האם השימוש הנרחב במסיכות פה ואף בקרב הציבור תורם לפיתוח סוג של חסינות נגד נגיף הקורונה? זה לפחות מה שטוענים מדענים. בשלב זה, מדובר בתיאוריה מדעית ותו לא, היא עדיין לא נחקרה או הוכחה, אך היא מעניינת מספיק בשביל שכתב עת רפואי מכובד כמו ה-New England Medical Journal ייתן לה במה.
במאמר שפורסם שם לאחרונה מסבירים מדענים מאוניברסיטת קליפורניה כיצד דווקא העובדה שמסיכות אינן מושלמות ולא מסננות 100 אחוזים מחלקיקי הנגיף שנפלטים ברסס הטיפתי כתוצאה מנשימה, דיבור, שיעול וכדומה, יכולה לסייע לציבור להתחסן מפני נגיף הקורונה באופן טבעי.
כאמור, רוב הציבור עוטה מסיכות בד או מסיכות כירורגיות, שמספקות הגנה מסויימת, אך לא מושלמת מפני הנגיף. כמות מסויימת (וקטנה) של רסיסים המכילים את הנגיף עדיין יכולות לעבור דרך המסיכה החוצה. והמומחים סבורים שחשיפה חוזרת ונשנית של אנשים לכמות מזערית כזאת של נגיף הקורונה עשויה לאמן את הגוף לזהות אותו ולתקוף אותו - או במילים אחרות, להתחסן.
לא סביר שנראה את התיאוריה הזאת עומדת למבחן בקרוב, מהסיבה הפשוטה שזה ידרוש ניסוי קליני שבמסגרתו חוקרים יחשפו אנשים לנגיף עם ובלי מסיכות - וזה לא כל כך אתי. אולם, היא עשויה לספק הסבר לכך שהיו פחות חולים קשים במזרח אסיה בשלבים המאוחרים של המגיפה, שבהם עטיית מסיכות כבר היתה נפוצה מאוד.
המדענים שחתומים על המאמר הדגישו שאל לאנשים להפוך שאננים בעניין חובת עטיית המסיכות וגם לא לנסות "לבנות חיסוניות" בכוחות עצמם. "זאת ממש לא ההמלצה שלנו", כתבו החוקרים והדגישו את החשיבות שאנשים ימשיכו לשמור על ריחוק חברתי וימנעו משהות בחללים סגורים וצפופים.
עשו את זה כבר לפני יותר מ-100 שנה
הרעיון לפיו מסיכות עשויות לסייע בבניית חסינות מסויימת נגד Covid-19 שואב משיטת חיסון בת מאות שנים בשם וריולציה (הרכבה), ששימשה בין השאר לפיתוח החיסון לאבעבועות שחורות. בשיטת ההרכבה, חושפים אנשים בכוונה למינונים קטנים של פתוגן, כדי לחולל בגוף תגובה חיסונית שתמנע הדבקה חוזרת. הטכניקה השנויה במחלוקת שימשה בעבר לחיסון נגד אבעבועות שחורות, אך בהמשך הוחלפה בחיסון מודרני, שמשתמש בגרסה מוחלשת של הנגיף שנחשבת בטוחה בהרבה לשימוש.
אל תפספס
ד"ר מוניקה גנדי, רופאה מומחית למחלות זיהומיות ופרופ' ג'ורג' ראת'רפורד, אפידמיולוג - שני המדענים מאוניברסיטת קליפורניה החתומים על המאמר בניו אינגלנד ג'ורנל, סבורים שמסיכות עשויות לחסן אנשים בטכניקה דומה להרכבה.
"אתם יכולים להידבק בנגיף הזה ולהיות ללא תסמינים. לכן, אם נצליח להעלות את שיעור ההדבקות עם מסיכה, שיובילו למחלה ללא תסמינים - ייתכן שזאת תהיה אחת הדרכים לייצר חסינות באוכלוסייה", כתבה ד"ר גנדי במאמר.
שני החוקרים מודים במאמרם שהתיאוריה שלהם מתבססת על 2 הנחות משמעותיות שטרם הוכחו לגבי נגיף הקורונה: הראשונה, היא שהידבקות בנגיף עקב חשיפה למינון נמוך שלו מובילה לתחלואה קלה. השנייה, היא שאנשים שחלו ללא תסמינים או עם תסמינים קלים, נהנים לאחר מכן מחסינות לטווח ארוך.
פורום המדענים שמייעץ לממשלת בריטניה בהתמודדות עם משבר הקורונה (SAGE) אמר בעבר כי ייתכן בהחלט שהעומס הנגיפי שאליו נחשף משפיע בצורה משמעותית על חומרת המחלה של הנדבק. לדבריהם, זה יכול להסביר גם מדוע היו כל כך הרבה קורבנות בנפש בקרב אנשי צוות רפואי, שנדבקו בעקבות חשיפה לחולים קשים, עם עומס נגיפי גבוה.
עומס נגיפי גבוה (כלומר מספר רב של חלקיקי הנגיף שאליהם נחשפים בעת ההדבקה) נותן לנגיף נקודת פתיחה חזקה יותר. הוא גם מגדיל את הסיכויים שהמערכת החיסונית תכרע תחת העומס של ההתמודדות עם Covid-19. משמעות הדבר היא שאדם שנדבק בעקבות מגע עם ידית של דלת שהיתה מזוהמת בנגיף, עשוי לחלות בצורה קלה יותר מאדם שנדבק בעקבות חשיפה לשיעול של אדם חולה.
צמד המדענים מאוניברסיטת קליפורניה סבורים שעטיית המסיכות שהפכה נפוצה יותר בחודשים האחרונים הצליחה להפחית משמעותית את העומס הנגיפי שהחולה הממוצע נחשף אליו. הטיעון הזה עשוי לספק הסבר חלקי לירידה בשיעור התמותה במחלקות הטיפול הנמרץ. ניתוח מחקרי שנערך באוניברסיטת בריסטול הראה ששיעור החולים ב-Covid-19 שמתו במחלקות לטיפול נמרץ בבתי חולים ברחבי העולם פחת בשליש מאז חודש מרץ 2020.
עם זאת, השיפור בסיכויי ההישרדות של החולים הקשים ב-Covid-19 מיוחס בעיקר לשיפור בהתמודדות של הרפואה עם המחלה ובדיוק הטיפולים הניתנים לחולים הקשים, ביחס למה שידעו על המחלה ועל הטיפול המתאים לה בתחילת המגיפה.
לתיאוריה המפורטת במאמר יש גם לא מעט מבקרים. ד"ר ססקיה פופסקו, אפידמיולוגית מומחית למחלות זיהומיות מאוניברסיטת אריזונה, אמרה בריאיון לניו יורק טיימס כי "זה נראה כמו קפיצה לוגית גדולה. אין הרבה ראיות שיכולות לתמוך בזה. אנחנו עדיין רוצים שאנשים ישמרו על כל כללי הזהירות וצעדי המנע - להימנע מהתקהלויות, לשמור על ריחוק חברתי ולהקפיד על היגיינה".