היריון הוא לא מחלה, אבל יש לו גם סכנות שחשוב מאוד להכיר

היריון הוא אחת התקופות המסקרנות, המלחיצות, המרגשות והמסעירות בחייהם של זוגות רבים. עם זאת, ישנן פעמים בהן ההיריון אינו מתפתח כשורה והוא מעמיד בסכנה את האם ואת העובר גם יחד. מודעות גבוהה לסיכונים השכיחים בהיריון והכרת התסמינים, הבדיקות ודרכי הטיפול יכולים לסייע להגיע לאבחון מהיר ולמניעת תוצאות בלתי רצויות.

בעבר הרחוק, ההתייחסות להיריון הייתה כמו למחלה, ועל כן התייחסו אל האישה כחולה לכל דבר ואל ההיריון, כסיטואציה שעלולה להוות סכנה לאישה. היום אנו יודעים לומר שההתייחסות להיריון כאל מחלה אינה נכונה. ההיריון הוא אכן מעמסה משמעותית מאוד לגוף, אך למעט קבוצות מסוימות באוכלוסייה, היריון בדרך כלל אינו מסכן את האישה.

עם זאת, היריון הוא סיטואציה המאתגרת את כל המערכות הפיזיולוגיות בגוף האישה, משפיע על נפח הדם והשרירים, על פעולת הלב, על כדוריות הדם האדומות והלבנות, ואפילו על מערכת השלד. ישנם מצבים חריגים בהם השינויים הפיזיולוגים המשמעותיים הנובעים מההיריון, מעמיסים על הגוף, ומעמידים בסיכון את האישה.

ככל שלאישה יש מחלות רקע לפני ההיריון, כך גופה 'מאותגר' יותר מעצם ההיריון ולכן עליה להיות במעקב מתמיד בהיריון. יש התייחסות שונה בצורת הטיפול והמעקב לנשים בהיריון עם מחלות רקע בעלות פוטנציאל לסכן את ההיריון, לבין נשים ללא מחלות רקע. דוגמא אחת היא מחלת לב מסתמית, שכן ידוע שפעולת הלב עולה ב-50 אחוזים בהיריון ויכולה להעמיס על פעילות הלב.

אחת הבעיות הפחות מוכרות מהן סובלות נשים בריאות במהלך ההיריון דווקא קשורה למיקום הגיאוגרפי שלנו כמדינה בלב המזרח התיכון. מזג האוויר בישראל חם מאוד בחודשי הקיץ והמשמעות היא שעל האישה להפטר מחום גופה, אך גם מזה של העובר, ולווסת את הטמפרטורה עבור שניהם, ובקיץ הישראלי הלוהט מדובר במשימה הרבה יותר מורכבת. בהיריון לחץ הדם יורד וכלי הדם מתרחבים. החום הכבד גורם להתרחבות נוספת של כלי הדם ולירידה גדולה יותר בלחץ הדם. ולכן הרבה נשים הרות סובלות בחודשי הקיץ החמים מתסמינים של חולשה, עייפות וסחרחורת.

היריון הוא מצב של קרישיות יתר, ובמהלך תקופת ההיריון, עבור כל הנשים בהיריון, ישנה עליה של עד פי 6 בסיכון לסבול מקרישת דם. כאשר מחברים את הנתון הזה יחד עם העובדה שההיריון גורם לעליה בנפח הדם ולעליה בתפקוד הלב, מדובר באתגר לא פשוט לגוף האישה. הסיבה לכך היא שבמהלך ההיריון גוף האישה מכין את עצמו לדימום הכרוך בלידה, בכדי למנוע אבדן דם רב מדי במהלך הלידה ולאחריה.

אלא שקרישיות יתר בהיריון עלולה לגרום גם למצבים בהם נוצר קריש דם שחוסם את כלי הדם. בהיריון ישנה עליה בשכיחות אירועי קרישה שעלולים לגרום לפקקת ורידים או תסחיף ריאתי, ולעיתים נדירות יותר גם לשבץ מוחי או התקף לב. נשים רבות לא מודעות לסכנות של קרישיות יתר, ומגלות זאת רק במהלך ההיריון. במקרים כאלו ניתן לתת לאם נוגדי קרישה שתפקידם לדלל את הדם ולמנוע את אירועי הפקקת.

שכיחות ההריונות שמוגדרים כ'היריון בסיכון' במדינת ישראל עומדת על בין 5-10 אחוזים ולכן ישנה חשיבות גדולה לבצע בדיקות ולאתר מצבים שיסכנו את ההיריון. סוכרת היריון היא אחת התופעות השכיחות שבעטיין יוגדר היריון כ"היריון בסיכון". ההערכה היא שבין 4-10 אחוזים מהנשים ההרות סובלות מהתופעה.

חשוב להבדיל בין סוכרת "טרום הריונית" (שהופיעה עוד לפני ההיריון), לבין "סוכרת הריונית" - סוכרת המאובחנת במהלך ההיריון. סכרת טרום הריונית מביאה לעליה בשיעור הסיבוכים במהלך ההיריון ולעליה קלה בסיכוי להיווצרות מומים בעובר. בנוסף, נשים רבות הסובלות מסוכרת היריון נוטות ללדת עובר גדול יותר ביחס לנשים שלא סובלות מסכרת היריון.

בשל גורמי הסיכון המתלווים לסוכרת היריון, כיום ההנחיה היא לבצע בדיקת סקר לכל הנשים ההרות על מנת לאבחן את מי שסובלת מסוכרת ולתת לה את הטיפול המתאים. קיימים היום מגוון טיפולים לסוכרת היריון, בין אם באמצעות דיאטה, תרופות בטבליות לבליעה ובין אם בזריקות אינסולין.

רעלת היריון היא תופעה נוספת שעלולה להגדיר היריון כ"היריון בסיכון". שכיחותה של התופעה מוערכת בכ-4-5 אחוזים מסך כל ההריונות בישראל, וגם היום מנגנון התופעה לא ברור לחלוטין. היא מופיעה לרוב לאחר השבוע ה-20 להיריון, ותסמיניה הם לרוב עליה משמעותית בלחץ הדם והפרעות תפקוד במערכות הגוף. בשל העלייה בלחץ הדם, לעיתים נשים מרגישות גם בלבול, כאב ראש, טשטוש ראייה וכאבי בטן.

ברעלת היריון קלה הטיפול יתמקד בהורדת ערכי לחץ הדם עד לתום השבוע ה-37, שבו כבר ניתן ליילד את העובר. ברעלת היריון חמורה - ניתן טיפול תרופתי תוך ורידי להורדת מדדי לחץ הדם, ומגנזים למניעת פירכוסים, ובמקביל ניתנים חומרים המאיצים את הבשלת הריאות של העובר, כדי שיוכלו ליילד את האישה מוקדם יותר.

תסחיף מי שפיר הוא תסמונת שנגרמת כאשר נוזל מי שפיר חודר למחזור הדם של האם. נוזל מי השפיר מכיל חומרים זרים לגופה של האם ולכן נוצרת תגובה קשה של הגוף שגורמת לאי יציבות וסכנה ממשית לחיי האם והעובר. כשנוזל השפיר חודר לריאות, נגרמת תגובה של הפסקת נשימה, דום לב והפרעת קרישה חמורה.

הרפואה המודרנית אינה יודעת מהם הגורמים לתסחיף מי שפיר, ולכן קשה לנבא את היתכנותו או למנוע אותו. סיכויי ההישרדות של נשים ועוברים גם במצבים בהם האם סובלת מתסחיף מי שפיר השתפרו מאוד בשנים האחרונות, ומוערכים כיום בפחות מ-50 אחוזים סיכוי לתמותה לאם ופחות מ-30 אחוזי תמותה לעובר. עם זאת, גם לאחר הלידה עלולים האם והתינוק לסבול מנזק עצבי כתוצאה מחוסר חמצן שנגרם מהתסחיף.

אחד הסיבוכים המסוכנים ביותר הקשורים להיריון היא מחלת ה-TTP - זוהי מחלת דם אוטואימונית נדירה המתבטאת בקרישיות יתר של הדם ובנטייה לדימומים עקב הרס בלתי מבוקר של כדוריות דם אדומות ומיעוט של טסיות דם. במקרים אלו יש צורך בטיפול במנות דם רבות. על פי ההערכות בארץ ישנם כ-40 מקרים של TTP בשנה, כאשר רובם מתפרצים על רקע של היריון. לרוב התסמינים הראשוניים הם בלבול, שטפי דם קטנים המתפשטים לאורך הגוף (לעיתים בזמן קצר), חלק מהמטופלות חוות גם ירידה במצב ההכרה ותסמינים שדומים לאירוע מוחי. במקרים חמורים המחלה עלולה להביא לתמותה של העובר ושל האם.

כשמחלת TTP מתפרצת יחד עם היריון, היא בעלת פוטנציאל הרסני ועלולה להביא לקריסת מערכות כללית. כיום קיימים טיפולים שהראו יעילות בטיפול במחלה. אישה הסובלת מ-TTP לפני ההיריון נדרשת ליידע את הגניקולוג שלה בשלב מוקדם ככל הניתן. לעיתים ההמלצה היא להימנע מלהרות שוב על מנת לחסוך מהאישה ומהעובר סבל רב וסכנת חיים.

פרופ' מיכאל קופרמינץ הוא מומחה במיילדות וגינקולוגיה ומנהל המחלקה לרפואת האם והעובר, ביה"ח ליס באיכילוב