיסטמינים. הרופאים גם ביקשו שיגיע לביקורת לאחר 4-6 שבועות, אולם הוא לא הגיע.
בתיאור של המקרה שהתפרסם בכתב העת JAMA Otolaryngology-Head & Neck Surgery, מציינים הרופאים שהנער חזר רק כשנה לאחר מכן, והפעם היתה לו תלונה חדשה ומסקרנת: בכל פעם שהוא קינח את אפו, התפשטה צחנה עזה בחדר שנבעה מתוך האף שלו. אף שהאף שלו הדיף ריח מסריח, הבל הפה שלו דווקא היה תקין. הרופאים החליטו לערוך לו בדיקת CT, ואז החל להתבהר מקור הריח הלא נעים.
בתוך האף של הצעיר זיהו הרופאים כדור זעיר בגודל של כ-9 מילמטרים. סביבו הצטברו משקעים של סידן, שלרוב נגרמים בעקבות תהליך דלקתי כרוני, נמק או הצטלקות. כל הסימנים הצביעו על כך שהעצם הכדורי שנצפה בסריקת ה-CT הוא גוף זר.
אל תפספס
בעזרת מכשיר שאיבה, הרופאים שאבו החוצה בעדינות את העצם הזר, ובעקבות כך האזור שבו הוא היה תקוע החל לדמם. לאחר שהם סיימו לעצור את הדימום הם התפנו להביט במה שיצא מאפו של הנער. זה היה קליע קטן ממתכת של רובה אוויר. הרופאים שוחחו עם הוריו של המטופל, ואלה נזכרו שהוא אכן נורה באפו מרובה אוויר כשהיה בן 8 או 9, ומאז הקליע היה תקוע בתוך האף שלו וזה מה שגרם לצחנה.
הוריו של הנער הסבירו שבסמוך לתקרית שבה הילד נורה מרובה האוויר הוא לא סבל משום תסמינים נראים לעין ולכן הם לא ייחסו חשיבות למקרה ולא פנו לבדיקה או טיפול רפואי. הם גם לא העלו על דעתם שהבעיות שהחל לסבול מהן בגיל 15 היו קשורות לאותה תקרית נשכחת 7 שנים קודם לכן.
הרופאים הסבירו שרקמה בריאה גדלה סביב הקליע ועטפה אותו, כך שגם עיטוש בריא לא היה מצליח לפלוט אותו החוצה ולכן היה צורך בהתערבות כירורגית זעיר-פולשנית כדי לשחרר אותו מהמקום בו נתקע. העצם הזר גרם לחסימה בדרכי הניקוז הטבעיות של האף, ומאחוריו הצטברו ליחה, נזלת וגם חלקיקי פסולת וחיידקים שנשאפו על ידי הנער. כל זה גרם באופן מובן לריח מאוד לא נעים.
לאחר שהקליע הוסר מאפו, הנער לא סבל משום תופעות או סיבוכים והוא שוחרר לביתו, חופשי לקנח את האף מבלי לחשוש מיצירת מפגעי ריח באשר ילך וינשוף.