סימנים שהילד שלכם צריך יותר תשומת לב, גם אם אתם איתו כל היום

משבר הקורונה וסגירת מסגרות החינוך גרמה לכך שהורים ברחבי העולם מבלים בחודשים האחרונים יותר זמן עם ילדיהם מאשר אי פעם. יש כאלה שמסתכלים על חצי הכוס המלאה ומזהים את התקופה הזאת כהזדמנות למקסם את זמן האיכות עם הילדים, להכיר אותם טוב יותר ולעשות יחד דברים שבשגרה הרגילה (למי שזוכר מהי) לא היה זמן עבורם: משחקי לוח, פאזלים, אפילו שתילה וגינון וכדומה.

אבל התמונה האידילית הזאת אינה מלאה או מדוייקת, משום שהרבה הורים גם מוצאים את עצמם מתמודדים עם סטרס גדול שנובע מהצורך להיות הכל כל הזמן: גם לעבוד, גם לתפעל שיעורים בזום, לבשל, להעסיק את הילדים ולתפעל את הבית. בנוסף לכך, הילדים שבעבר היום שלהם היה מלא בפעילויות בבית הספר ובהתרועעות עם חברים, נשארו בלי שני העוגנים הללו, דבר שמותיר אותם לא פעם רעבים לתשומת לב, גם בנסיבות הנוכחיות שבהן לכאורה ההורים איתם כל יום כל היום.

איך זה יכול להיות שהילדים צריכים יותר תשומת לב מהוריהם למרות שהם איתם כל היום? ומה הסימנים לכך?

מאז תחילת המגיפה, ילדים בכל הגילאים - מפעוטות ועד מתבגרים - הפכו "דביקים" יותר וזקוקים יותר לקרבת הוריהם. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, קטנטנים לעתים נתלים ממש ומטפסים על הוריהם ללא הרף, ילדים גדולים יותר יבקשו חיבוק או כרבול לפני השינה בתדירות גבוהה יותר.

גם התנהגויות רגרסיביות הפכו נפוצות יותר בתקופה הזאת, והורים מדווחים שהם רואים את הילדים שלהם חוזרים להתנהגויות או הרגלים שכבר נכחדו אצלם מזמן: טנטרומים, מציצת אצבע וכדומה. לדברי מומחים, ההתנהגויות הללו הן סימנים לכך שהילדים זקוקים לדברים שיחזקו את הביטחון והוודאות שלהם בתקופה הנוכחית של חוסר ודאות.

ילדים מתוכנתים לרצות את תשומת הלב ההורית, עד כדי כך שהם מוכנים גם לנקוט בהתנהגויות לא נעימות כדי לזכות בה. הם לגמרי מוכנים להתפשר גם על תשומת לב שלילית, אם זה מה שצריך. אם אתם מזהים עלייה בהתנהגויות שליליות ומפריעות בבית שלכם, נסו לחשוב על התגובה שלכם. ילדים יגבירו את ההתנהגויות שמזכות אותם בתשומת לב, לכן שווה לנסות באופן מודע להרעיף עליהם תשומת לב חיובית. במקום לנזוף בהם כשהם עושים משהו אסור, נסו לתפוס אותם כשהם עושים משהו טוב ולשבח אותם על זה.

רוב ההורים בוודאי שואלים את עצמם אם זה לא קצת מוגזם שהילדים שלהם "מורעבים" לתשומת לב דווקא בתקופה שבה יש להם יותר זמן מאי פעם לבלות יחד? הרי משפחות שלמות נמצאות בבית יום אחר יום וההורים ממלאים עבור ילדיהם כמעט כל תפקיד אפשרי, כולל תעסוקה חברתית. אבל נסו רגע לערוך רישום של הזמן שביליתם עם הילדים שלכם היום או בימים האחרונים: כמה מהזמן הזה ביליתם נטו עם הילד, כאשר 100% מתשומת הלב שלכם היתה נתונה לו? וכמה מהזמן הזה הייתם עסוקים במולטי-טאסקינג שכלל חיבור לשיעור של הילד בזום, במקביל לשיחת ועידה של העבודה ובחישה אגבית של סיר לצהריים? האם עשיתם איתם משהו שהוא לא "משימה" - שיעור של למידה מרחוק, הכנת שיעורים וכדומה, אלא נטו זמן של כיף ואיכות יחד? כשמנטרים ברצינות את הזמן עם הילדים זה יכול להיות מאוד מאיר עיניים ולגלות לנו איך באמת נראה הזמן שלנו איתם.

אם אתם מגלים בעקבות התרגיל הזה שאתם לא מבלים מספיק זמן איכות אמיתי עם הילדים שלכם, זה יעזור לכם להקדיש זמן כזה ולמלא את המצברים של הילדים, כך שהם לא ירגישו צורך לסחוט את היחס מכם בעיתוי הכי גרוע שאפשר. זמן איכות כזה יכול להיות גם רבע שעה ביום עם כל ילד, לשים שירים ולעשות מסיבה קטנה בבית, לשחק סיבוב אחד של טאקי, לרדת למטה לעשות טיול ולהתאוורר יחד.

מסגרות מובנות עושות טוב לרוב הילדים, זה מעניק להם ודאות וביטחון. לכן, אם תגידו להם מתי פחות או יותר במהלך היום תהיו פנויים וזמינים להם - למשל, להגדיר זמן משחק משותף לאחר ארוחת הבוקר, וזמן נוסף אחה"צ - זה יקל עליהם והם פחות יציקו לכם בשעות היום שבהן אתם יותר לחוצים וטרודים בענייני העבודה. תיאום ציפיות מול הילדים יעזור להם להבין כיצד יראה היום שלפניהם ויגרום להם להרגיש יותר בטוחים ורגועים.

אם בחנתם ברצינות את הזמן ותשומת הלב שאתם מקדישים לילדיכם, ביצעתם תיאום ציפיות והקדשתם פרקים של זמן איכות אמיתי איתם - אבל הם עדיין מנדנדים לכם ותובעים תשומת לב בצורה מעיקה או לא מקובלת עליכם, בהחלט ראוי שתציבו להם גבולות. אבל אם אתם כבר עושים את זה - אל תלקו את עצמכם ותתייסרו ברגשות אשם אחר כך.

אתם לא צריכים להיות זמינים לילדים שלכם 100% מהזמן, מותר לכם להיות עסוקים במשהו אחר, לבקש מהם להמתין או לדחות סיפוקים. הילדים שלכם ירוויחו שיעור לחיים וילמדו שיש עוד צרכים בבית פרט לאלה שלהם ואולי אפילו יגלו שהם יכולים גם להסתדר בכוחות עצמם.