אחת התעלומות שמעסיקה חוקרים משחר מגיפת הקורונה היא: מדוע ילדים נדבקים פחות בנגיף, ואם כבר נדבקים - מדוע הם לרוב חולים בצורה קלה יחסית (לפעמים ללא תסמינים כלל)? הסבר אפשרי לכך עשוי להיות שלילדים רבים כבר יש בגוף נוגדנים לזנים אחרים של נגיפים ממשפחת הקורונה.
את ההסבר הזה מעלים (ומגבים בראיות מדעיות) חוקרים מהמכון על שם פרנסיס קריק בלונדון. הם הסבירו כי בערך חמישית ממחלות הצינון שתוקפות ילדים קטנים באופן שגרתי, נגרמות על ידי נגיפים ממשפחת הקורונה. נוגדנים שנוצרו בגופם של הילדים כנגד אותם נגיפים יודעים לתקוף ולהדוף גם את SARS-CoV-2 שהוא הנגיף שמחולל את מחלת Covid-19 והגורם למגיפה העולמית שמשתוללת כעת.
במאמר שפורסם ביום שישי בכתב העת Science, קבוצת החוקרים בהובלת ג'ורג' קסיוטיס, מנהל המעבדה לאימונולוגיה רטרו-ויראלית במכון פרנסיס קריק, טענה שרק לכחמישה אחוזים מהמבוגרים בממוצע יש נוגדנים לנגיף הקורונה, בעוד שבקרב ילדים הנתון עומד על 43 אחוזים.
חוקרים שלא היו מעורבים במחקר הזה כבר הביעו עניין רב בממצאיו. אחד מהם הוא ה. בנג'מין לרמן, אימונולוג בבית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס, שאמר כי מדובר ב"מחקר עשוי היטב, שמציג תיאוריה משכנעת מאוד, שגם נתמכת על ידי הנתונים". מומחה אחר, סטיבן ג'. אלדג', מרצה לגנטיקה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, הסכים עם טענת החוקרים. הוא ועמיתיו בדקו אנשים שבדמם נמצאו נוגדנים לנגיפי קורונה אחרים, ומצאו שבתנאי מעבדה, הנוגדנים הללו הצליחו להדוף את נגיף הקורונה.
בחודש מרץ, כשהמגיפה העולמית עוד היתה בחיתוליה, ד"ר קסיוטיס ועמיתיו החלו לפתח בדיקת נוגדנים בעלת רגישות גבוהה. כדי להעריך את רגישות הבדיקה, הם בדקו דגימות דם שניטלו לפני המגיפה מ-300 מבוגרים ו-48 ילדים ומתבגרים, והשוו אותן לדגימות של יותר מ-170 בני אדם שנדבקו בקורונה.
הם לא חלו, אבל היו להם נוגדנים
החוקרים ציפו שבדגימות שניטלו לפני המגיפה לא יימצאו נוגדנים שנלחמים בנגיף הקורונה החדש. למעשה, התכנית שלהם היתה להשתמש בדגימות הללו כקבוצת ביקורת להערכת הרגישות של בדיקת הנוגדנים החדשה שפיתחו. אולם, במקום זה הם גילו שלרבים מהילדים ולחלק מהמבוגרים היה נוגדן אחד מסויים, שיכול למנוע מנגיפי קורונה - ובכללם גם הנגיף החדש SARS-CoV-2 - לחדור לתאי הגוף. הנוגדן הזה באופן ספציפי, ידע להצמד לדוקרנים שעל פני השטח של נגיף הקורונה.
אף שקצהו של הדוקרן הזה ייחודי לנגיף הקורונה החדש, לדברי ד"ר קסיוטיס, הבסיס שלו זהה אצל כל הנגיפים מאותה המשפחה. בניסויים שערכו החוקרים במעבדה, הם גילו שנוגדנים שמוכוונים לטרגט את בסיס הדוקרן הצליחו למנוע את כניסתם של נגיפים מהזן החדש לתאים אנושיים וכך הם לא יכלו להשתכפל.
כעת מתכננים החוקרים להרחיב את מחקרם, ולעקוב אחר אלפי ילדים ומבוגרים - לחלקם יש נוגדנים שנמצאו בתנאי מעבדה כבעלי יכולת להדוף את נגיף הקורונה, ולחלקם לא. "אם הם ידבקו בנגיף שמחולל את המגיפה - האם הם יהיו מוגנים? האם הם יחלו או שהזיהום לא יהיה בר זיהוי בדמם?", תהה ד"ר קסיוטיס.
לאנשים רבים היו נוגדנים עוד לפני המגיפה
ד"ר אלדג' מבית הספר לרפואה של הרווארד פיתח גם הוא, יחד עם עמיתיו, בדיקה רגישה וספציפית מאוד לנוגדני קורונה, בשם VirScan. הבדיקה הזאת מסוגלת לזהות אוסף גדול של נוגדנים שמוכוונים ליותר מ-800 מקומות או מאפיינים שונים של נגיף הקורונה החדש, ובכללם גם הנוגדן המסויים שד"ר קסיוטיס וצוותו התמקדו בו במחקרם.
לאחר שבדקו דגימות דם שנלקחו מ-190 אנשים שונים לפני פרוץ המגיפה, ד"ר אלדג' וצוותו הגיעו למסקנה שלרבים מהם כבר היו נוגדנים לקורונה, ביניהם גם הנוגדן ממחקרו של קסיוטיס שתוקף את בסיס הדוקרן של הנגיף. ההשערה שלהם היא שהנוגדנים הללו הם תוצר של הדבקות עבר בנגיפים ממשפחת הקורונה, שגרמו למחלות צינון שונות.
אדם מבוגר עשוי לחלות בסוג של צינון פעם או פעמיים בשנה, בממוצע. לעומתו, ילדים יכולים לחלות גם בעשרה צינונים או יותר מדי שנה - לדברי ד"ר אלדג'. בשל כך ילדים רבים מסתובבים בינינו עם גדודים של נוגדנים שנמצאים בדמם באופן די רצוף, והם מקלים מאוד את התסמינים שלהם, לעתים אף מעלימים אותם כליל.
אף שלמבוגרים לא תמיד יש נוגדנים לנגיפי קורונה בדמם, חלקם יכולים לייצר נוגדנים כאלה בזריזות בתגובה להידבקות בנגיף הקורונה החדש. בדרך כלל, כאשר הגוף נתקל בזיהום נגיפי המערכת החיסונית מציפה אותו בנוגדנים שנלחמים בנגיף. כשהזיהום מובס ואין יותר צורך בנוגדנים הם הולכים ופוחתים, אך הגוף נותר עם "תאי זיכרון" שיכולים לחדש את ייצור הנוגדנים במהירות במקרה שאותו נגיף ינסה לפלוש שוב לגוף.
אם לרבים יש נוגדנים - איך נהייתה מגיפה?
אם התרחיש הזה נכון וסביר, ניתן לתהות - כיצד בכלל התאפשרה המגיפה הנוכחית? לפי זה, לרובנו לפחות היו אמורים להיות נוגדנים או לפחות תאי זיכרון שנלחמו בעבר בנגיפים ממשפחת הקורונה ושיודעים לייצר נוגדנים במהירות.
"בהחלט ייתכן שהזיכרון הזה אובד לאורך זמן", אמר ד"ר אלדג' בריאיון לניו יורק טיימס. הוא חושד גם שנגיף הקורונה החדש יודע לשבש את פעולתם של תאי הזיכרון שאמורים להגיב לפלישה שלו ולגרות את המערכת החיסונית לייצר נוגדנים מתאימים. ייתכן שהזיהום "יוצר זיכרון מטושטש שהולך ודוהה ככל שעובר הזמן", הסביר.
אם זה אכן המצב, הרי שצינון שחליתם בו יחסית לאחרונה עקב נגיף ממשפחת הקורונה יכול תיאורטית לעזור לכם להתגונן מפני נגיף הקורונה החדש, וגם אז ההגנה תעמוד לכם רק למשך זמן מוגבל.
אל תפספס
ד"ר אלדג' סבור שאם התיאוריה שלו לגבי הפגיעה בתאי הזיכרון נכונה, הרי שזה יהווה יתרון לחיסון שמפותח נגד הקורונה. חיסון גורם לייצור מוגבר של נוגדנים גם מבלי שיש הדבקה בנגיף ברקע שעלולה לשבש את ההיווצרות התקינה של תאי זיכרון, לדבריו.
סברה אחרת היא שרוב המבוגרים דווקא כן נהנים מההגנה המסויימת שמספקים להם תאי זיכרון מהדבקות עבר בצינונים שנגרמו מנגיפי קורונה למיניהם. אף שרק למעטים מהם יש מספיק נוגדנים בדמם כדי להגן עליהם בכל זמן נתון, לרבים מהם יש בכל זאת את האפשרות לייצר כמות מספקת של נוגדנים תוך זמן סביר ובכך להקטין את הנזק שנגרם לגופם בעקבות הנגיף. זה עשוי להסביר גם מדוע רוב המבוגרים מחלימים יחסית מהר מקורונה.
"רבים פשוט מחלימים"
"באופן טבעי אנחנו מתמקדים בחולים הקשים, אך 95-98 אחוזים מהנדבקים בנגיף לא מגיעים בכלל לבית החולים. יש הרבה מאוד אנשים שפשוט מחלימים", אמר אלדג'.
זה גם מה שקרה לד"ר לרמן, עמיתו של אלדג' מביה"ס לרפואה של ג'ונס הופקינס, ולבני משפחתו, 5 במספר. ארבעה מבני הבית חלו ב-Covid-19 בחודש יולי האחרון, אף אחד מהם לא פיתח מחלה קשה, והצעיר ביותר - בן 4 - לא חלה כלל. "בני לא היה מופרד מאיתנו ולכן היה בחשיפה גבוהה לנגיף, אך הוא נמצא שלילי לנגיף בשתי בדיקות שונות. לכן, אנחנו חושדים בהחלט שהיתה לו סוג של חסינות קיימת", אמר לרמן.