ארס דבורים יכול להרוג תאים של סרטן שד

בסרטון: תשדיר של אחת מ-9 לעידוד גילוי מוקדם של סרטן השד

מפגש עם הקצה החד של עוקץ הדבורה הוא חוויה מפוקפקת שמי שהתנסה בה בוודאי לא נשאר עם זיכרון מתוק, אבל אמצעי ההגנה העצמית הזה של הדבורים עשוי להיות בעל ערך רב לעולם הרפואה. מחקר חדש מגלה שמולקולה שנמצאת בתוך הארס יכולה לעצור את גדילתם של תאי סרטן נבזיים במיוחד.

המחקר התמקד בסוגים מסויימים של סרטן שד, בהם סרטן מסוג TNBC ( triple-negative breast cancer), שנחשב לסוג אגרסיבי מאוד של סרטן השד, ואפשרויות הטיפול בו מוגבלות למדי. סרטן זה מהווה כ-15 אחוזים מכלל מקרי סרטן השד, ובמקרים רבים שלו רופאים ראו שתאי הסרטן הללו מייצרים כמות גדולה יותר של מולקולת EGFR. ניסיונות קודמים לפתח טיפולים שמתמקדים במולקולה הזאת העלו חרס, משום שהם פגעו גם בתאים בריאים.

ארס של דבורת הדבש כבר הוכיח את הפוטנציאל הטיפולי שלו בתחומי רפואה אחרים, כמו למשל טיפול באקזמה, ומזה זמן כבר ידוע לחוקרים כי יש לו גם תכונות שיכולות לעכב התפתחות גידולים. אולם, עד כה לא היה ברור איך המנגנון הזה עובד ברמה המולקולרית, והמחקר הנוכחי הוא התקדמות משמעותית בדרך לתשובה.

דבורים משתמשות במליטין - מולקולה שמהווה מחצית מהרכב הארס שלהן (וגם מה שהופך אותו לכל כך מכאיב) - כדי להילחם בעצמן בפתוגנים שמאיימים עליהן. הדבורים מייצרות את הפפטיד הזה לא בארס שלהן, אלא גם ברקמות נוספות, שם הוא מופק בתגובה לזיהומים.

במסגרת המחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי Nature Precision Oncology,החוקרים חשפו בתנאי מעבדה תאי סרטן שד ותאים בריאים לארס של דבורות דבש מאירלנד, אנגליה ואוסטרליה, וכן לארס של דבורי בומבוס מאנגליה. הם גילו שלארס של דבורת הבומבוס (שאינו מכיל מליטין, אך יש בו חומרים אחרים בעלי פוטנציאל להרס תאים) יש השפעה זניחה על תאי סרטן השד. לעומת זאת, הארס של דבורות הדבש מכל המקומות הגיאוגרפיים שבו נאסף, דווקא כן השפיע על תאי הגידול.

"הארס היה מאוד עוצמתי. גילינו שהוא יכול להשמיד לחלוטין את הממברנות של תאי הסרטן בתוך 60 דקות בלבד", אמרה קיארה דאפי, חוקרת רפואית במכון המחקר על שם הארי פרקינס. כאשר החוקרים חסמו את פעולת המליטין בעזרת נוגדן, תאי הסרטן שנחשפו לארס הצליחו לשרוד - מה שמוכיח שמליטין הוא אכן החומר שאחראי לתוצאות החיוביות בחלקו הראשון של המחקר.

חלק משמעותי ביותר בניסוי הוא הגילוי שהמליטין אינו מזיק לתאים בריאים, אלא תוקף באופן ספציפי תאים שמייצרים כמות גדולה של EGFR ו-HER2 (מולקולה נוספת שמיוצרת בכמות מופרזת על ידי סוגים מסויימים של סרטן שד). המליטין אפילו הצליח לשבש את יכולתם של תאי הסרטן לשכפל את עצמם.

צוות החוקרים לא עצר שם, ואף הלך צעד נוסף קדימה בכך שפיתח גרסה סינתטית של מליטין, כדי לבדוק האם הביצועים שלה משתווים לגרסה המקורית. "מצאנו שהמוצר הסינתטי שחזר את רוב ההשפעות נוגדות הסרטן שנראו בארס הדבורים המקורי", אמרה החוקרת דאפי.

בשלב הבא בדקו דאפי וצוותה כיצד משפיע שילוב של מליטין עם תרופות כימותרפיות על עכברי מעבדה, וראו כי הטיפול הניסיוני הזה הצליח להפחית את הייצור של מולקולה שמשמשת תאי סרטן כדי לחמוק מתחת לרדאר של המערכת החיסונית. "גילנו שניתן להשתמש במליטין יחד עם מולקולות קטנות יותר שקיימות בתרופות כימותרפיות מסויימות כדי לטפל בסוגים האגרסיביים ביותר של סרטן השד. השילוב של מליטין ותרופה בשם docetaxel נמצא יעיל ביותר בעצירת התפתחות גידולים בעכברי מעבדה", אמרה דאפי.

ביטוי יתר של מולקולות EGFR ו-HER2 מאפיין גם סוגים נוספים של סרטן, כמו סרטן הריאות למשל, ותוצאות המחקר הנוכחי מסמנות שייתכן שמליטין עשוי להיות טיפול יעיל גם בסוגי סרטן אלה. אולם, יש הבדל בין להרוג תאי סרטן בצלחת פטרי בתנאי מעבדה ובין לעשות את זה בתוך הגוף האנושי, ולכן מדגישים החוקרים שעשוי לעבור עוד זמן רב עד שנראה ארס דבורים משמש בטיפולים לחולי סרטן.

"יהיה צורך לערוך מחקרים נוספים שיעריכו את מידת הרעילות של הפפטידים הללו והמינון המקסימלי שלו שבני אדם יוכלו לשאת, לפני שיהיה אפשר להתחיל בניסויים קליניים על בני אדם", כתבו החוקרים.