קור יכול להיות תירוץ מצוין לוותר על אימון ולהישאר בבית החמים, על הספה עם הכרבולית מול הטלוויזיה, אבל מחקר חדש אולי יתן לכם מוטיבציה לצאת בכל זאת אל הקור בטייץ ונעלי ספורט. במחקר נמצא כי אימון בטמפרטורות נמוכות שורף יותר שומן, במיוחד כאשר האימון כולל פרצי מאמץ קצרים בעצימות גבוהה.
המחקר כלל 11 מתנדבים בכושר מתון ובעלי משקל עודף, ונמצא שהתחמצנות הליפידים (שזה המינוח המדעי ל"שריפת שומן") - היתה פי 3 גדולה יותר כשהאימון נעשה בסביבה קרה (שבה שררה טמפרטורה של 0 מעלות צלזיוס), בהשוואה לקצב שריפת השומנים שנמדד באימון בסביבה עם טמפרטורה ניטרלית (21 מעלות).
המשתתפים בניסוי התבקשו לבצע סט של אימוני אינטרוולים בעצימות גבוהה (HIIT) בכל אחת מהטמפרטורות שנבדקו בניסוי ההשוואתי: 10 ספרינטים של דיווש בן דקה על אופניים במאמץ של 90%, שלאחר כל אחד מהם פרק התאוששות בן דקה וחצי שבו התבקשו לדווש בעצימות נמוכה יותר של 30% מיכולתם המקסימלית. לאחר כל סט כזה קיבלו המשתתפים זמן מנוחה.
"זהו המחקר הראשון ככל הידוע שבודק את ההשפעה של טמפרטורה סביבתית קרה על מטבוליזם אקוטי בזמן פעילות גופנית עצימה, וכן על הפעילות המטבולית לאחר אכילה, ביום למחרת הפעילות", כתבו החוקרים מאוניברסיטת לורנטיאן בקנדה במאמר שפרסמו אודות מחקרם בכתב העת Journal of Applied Physiology.
"גילינו שאימוני אינטרוולים בעצימות גבוהה בסביבה קרה אכן משנים את המטבוליזם האקוטי ביחס לטמפרטורה ניטרלית. עם זאת, גילינו שבכל הנוגע למטבוליזם שלאחר הארוחה ביום שלמחרת האימון, לטמפרטורה סביבתית קרה לא היתה השפעה עדיפה", כתבו החוקרים.
עוד בוואלה!
כשהגוף שלנו פעיל הוא מסוגל לעבד חומרים מזינים וגם שומן שנמצאים בדם ביעילות גבוהה יותר. כדי לבדוק את השפעת הטמפרטורה הנמוכה על משתתפי הניסוי, החוקרים מדדו את טמפרטורת העור שלהם, קצב הלב ואת כמות החמצן שסופקה לשריר הארבע ראשי שלהם.
ביום שלמחרת האימון, לאחר שאכלו ארוחת בוקר עתירת שומן, נלקחו מהמשתתפים דגימות דם כדי לבדוק ערכים כמו גלוקוז, אינסולין וטריגליצרידים -שמעידים על קצב התחמצנות הליפידים (שריפת השומנים), כדי לבחון האם ההשפעה המיטיבה של האימון יום קודם על המטבוליזם נמשכה גם ליום המחרת.
היתרון בשריפת השומן לא מחזיק ביום למחרת
הם מצאו שאף שהפעילות העצימה בקור הגבירה את קצב שריפת השומנים מיד לאחר האימון ב-358%, ביום שלמחרת האימון ולאחר ארוחת הבוקר לא נמצא הבדל משמעותי בקצב שריפת השומנים. למעשה, התגובה הגליקמית (השינויים ברמת הסוכר בדם לאחר אכילה) היתה טובה יותר כשנמדדה ביום שלאחר אימון בטמפרטורה רגילה, מאשר ביום לאחר אימון בקור.
חסרונותיו של המחקר הזה נעוצים בהיקף המשתתפים הזעיר שלו ובכך שהניסוי כלל רק מספר קטן של אימונים. ולכן, מוקדם מדי להסיק ממנו מסקנות גורפות. אך הוא בהחלט מהווה נקודת מוצא מעניינת להמשך הבחינה של האופן שבו טמפרטורות סביבתיות עשויות להשפיע על קצב שריפת השומן במהלך אימון בעצימות גבוהה ולאחריו.
מחקרי עבר הוכיחו שאימוני אינטרוולים בעצימות גבוהה יעילים מאוד בשריפת שומן, וזו אחת הסיבות שהם הפכו כה פופולריים בשנים האחרונות. ישנו גם קשר מוכח ומבוסס מחקרית בין מטבוליזם לאחר אימון וטמפרטורת הסביבה. המחקר הנוכחי משלב את שני תחומי המחקר הללו ומחפש קורלציות נוספות ביניהם.