רצים? אתם חייבים להפסיק להתאבסס על המרחק

בסרטון: לא חייבים לרוץ, אפשר גם לעשות מרתון סדרות

כל מי שרץ (או עוקב ברשתות החברתיות אחרי מישהו שרץ) יודע שבסופו של דבר הפעילות הגופנית הזאת מסתכמת במספר - מרחק הריצה. העובדה שכיום כולם רצים עם טלפון או שעון חכם גם הפכה את הכימות הזה לזמין ופשוט מאי פעם. כל מי שמסיים ריצה בודק מיד כמה קילומטרים הוא רץ, כאמצעי להערכת האפקטיביות של האימון (ולא פעם, גם כדי ללטף לעצמו את האגו או לטפוח על השכם).

אבל במחקר חדש שמתפרסם בימים אלה טוענים חוקרים שמדידה על פי הקריטריון הזה בלבד יוצר תמונה מטעה. ומי שבאמת מעוניין למנוע פציעות ולשפר את רמת האימון שלו, צריך לקחת בחשבון מגוון גורמים נוספים שמודדים את רמת הלחץ שמופעלת על הגוף בריצה.

"אם אדם גבוה ואדם נמוך יוצאים לרוץ יחד את אותו המרחק - האדם הנמוך עשוי לבצע אלפי צעדים יותר מחברו הגבוה", אומר מקס פאקט, מומחה לביומכניקה שהוביל את המחקר הזה באוניברסיטת ממפיס, כדוגמה להמחשת הבעייתיות במדד המרחק לבדו.

אלכס האצ'יסון מכתב העת Outside שפירסם את המחקר, כתב כי "מדד הסטרס על הגוף מאותה הריצה אינו זהה עבור שני הרצים ולהבדל הזה יש משמעות גדולה". לדבריו, החלק המעניין ביותר במחקר הוא זה שמתייחס לסיכון לפציעות.

החוקרים השוו תרחישים שונים - ריצה על מסלול רך בנעליים מרופדות, אותה ריצה - אבל במצב של עייפות, אימון ריצה בנעלי קוצים ועוד. המטרה שלהם היתה להדגים שתנאי הריצה משפיעים על הקצב, זמן הריצה, מספר הצעדים הכולל והעוצמה שבה נוחתת כף הרגל על הקרקע. "בשלב הזה, יכול להיות מגניב אם החוקרים ייצרו נוסחה שתאפשר לשקלל את הגורמים הללו ומשתנים נוספים ותיתן תשובה בדמות, למשל, הסיכוי שמישהו ידפוק את גיד האכילס שלו בריצה", כתב האצ'יסון.

המחקר הנוכחי עדיין לא מספק נוסחה זמינה שכזאת, אך החוקרים שערכו אותו אומרים כי שיטות חדשניות שמפותחות בימים אלה ממש אמורות לספק לרצים נתונים מדוייקים יותר וניטור חכם יותר. ולמרות זאת, גם הם מכירים בקוצר ידם באשר לגמילת רצים מההרגל של התאבססות על המרחק שרצו - יש דברים שגם המדע לא יוכל להם.