זה מה שחצי שנה בבית עשתה לגוף שלכם

מאז חודש מרץ פחות או יותר אנחנו נמצאים במצב רשמי ומוכרז של מגיפה עולמית וזה אומר שכבר חצי שנה שאנחנו מתרגלים ריחוק חברתי ומבלים הרבה יותר זמן בבית, עובדים מהבית ואחת לכמה זמן גם מעבירים איזה בידוד או סגר בבית. אין ספק שלהיות הרבה בבית זה הדבר הנכון כרגע למי שרוצה להקטין את סיכוייו להידבק ב-Covid-19, אבל גם לשהות הממושכת בבית יש סיכוי לגרום לכל מיני בעיות בריאותיות.

שהות ארוכה וממושכת בבית מעוותת את הגוף, מחלישה את הלב והריאות ואפילו פוגעת בתפקוד המוח. וההשלכות של החודשים הארוכים בבידוד או ריחוק חברתי עלולות ללוות אותנו גם שנים אחרי שזה ייגמר. הנה מה שחצי שנה בבית עשתה לגוף שלכם:

לפעמים, שבוע של מנוחה בבית זה בדיוק מה שהגוף צריך. אבל חצי שנה של חיים בדל"ת אמות ובאורח חיים יושבני עוד יותר מכפי שהיה קודם עלול להוריד לטמיון הישגים גופניים שהשגתם במאמץ רב.

בניית שריר אורכת חודשים, אבל לאבד אותו אפשר גם בשבוע. זה לא ממש הוגן, אבל ככה זה. וככל שאנחנו מבוגרים יותר, אנחנו מאבדים מסת שריר מהר יותר, לדברי קית' באר מרצה לפיזיולוגיית כושר מולקולרית באוניברסיטת קליפורניה. אובדן שריר לא בהכרח יתבטא באובדן הנפח שלו, אלא באובדן כוח, ולדברי באר, זה אחד הגורמים המנבאים החזקים ביותר לתוחלת חיים. "ככל שנישאר חזקים יותר כך יהיה לנו קל יותר לתחזק תוחלת חיים ארוכה", אמר.

אם אתם לא עוסקים בפעילות גופנית בשגרת הסגר שלכם, זה אומר שהדופק שלכם לא ממש עולה (סדרות מתח בנטפליקס לא נחשבות), וכשהלב שלכם לא מתאמץ, הוא נחלש - אומר באר. והריאות שלכם נפגעות באופן דומה כשאתם לא פעילים, אומר ד"ר פנאגיס גאליאטסטוס, מומחה ריאות מבית החולים ג'ונס הופקינס ביי ויו. לדבריו, רבים מהמטופלים שלו מתלוננים על ירידה באיכות הנשימה שלהם, משום שלא היתה להם אפשרות להתעמל.

אנשים עם מחלות ריאה או בעיות נשימה נמצאים בקבוצת סיכון לקורונה, משום שזהו נגיף שפוגע בדרכי הנשימה. לכן סביר מאוד שהם מקפידים על ריחוק חברתי כדי להקטין את סיכון ההדבקה שלהם. אבל אם אין להם דרך להישאר פעילים בבית ולשמור על אספקת דם מוגברת לריאות, ייתכן שהם יסבלו ממילא מהחמרה במצב הרפואי הקיים שלהם.

פעילות גופנית היא הדרך היחידה לשפר גם את בריאות הלב וגם את בריאות הריאות. "אין תרופה אחת שיכולה לעשות את שני הדברים האלה", אמר ד"ר גאליאטסטוס. לכן, אם אין לכם אפשרות בטוחה לעשות פעילות גופנית מחוץ לבית, נסו למצוא דרך לעשות אותה בפנים.

הבעיה בלהיות בבית כל היום, היא שזה אומר לשהות בקרבה מסוכנת למקרר. ולמזווה. ולמגירה הזאת עם כל העוגיות והשוקולדים. יש מי שיוציאו מזה את המיטב, וימצאו זמן להשקיע בארוחות מאוזנות ובריאות. אחרים, יגלו חולשה אנושית ופשוט ינשנשו יותר מדי דברים שהם לא צריכים לנשנש.

הגישה הנוחה הזאת למקורות מזון עלולה להוביל לכך ש'חלון האכילה' שלנו (פרק הזמן ביום שבו אנחנו אוכלים את רוב הארוחות שלנו) יתרחב מ-10 או 12 שעות ל-15 שעות ביום. חלון אכילה שעולה על מחצית היממה עלול לגרום לעלייה ברמת האינסולין בדם, שתוביל לאחסון מוגבר של שומן בתאים ולהפיכת מולקולות שומן לשומן, כך מסביר ג'יילס דאפילד, מרצה לאנטומיה ופיזיולוגיה באוניברסיטת נוטרדאם, שעוסק במחקר של מטבוליזם והשעון הצירקדי.

גם אכילת יתר היא בעיה בעת הנוכחית. בתחילת המגיפה ובזמן הסגרים שהוטלו, אנשים נטו להצטייד בכמויות גדולות של מזון, מחשש למחסור באספקה. רבים ממוצרי המזון הבלתי מתכלים הם מאכלים מעובדים עתירי סוכרים ועמילנים. עלייה במשקל בתקופות לחוצות היא נורמלית, ואין ספק ששנת 2020 סיפקה שפע של סטרס וסיבות לדאגה. אבל כשעלייה במשקל הופכת להשמנה זאת כבר בעיה בפני עצמה. הגוף עלול לפתח עמידות לאינסולין ושלל בעיות רפואיות כרוניות, כמו סוכרת למשל.

לכל אחד מאיתנו יש תנוחת ישיבה שאנחנו מתקבעים עליה ו'נוזלים' אליה בסופו של דבר. בדרך כלל זה נראה כך: רכונים קדימה, כתפיים שפופות, עמוד השדרה מעוגל, צוואר כפוף לכיוון החזה, מרפקים גבוהים.

ישיבה או שכיבה ממושכות לאורך רוב שעות היום עלולות לפגוע בצורה משמעותית ביציבה ולייצר עומס על הגב, הצוואר, הכתפיים, הירכיים והעיניים, לדברי ברנדון בראון, אפידמיולוג ומרצה במרכז לקהילות בריאות באוניברסיטת קליפורניה. בראון, כמו מומחים נוספים, ממליץ לקום מהכיסא אחת לשעה ולקחת כמה דקות כדי להתהלך ולהתמתח. "אפשר אפילו לשכב על הרצפה לכמה רגעים ולתת לגב להתיישר", הוא אמר בריאיון ל-CNN.

חשיפה מספקת לאור השמש חשובה לסנכרון של המקצב הצירקדי (השעון הפנימי של הגוף). כך שלבלות את כל היום בתוך הבית, במיוחד אם הבית לא מספיק מואר או אם החלונות מוחשכים על ידי תריסים או וילונות, יכול להשפיע לרעה על השינה. כל עוד תקפידו לצאת פעם ביום לזמן קצר לשמש, תוכלו למנוע פגיעה משמעותית בשינה.

אורח חיים יושבני פוגע גם במוח שלכם. פעילות גופנית גורמת לגוף לייצר כל מיני כימיקלים במוח שמפרקים רעלנים בדם ומונעים מהם להגיע למוח ולהרוג שם תאי מוח. אחת ההשלכות של היעדר פעילות גופנית היא שהגוף יפרק בפחות יעילות את תוצרי הלוואי של חומצות האמינו, שהופכים בסופו של דבר לנוירו-רעלנים שמזיקים לתאי המוח.