מדענים מאוניברסיטת אורהאוס בדנמרק הצליחו לראשונה לזהות את המשתנה הגנטי שאחראי להרטבת לילה בילדים וצעירים. מזה זמן רב סברו המומחים שלהרטבות לילה יש רכיב גנטי תורשתי, משום שלרוב מדובר בתופעה משפחתית, ולילדים יש סיכוי גבוה יותר לסבול ממנה אם אחד מהוריהם סבל ממנה בילדותו. אולם, עד כה, לא נמצאה ההוכחה המדעית להשערה הזאת.
במחקר גנטי חדש שפורסם בכתב העת The Lancet Child & Adolescent Health ניתן לראות כיצד משתנה גנטי מסויים מגביר את הסיכון להרטבת לילה. "כ-16 אחוזים מבני ה-7 סובלים מהרטבות לילה, ואף שאצל רבים מהם התופעה חולפת ללא התערבות כאשר הם מתבגרים, 1-2 אחוזים מהם ימשיכו לסבול ממנה גם כמבוגרים צעירים. מדובר בבעיה רצינית שיכולה להשפיע בצורה מאוד משמעותית על ההערכה העצמית ואיכות חייהם של ילדים", אמרה ג'יין הווארגארד כריסטנסן, אחת החוקרות שהשתתפה במחקר.
במחקר השתתפו 3,882 ילדים וצעירים שאובחנו כסובלים מהרטבות לילה או כאלה שנוטלים טיפול תרופתי למניעת הרטבות. קבוצת הביקורת כללה 31,073 ילדים וצעירים שאינם סובלים מבעיה זו. החוקרים השוו את ההבדלים הגנומיים בין שתי הקבוצות כדי לזהות את הגורם הגנטי להרטבות.
"זיהינו שני מקומות על הגנום שבהם וריאנטים גנטיים ספציפיים מגדילים את הסיכון לסבול מהרטבות לילה. הגנים שזיהינו קשורים בין השאר לאופן שבו המוח מפתח את היכולת להפחית את ייצור השתן בלילה, לוויסות של שלפוחית השתן ולשינה תקינה", הסבירה ססילי סיגארד יורגנסן, שעמדה בראש המחקר.
אל תפספס
המחקר מצא עוד שלכל הסובלים מהרטבות לילה היו וריאנטים גנטיים משותפים, מה שמסביר את הגורם הגנטי-תורשתי שמהווה כשליש מהסיכון לתופעה. אולם לאופן שבו הווריאנטים הללו משתלבים ומצטברים אצל כל אחד יש משמעות, וגם לגורמים נוספים שצריכים להתקיים כדי שתיווצר הבעיה של הרטבות הלילה. כלומר, ייתכן מצב שבו כל הווריאנטים יהיו קיימים אצל אדם מסויים, אך הוא לא יסבול מהבעיה.
"יכול להיות שלמישהו יהיו את כל הווריאנטים הגנטיים שקשורים בהרטבת לילה, אך הוא לא ירטיב בלילות. זאת משום שיש גורמי סיכון נוספים שמשפיעים על זה ועדיין לא מיפינו אותם - גנטיים וסביבתיים כאחד. מתברר לנו שזהו עניין מאוד מורכב ואי אפשר לדבר רק על איזה גן בודד שהוא זה שגורם להרטבות לילה", הרחיבה כריסטנסן.
הקשר הגנטי בין הרטבת לילה ואוטיזם
עוד ממצא מעניין שעלה מהמחקר הוא מכנה משותף בין הווריאנטים שזוהו כמגבירי סיכון להרטבות לילה ובין הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, מה שרומז על פוטנציאל לקשר גנטי בין שתי התופעות. "הממצאים שלנו ממש לא אומרים שהרטבות לילה גורמות לאוטיזם בילדים, או להיפך, אלא רק שלשתי התופעות הללו יש מכנה משותף מבחינת הגורמים הגנטיים שלהן. מחקר נוסף של התחום הזה יוכל להבהיר את הדומה והשונה מבחינה ביולוגית בין שתי ההפרעות הללו", חידדה כריסטנסן.
כדי לוודא שהגורם הגנטי הוא אכן הסיבה להרטבות הלילה ולא ממצא נסיבתי או מקרי, החוקרים השוו את הממצאים שלהם גם למאגר גנטי נוסף - מאיסלנד, שאישש את ממצאיהם. הם ראו גם שם שאותם וריאנטים גנטיים הגדילו את הסיכון להרטבות לילה.
"בשלב הנוכחי, אנחנו עדיין לא יכולים להשתמש בפרופיל הגנטי של ילד מסויים כדי לנבא האם הרטבות הלילה שלו יחלפו מעצמן או לא או האם טיפול מסויים לבעיה הזאת יהיה יעיל במקרה שלו. אך ייתכן שזה יהיה אפשרי בעתיד ובעזרת מחקרים מפורטים יותר", סיכמה החוקרת ג'יין כריסטנסן.