אנחנו עדיין נמצאים בתוך גלי התחלואה של מגיפת הקורונה ועסוקים במיוחד בשיעורי התמותה ומספרי החולים הקשים והנדבקים החדשים, אבל יום אחד, אחרי שהמגיפה הזאת תעבור, אנחנו עדיין נצטרך להמשיך ולהתמודד עם ההשלכות הקשות שהיא תשאיר מאחוריה. ואחת מהן תהיה מחלימים רבים שיוסיפו להתמודד עם בעיות מנטליות, קוגניטיביות ונפשיות.
בכתב העת Scientific American פורסם לאחרונה מאמר שטוען שאחרי משבר Covid-19 אנחנו נצטרך להתמודד עם "משבר בריאות נפש ציבורי". מחקרים מצביעים על כך שכשליש מהחולים ב-covid-19 סובלים מתסמינים נוירולוגיים מגוונים, בהם: שבץ, פסיכוזה, מאניה, גמגום, ערפול מוחי ושיכחה. מחבר המחקר, ד"ר וויליאם בנקס מאוניברסיטת וושינגטון, אמר כי שיעור התמותה מהמגיפה, נוראי ככל שיהיה, הוא לא הבעיה היחידה שלנו. לדבריו, "בסוף יכול להיות שנישאר עם מין מורשת כזאת שפגעה באחד מכל 10 אמריקנים".
המאמר ב-Scientific American נפתח בסיפורו של מורה בן 40 מטקסס. הוא חלה בקורונה באוגוסט ואיבד את קולו למשך חודש ימים, אך כשקולו שב אליו סוף סוף הוא הגיע עם גמגום כבד. הרופאים תירצו את הופעת הגמגום כהשפעה של סטרס גבוה, אך ד"ר סו-און צ'אנג, חוקרת מוח מאוניברסיטת מישיגן שמתמחה בגמגום, חולקת על הסברה הזאת (אם כי היא הסבירה שסטרס יכול להחמיר גמגום קיים).
"דיבור הוא אחת מההתנהגויות התנועתיות המורכבות ביותר שיש לנו", הסבירה ד"ר צ'אנג, "מעורבים בו 100 שרירים שונים שצריכים לעבוד בסינכרון ושיתוף פעולה ולהגיב תוך שבריר שנייה... וזה תלוי במידה רבה בתפקוד תקין ומיטבי של המוח". שאלת מיליון הדולר היא אם כן, מה כן גורם לגמגום שתקף את המורה שהחלים מקורונה ולתסמינים נוירולוגיים נוספים שתקפו חולים אחרים.
אל תפספס
בנתיחות לאחר המוות שבוצעו בקורבנות של המגיפה נמצאו שיירים של הנגיף בתוך המוח בחלק מהדגימות, אך לא בכולן. ולכן חוקרים מוסיפים לחפש אפיקים נוספים שבהם ייתכן שהנגיף מייצר את השפעותיו הנוירולוגיות. לשם כך יש צורך לבצע הרבה יותר נתיחות לאחר המוות בחולים שמתים מקורונה, ובאופן ספציפי במוחות שלהם.
איך הנגיף מגיע למוח?
בין הסברות שנשקלות כעת כהסברים אפשריים להשפעת נגיף הקורונה על המוח והתפקודים הקוגניטיביים ניתן למנות אותות דלקתיים שנשלחים למוח בעקבות סערת הציטוקינים שנוצרת בגוף בתגובה לזיהום הנגיפי, או חלבונים ויראליים שמצליחים לחדור את מחסום הדם-מוח.