אתם מעבירים את החרדות שלכם לילדים – כך תשברו את המעגל

נדב (שם בדוי) בן ה-12 סבל כל חייו מבעיה שהוריו הגדירו כביישנות קיצונית, הוא לא היה מתקשר כמעט עם הסביבה בגן ולאחר מכן בבית הספר. הקושי גדל כשהגיעה שעתו להתכונן לעלייה לתורה בבר המצווה שלו, מעמד שחשש מאוד מפניו. בעקבות הקושי הגיע נדב לקבלת סיוע ולאחר בירור עלה כי אביו סובל מאותה בעיה של חרדה חברתית: הוא מתקשה לעשות קידוש בשולחן שבת, לפתח שיחה עם חברים ומשפחה וכדומה. מבירור מעמיק יותר עלה כי גם הסב סובל מאותה בעיה. נדב הצעיר לא ירש את החרדה דרך הגנים, אלא פשוט למד וחיקה את תגובתם של אביו וסבו לסביבה.

לבעיות נפשיות מסוגים שונים ישנן במקרים מסוימים סיבה גנטית המשפיעה על הילדים. מעבר להשפעה הגנטית ישנה השפעה חזקה אף יותר לחשיפה של הילד להורה הסובל מבעיות שונות דוגמת חרדות, פוביות, התנהגות כפייתית וכדומה. הילד, שבמקרים רבים גאוותנו נתונה על כך שיצא בבואה שלנו, נחשף ומושפע באופן משמעותי מהתנהגותנו, תגובתנו ותחושותינו כלפי הסביבה ובאופן כללי.

עוד בנושא:
מחקר ישראלי: חרדה אצל האם משפיעה על אופן הלידה
חרדה חברתית: איך מתגברים על פחד קהל?
מחקר: תינוקות לאמהות חרדתיות בוכים יותר

ההשפעה המתמשכת של התנהגות ההורים על הילדים כל כך חזקה עד כי, לדוגמה, סיכוייו של ילד הגדל עם אם הסובלת מהתקפי פאניקה לסבול מהתקפים כאלה בעצמו עולים מ-1.7 אחוזים באוכלוסייה הכללית עד ל-50- 60 אחוזים.

הקשר בין הילד לאם בינקות
כבר בגיל צעיר לקשר בין הילד לאמו ישנה השפעה נרחבת על התפתחותו. כשאמהות אינן נמצאות או אינן יכולות לתת לילד את החום והטיפול הדרוש בעקבות בעיות שונות כגון: דיכאון, בעיות בריאותיות ובעיות אחרות בתקשורת שבין ההורה לילד, מתרחש מצב שמוגדר כ'התקשרות לא בטוחה'. לתינוק יש צורך פיזי בקרבה לאם ומעבר לכך גם צורך נפשי, שמשפיע על התפתחותו הקוגנטיבית והבין-אישית. כשיש בעיה בקשר זה מפתח התינוק גישה חרדתית לעולם, הפרעה הסתגלותית, חוסר ביטחון וחרדות שונות מנטישה ופרידה. לפי מחקרים בנושא, הסיכון של ילדים שגדלו בסביבה בה היתה התקשרות לא בטוחה לסבול מפאניקה עולה פי שבעה, הסיכון לפוביות עולה פי שניים והסיכון לחרדה חברתית עולה פי שישה. חשוב לציין שהסיכונים עולים רק במידה שמדובר בהפרעת התקשרות ממושכת ומשמעותית.

חיקוי תגובות של האב בגיל הילדות
לאחר גיל הילדות משתנה דפוס ההשפעה של הורים על ילדיהם והילדים מאמצים דפוס של חיקוי. בתקופה זו, תגובה חרדתית, פחדים, התנהגות כפייתית ופוביות הקיימים אצל ההורה יאומצו על ידי הילד. מבין ההפרעות השונות החרדה החברתית, כפי שראינו במקרה של נדב, היא ההפרעה בעלת ההשפעה הכי עמוקה על התנהגות הילד, כאשר התנהגות האב והתגובה שלו למצבי דחק ופחד היא הגורם המשפיע על התנהגות הילדים באותם מצבים, יותר מתגובותיה של האם.

נשים הסובלות מחרדה, דיכאון או הפרעות אחרות צריכות להגיע לשלב ההריון והלידה בחייהן במוכנות נפשית מלאה וללא משקעים נפשיים בלתי פתורים. המעבר לאמהות והשינויים הפיזיולוגיים ההורמונליים קשים גם כך. משקעים נוספים מהעבר יקשו עוד יותר על הקשר עם התינוק, ועלולים להוביל לפגיעה בהתפתחותו הנפשית. על מנת למזער את ההשפעה השלילית על הילדים, רצוי למנוע את חשיפתם לנושא מראש באמצעות טיפול בהורים מבעוד מועד.

הורים לילדים מבוגרים יותר הסובלים מבעיות חרדה, כפייתיות או פוביות שונות צריכים לטפל בנושא אף הם ויפה שעה אחת קודם, מתוך הבנה כי ככל שהילד יהיה חשוף במשך זמן רב יותר להתנהגויות אלה, כך ידבק בו דפוס החיקוי והטיפול בו יהיה קשה יותר. התמדה בטיפול הפסיכותרפי בשילוב של טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון וחרדה דוגמת ציפרלקס, סרוקסט ואחרים, מאפשרת הקלה יחסית מהירה בתופעות של חרדה, כך שניתן להקטין משמעותית את משך הזמן של חשיפת הילדים לבעיה.

במקביל או עם תום הטיפול בהורה, כשהילד נחשף להתנהגות מאוזנת, שמחה ורגועה יותר של ההורה, מומלץ לסייע גם לילד. בשלב בו ההורה מתגבר על חרדותיו הילד מפתח גם כן תחושת ביטחון, וזה הזמן המתאים לסייע לו להתגבר על הבעיה. הסיוע לילדים יכול להתבסס על גישות של הקניית סמכות הורית – הדרכה של ההורים להתמודד עם החרדה שלהם עצמם ומתן כלים להורה לסייע לילדו. ברגע שמצבו משתפר, ההורה עשוי להיות (תחת הדרכת בעל המקצוע) מטפל יעיל אפילו יותר מבעל המקצוע עצמו.

להורים יש אחריות לדאוג שילדיהם יגדלו בסביבה תומכת ומאוזנת מבחינה נפשית ופיזית. לכן, אין לטאטא בעיות מסוג חרדות ודיכאון מתחת לשטיח. יש לפנות לאבחון וקבלת עזרה מתאימה (פסיכולוגית, תרופתית, או משולבת).

ד"ר מיכאל בונצל הוא מנהל המרפאות במרכז לבריאות הנפש בית החולים מעיני הישועה