זה הבילוי היחיד שנשאר לנו בסגר. כדאי שתעשו אותו נכון

בשנת הקורונה הזאת, ובעיקר בתקופות סגר כמו זו הנוכחית, הבילוי הכי משמעותי שלנו הוא "לצאת להליכה". ובכן, לפי המחקר הזה כדאי שתחתכו מהרחוב הראשי לפארק צדדי, זה יעשה לכם טוב

25/01/2021
אם אין לכם כזה ב-1,000 מטרים, גם סתם פארק יעבוד. נחל כזיב(צילום: זיו ריינשטיין, זיו ריינשטיין)

החיים בתוך 1,000 מטרים לא מאפשרים לנו לעשות הרבה - אין מסעדות, אין חנויות, חדרי הכושר סגורים ואפילו לשבת עם חברה לקפה אסור. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לצאת החוצה ולצעוד קצת בטווח המותר, לנשום קצת אוויר ולהזיז את הגוף. רובנו מבינים שזה טוב עבורנו, ושלישיבה ממושכת מול המחשב או הטלוויזיה יש מחיר בריאותי, ואנחנו די בטוחים שבכל יציאה שלכם מהבית אתם רואים לא מעט אנשים בהליכה. אבל האם יש דרך נכונה יותר או פחות לצעוד?

עוד בוואלה!

כמה שעות בטבע אתם צריכים כדי להרגיש טוב?

לכתבה המלאה

מחקר חדש גילה כי הליכה בטבע יכולה לתרום לשקט הנפשי שלכם, בעוד שהליכה בעיר עלולה לעשות את ההיפך. לפי המחקר, צעידה בסביבה עירונית עשויה להאט את צעדכם ואולי להגדיל את העומס הנפשי שלכם. לעומת זאת, הליכה בטבע יכולה להשרות עליכם רוגע, וגם מאפשרת הליכה מהירה יותר וללא עצירות, כך שהיא בריאה יותר. וכן, זה תופס גם לגבי פארק עירוני, העיקר שיהיה סביבכם ירוק ולא תצטרכו לעצור כל רגע.

מחקרי עבר כבר הראו כי ליציאה בטבע יש יתרונות רבים, פיזית ונפשית, אבל לא לגמרי היה ברור למה, או כיצד לנצל את האפקט הזה למלוא הפוטנציאל שלו. ממצאי המחקר הנוכחי, שכלל שני ניסויים בקרב קבוצה של 65 סטודנטים, מלמדים כי יציאה לטבע מפחיתה עייפות קוגניטיבית ומשפרת את זמני התגובה, כבר בזמן ההליכה.

כדי לבחון את ההשפעה של הליכה בטבע לעומת הליכה בעיר החוקרים בחרו לבדוק את קצב ההליכה ואת זמני התגובה של הנבדקים. לפי מחברי המחקר, שפורסם בכתב העת Royal Society Open Science, אופן הליכתו של האדם יכול להצביע על העומס הקוגניטיבי שלו, וזמן התגובה שלו מעיד על תהליכים מוחיים ברמה גבוהה יותר כמו קשב.

הקצב יכול להצביע על העומס הקוגניטיבי. נשים רצות(צילום: Giphy)

הראשון משני הניסויים במחקר התמקד בהליכה ובעומס קוגניטיבי. במהלך ניסוי זה הותקנו למשתתפים חיישנים על הגוף ותריסר מצלמות בקרת תנועה הוקמו כדי לצפות בהם הולכים שוב ושוב לאורך 15 מטרים במהירות הטבעית שלהם. הקיר מולם הציג תמונה של סצנת טבע או של סצנת עיר. לאחר כל הליכה התבקשו המשתתפים לדרג את תחושות אי הנוחות שלהם בסביבה החזותית.

כאשר טיילו בסביבה עירונית, אנשים דיווחו על אי נוחות רבה יותר, והם אף טיילו בקצב איטי יותר, מה שמעיד על עומס קוגניטיבי גבוה יותר.

הניסוי השני התעמק בתהליכים הקוגניטיביים מורכבים יותר. בניסוי התבקשו המשתתפים להבחין בין צורות ויזואליות בסיסיות במחשב, פעם אחת בנוכחות תמונה של טבע ופעם אחת ליד תמונה עירונית (אותן תמונות מהניסוי הראשון). "הנחנו שאם תוכן הסצנה של סביבה עירוניות אכן תופס את תשומת לבם של אנשים יותר מתוכן הסצנה של סביבות טבע, הדבר ידרוש כמויות עיבוד גבוהות יותר כדי להתנתק מהן ולבצע את המשימה שעל הפרק, ובכך יאט את תגובת המשתתפים במשימה", כתבו המחברים. ואכן, החוקרים גילו כי בסביבות עירוניות המשתתפים היו איטיים יותר באבחנה בין צורות פשוטות.

תפסו לכם איזה עץ. פארק בפתח תקווה(צילום: ראובן קסטרו)

מחברי המחקר מאמינים שהסיבה לכך היא שסביבות העירוניות מסיחות את דעתנו יותר, ולכן המוח שלנו זקוק ליותר זמן עיבוד, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לאמת את הרעיון הזה. באופן כללי, למחקר הזה יש לא מעט חסרונות. הוא בוצע במעבדה והסתמך על תמונות טבע ועיר, ולא על חוויה אוטנטית. המחקר גם קטן יחסית, וגם מסתמך על דיווחי "חוסר נוחות" של המשתתפים, שעשויים להיות סובייקטיביים למדי. ובכל זאת, הוא מצטרף לצבר מחקרים לא קטן שקובע שירוק בעיניים עושה לנו טוב, מכל הבחינות, אז חפשו איזו ריאה ירוקה ב-1,000 מטרים שלכם, ותהנו ממנה.

  • הליכה
  • טבע

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully