זה אחד הפחדים הכי נפוצים אצל ילדים. מה עושים איתו?

חנוכה תיכף מגיע, ואיתו הסופגניות, החנוכיות והמנהגים. "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש" הוא אחד השירים האהובים של חג החנוכה, ולא מעט ילדים, אלה שמפחדים מהחושך, היו שמחים לאמץ אותו כהמנון. פחד מחושך הוא אחד הפחדים הנפוצים ביותר בגיל הילדות הרכה, גילאי 3-5, ולעתים הוא אף ממשיך עד לבגרות.

ילדים בגילאים האלו בדרך כלל מבטאים את הפחד שלהם בבכי, צרחות, בריחה והיצמדות להורה. הם יכולים לספר בהרחבה ובסערת רגשות גדולה על מפלצות או על חיות מפחידות שגרות בחדר. יהיו כאלו שיבטאו את הפחד אפילו לפני בוא הלילה, כבר משעות אחר הצהריים, כשמחשיך מוקדם. לעיתים תהיה גם רגרסיה בשליטה בצרכים אצל ילדים גמולים, שתתאפיין בבריחת פיפי.

1. הקשר ההדוק בין חושך לשינה: בשביל הרבה ילדים צעירים, ההליכה לשינה בלילה מהווה תהליך שיכול להיות מלחיץ מאוד. יש בו חרדה מהפרידה הכפויה מההורים, התנתקות מחיי המשפחה התוססים, הבנה שאני עכשיו לבד, וחוויה של איבוד שליטה כשאני ישן. ומתי קורים כל אלו? בלילה, בחושך.

2. תחושה של "להיות באיבוד": מכל החושים שיש לנו אנו נוטים להסתמך בעיקר על חוש הראייה, ודווקא הוא לא מתפקד טוב בחושך. התחושה שנוצרת אז אצל הילד היא שהוא לא יראה לאן הוא הולך, ולכן יהיה באיבוד. אין לו יכולת, בגילאים האלו, לשלוף מהזיכרון את תבנית הדרך המוכרת, את איך להגיע לדברים בבית גם בחושך.

3. מפלצות מתחת למיטה: בשל עולם הדמיון העשיר שמאפיין גילאים אלו, הילדים מתקשים להבחין בין מציאות לדמיון. לכן, הם פוחדים כל כך מיצורים דמיוניים ומסכנות שאינן מציאותיות שמופיעים, ובכן, בחושך.

4. מסרים לא מילוליים שעוברים מההורים: אם ההורה בעצמו חושש מהחושך, או אם ההורה מתייחס ללילה כאל פרידה כפויה ולא רצויה מהילד, וחווה את הלילה כמשהו מאיים או כנטישה, חרדות אלו יכולות לעבור לילדים והם עלולים לאמץ אותם בעצמם.

5. פחד מידבק: לפעמים ילדים בגן, שפוחדים ממפלצות או מיצורים דמיוניים אחרים, מדברים על כך. שאר הילדים עלולים "להידבק" בתחושת הפחד הזו ולאמץ אותה אליהם.

הדבר החשוב ביותר הוא שאנו, ההורים, לא ניבהל מהבהלה של הילד, ונזכור שזהו שלב התפתחותי תקין, שכיח ונורמלי, שברוב הפעמים חולף מעצמו. אם ההורים עצמם נבהלים מזה שהילד נבהל, הדבר מבהיל אותו עוד יותר ונותן לו אישור לכך, שבאמת יש משהו סמוי, שלא מדברים עליו, אבל הוא מפחיד ומאיים גם על ההורים.

חשוב לא ללעוג לרגשותיו של הילד ולא להעליב אותו. לא להגיד לו משפטים כמו: "אתה כבר ילד גדול, מה אתה מפחד מכל דבר קטן" או "איזה תינוק בכיין אתה". להיפך, עודדו את הילד לדבר על פחדיו. אפשר לשאול אותו מה בדיוק מפחיד אותו ולעשות הכרות מעמיקה, עד הפרטים הכי קטנים, עם הפחד: איך החושך נראה בעיניו? מה הוא עושה? מה הוא רוצה? רק הילד מכיר את הפחד שלו ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על החושך האישי שלו.

דרך השאלות, ההכרות והלגיטימציה למושא הפחד, ניתן לנסות לעשות לו שינוי פירוש. אפשר להתיידד עם הדבר המפחיד, אם הוא בא עם כוונות ידידותיות - אולי החושך עצוב או מפחד או בודד, והכי הרבה בעולם רוצה חבר?

כדאי גם לחשוף את הילד באופן הדרגתי לגורם המפחיד: להדליק אור ולהראות לו שאין בחדר דברים מפחידים, לתת לילד פנס למיטה, שיוכל להדליק בכל רגע שנראה לו.

במקביל, מומלץ להשתמש בדמיון של הילד למציאת פתרונות שיקלו עליו, כגון "טקס קבלת החושך" לפני השינה. נסו לומר לילד שהחושך מאוד חושש מנשיקות של ילדים ולכן לזרוע שפע נשיקות סביב הילד במיטה. עוד אמצעי מצוין הוא הכנת "תרסיס קסם" : לקחת מרסס של חלונות, להוריד את כל המדבקות ולהכין מדבקה במחשב שיהיה כתוב עליה "תרסיס נגד חושכים". לשים מים ומעט צבע אדום, קצת בושם ואבקת נצנצים. בערב לפני השינה לרסס היטב את החדר ולשים את הבקבוק ליד מיטתו. ניתן גם להכין אבקת קסמים מנצנצת בצנצנת, שתשמש לאותה מטרה - גירוש הפחד.

אפשר בהחלט לעשות עם הילד תרגילים של דמיון מודרך- זה מאוד עוזר ונותן לו כלי אמיתי ויעיל לשימוש עצמי, גם כשההורים לא בסביבה. לילדים קל יחסית, בטח יותר מאשר לנו, להגיע למצב של דמיון מודרך אמיתי, ושווה לנצל את זה.