התעלומות הרפואיות הגדולות בהיסטוריה

היא היתה טיפוס: סיפורה של מפיצת העל הראשונה

קראו לה מרי מאלון אבל כולם מכירים אותה כ'מרי טיפוס'. היא לא תמיד ידעה שהבישולים שלה הורגים, אבל גם כשכן - זה לא הפריע לה. היה לה פתיל קצר והרגלי היגיינה מחרידים והיא היתה נשאית א-סימפטומטית ומפיצת-על, הרבה לפני שידעו מה זה בכלל

27/08/2020
כרזה שפורסמה בניו יורק ומזהירה מפני 'מרי טיפוס' מרי מאלון שהדביקה בחיידק הסלמונלה. Wikimedia Commons, אתר רשמי
פתיל קצר ורקורד הדבקה ארוך. כרזה הקוראת לציבור להיזהר מ'מרי טיפוס' מאלון(צילום: אתר רשמי, Wikimedia Commons)

היא התפרסמה בכינוי "מרי טיפוס" (Typhoid Mary) אבל קראו לה מרי מאלון. היא נולדה באירלנד ב-22 בספטמבר 1869 ומתה בניו יורק ב-11 בנובמבר 1938. איפשהו באמצע היא הרגה לפחות 3 אנשים והדביקה 51 בני אדם לפחות בטיפוס (אלה רק המקרים הוודאיים, ככל הנראה היו הרבה יותר). היא לא עשתה את זה בכוונה, אבל גם לא עשתה יותר מדי כדי למנוע את זה, כשכבר יכלה.

היא היתה מפיצת העל (Super spreader) המפורסמת הראשונה (הרבה לפני שהמונח הזה בכלל הוטבע), וגם נשאית א-סימפטומטית (עוד מושג שגור בימינו רדופי הקורונה שעוד לא היה קיים בכלל בניו יורק של תחילת המאה ה-20). היה לה פתיל קצר ורקורד הדבקה ארוך - זה הסיפור שלה.

עוד בוואלה!

נגיף הקורונה: האם באמת קיימים מפיצי על?

לכתבה המלאה

בשנת 1883, הנערה מרי מאלון (Mary Mallon) ממחוז טירון שבאירלנד עלתה על סיפונה של אוניה, בדרכה לחיים חדשים בניו יורק. היא התגוררה בבית דודיה ופצחה בקריירה לא זוהרת בעליל כטבחית בבתיהם של עשירי מנהטן. במשך כמה שנים היא דילגה בין עבודה לעבודה. מכריה תיארו אותה כבעלת "מזג אלים" והדיווחים אודותיה מציירים קלסתר של אישה נוקשה, חמומת מוח ועקשנית, בעלת אופי נוודי וסלידה עזה מהרגלי היגיינה אישית.

אישה נוקשה, חמומת מוח ועקשנית, בעלת סלידה עזה מהרגלי היגיינה. מרי מאלון בבית החולים בניו יורק(צילום: אתר רשמי, Wikimedia Commons)

"מרי נראתה כמי שהרבתה לזוז ממקום למקום. היא לא נשארה זמן רב באף סיטואציה", כתב עליה ג'ורג' סופר (עוד עליו, בהמשך) בספרו 'הקריירה המשונה של מרי טיפוס' (The Curious Career of Typhoid Mary). והיתה זו אחת ה"סיטואציות" האלה שהפכו את מרי מאלון הטבחית לדמות מוכרת וידועה ברחבי ארה"ב.

בקיץ של שנת 1906 מרי עבדה כטבחית בביתו של הבנקאי הניו יורקרי צ'ארלס הנרי וורן. בבית הקיט השכור של משפחת וורן התארחו עוד 11 אורחים לארוחת ערב, שאותה בישלה מאלון. בסוף אוגוסט 6 מהאורחים הללו היו חולים בטיפוס ואיש לא ידע כיצד נדבקו.

קצת רקע

טיפוס היא מחלה שנגרמת על ידי סרוטיפ Typhi של חיידק הסלמונלה. באותה תקופה (ובמקומות מסויימים - עד היום) מחלת הטיפוס היתה קטלנית עבור לא מעט אנשים. תסמיני המחלה כוללים חולשה, כאבי בטן, כאבי ראש, בעיות מעיים (שלשולים או עצירות), שיעול, אובדן תיאבון, ובחלק מהמקרים גם הופעת פריחה אדמדמה ושטוחה על העור. ללא טיפול אנטיביוטי, קטלה מחלת הטיפוס 1 מכל 4 שחלו בה.

ללא טיפול אנטיביוטי, אחד מכל 4 חולי טיפוס ימות מהמחלה. חיידק סלמונלה Typhi(צילום: ShutterStock)

בניו יורק של אותם ימים, מטרופולין מתקדם, כבר הכירו בתאוריית החיידקים כגורם מבוסס המניע התפשטות מחלות, והחלו ליישם צעדי סניטציה עירוניים במטרה למנוע מתחלואה להתפשט בעיר. טיפוס נחשבה ל"מחלה של עניים", שנפוצה בשכונות העוני שבהן תנאי התברואה היו ירודים והתחלואה גבוהה. או במילים אחרות: לא משהו שצריך לחשוש ממנו בביתו של אדם אמיד ומיוחס כצ'ארלס הנרי וורן.

בחזרה לסיפור של מרי

בחורף של שנת 1906 וורן שוכר את שירותיו של מהנדס תברואה בשם ג'ורג' סופר (זוכרים אותו, ממקודם?) כדי להבין אחת ולתמיד מה קרה בבית באויסטר ביי ולספק הוכחה ניצחת שהבית כעת נקי מטיפוס. החשד המקורי של סופר התמקד בצדפות מקולקלות שאולי הוגשו לאורחים, אך הוא לא מצא ראיות לכך בבית. בשלב הזה הוא החל לחקור בכיוון של נשא אנושי שעשוי היה להדביק את הנוכחים. הוא סרק את מאגר החשודים האפשריים עד שנותרה בידו אופציה אחת - הטבחית מרי מאלון, שעזבה את עבודתה זמן קצר לאחר התקרית.

סופר הוסיף לחקור והגיע למסקנה שההדבקה התרחשה בארוחת ערב אחת ספציפית - וליתר דיוק, בקינוח. מדובר היה בקינוח פופולרי באותם ימים, שהורכב מגלידה וחתיכות של אפרסקים טריים. בניגוד למנות אחרות שהוגשו באותה ארוחה, המנה הזאת לא עברה בישול או חימום (חום משמיד את חיידק הסלמונלה) - מה שהופך אותה למועמדת מושלמת להפצת החיידק לכל האורחים, במיוחד אם לטבחית שהכינה אותה יש הרגלי היגיינה רופפים, בלשון המעטה.

התחקה אחר עקבותיה של מרי מאלון. מהנדס התברואה ג'ורג' סופר(צילום: אתר רשמי, reddit)

כעת כשהיה בידיו שמה של האחראית להדבקה, סופר פצח בניסיונות לאתרה - משימה שהתברר כמאתגרת יותר מכפי שחשב בתחילה. הוא שוחח עם רבים ממעסיקיה לשעבר בניסיון להתחקות אחר עקבותיה, וגילה שובל של מקרי הדבקה בטיפוס שהיא הותירה מאחוריה כמעט בכל בית שבו עבדה (והיא עבדה בהרבה). הוא מצא אותה במרץ 1907. היא עבדה כטבחית עבור עוד משפחה עשירה, הפעם בפארק אווניו, באפר איסט סייד. הכובסת של אותה משפחה בדיוק אושפזה בבית החולים הפרסביטריאני בעיר לאחר שחלתה בטיפוס, ובתם הקטנה של בעלי הבית גססה מאותה מחלה בדיוק.

כשסופר פנה אל מאלון ועידכן אותה בתאוריה שלו - קרי, שהוא סבור שהיא מפיצה את המחלה ללא ידיעתה - הפתיל הקצר שלה ניצת. היא תפסה כלי מטבח חד (מזלג בשר, על פי עדותו של סובר עצמו) והחלה להתקרב אליו בצורה מאיימת. סופר עשה מה שכל מהנדס תברואה סביר היה עושה במצבו - הוא תפס את הרגליים וברח. אבל הוא חזר, וניסה להסביר לה שוב. ללא הועיל. בסופו של דבר הוא נעזר במחלקת הבריאות העירונית ובמשטרה, ומאלון נלקחה למעצר.

אבל גם כשהיתה כלואה ולאחר שהסברה של סופר אוששה על ידי דגימת צואה של מאלון שנשלחה לבדיקה וחזרה חיובית לטיפוס - היא עמדה בסירובה העיקש לשתף פעולה עם הרשויות. ב-20 במרץ היא ניסתה להימלט ממעצר, ונכשלה. וגם כאשר סופר הבטיח לשחרר אותה אם רק תסכים לשתף פעולה, היא מיאנה להשיב לשאלותיו. "היא משכה את החלוק שלה מעל לראשה, תוך שהיא שומרת על קשר עין איתי כל העת, פתחה את דלת השירותים של חדרה ונעלמה בתוך התא. הדלת נטרקה. לא היה טעם להמתין. היה ברור ש'מרי טיפוס' לא מתכוונת לדבר איתי, אז עזבתי את המקום", כתב סופר בספרו.

שרידיו של בית החולים באי נורת' בראדר בניו יורק, שעליו שהתה מרי מאלון 23 שנים בהסגר(צילום: אתר רשמי, Wikimedia Commons)

מרי מאלון שהתה בבית החולים באי נורת' בראדר בבידוד במשך 3 שנים, בזמן שהצוות הרפואי שם ניסה לטפל בה ולרפא אותה. הם לא הצליחו. אף על פי שמאלון עצמה היתה בריאה כמו שור היא המשיכה להיות נשאית של חיידק הסלמונלה. בשנת 1910 היא שוחררה בשני תנאים מגבילים: להתייצב לביקורת במחלקת הבריאות העירונית אחת לשלושה חודשים ולקטוע את קריירת הטבחות שלה. מאלון הפרה אותם.

אף שידעה שהדבר נאסר עליה ועלול אף להוביל למעצרה בשנית, מאלון, ששינתה את שמה מספר פעמים (היא השתמשה בשמות מרי ברשוף, מרי בראון ועוד), הלכה לעבוד כטבחית במגוון מוסדות ובתי עסק: מלונות, פונדקים, מסעדות ואפילו בתי חולים. סוכנויות ההשמה ששידכו בין עובדות משק בית ובין עשירי ניו יורק כבר הכירו את פניה היטב וידעו לא להעסיק אותה - כך שאפיק זה נסגר בפניה. למרות השמות הבדויים והניסיונות להסתיר את זהותה האמיתית, מאלון נתפסה שוב.

גם כשהורשתה לצאת לביקורים בעיר, היא תמיד חזרה לכאן. הבקתה שבה התגוררה מרי מאלון באי נורת' בראדר(צילום: אתר רשמי, Lisa's history room)

בשנת 1915 מצאו אותה עובדת במטבח של ביה"ח סלואן ליולדות במנהטן, לאחר התפרצות של מחלת הטיפוס שם. 23 אנשי צוות חלו, שניים מהם מתו. היא הציגה את עצמה שם כמרי בראון, אבל אחרי מעצרה היו אלה עמיתיה לשעבר בבית החולים הזה שהעניקו לה את הכינוי 'מרי טיפוס'. שלא כמו בפעם הקודמת, מאלון לא ניסתה להתנגד למעצרה. בביוגרפיה שלו, תיאר סופר את האישה שראה אז כגרסה הרבה יותר כנועה ומתונה של המאלון שניסתה לדקור אותו במזלג בשר ב-1907:

"מרי שהתה על האי בפעם השנייה במשך 23 שנים. בכל אותה תקופה ארוכה היא לא ניסתה לברוח אפילו פעם אחת. האם רצתה לזכות שוב בחירותה לאחר מעצרה השני? אני סבור שלא. היא היתה חזקה כתמיד, אך אבד לה משהו מאותה אנרגיה יוצאת דופן ופעלתנות שאיפיינו אותה בצעירותה ושגרמו לה להסתער ללא מורא על כל סיטואציה שהעולם גלגל לפתחה... בחמש השנים האחרונות, אף שהיתה חופשיה, היא התקשתה לנהל את מאבקיה ללא סיוע. עיריית ניו יורק הקצתה לה מקום מגורים נוח במתחם בית החולים שבאי נורת' בראדר - שם היא יכלה לבשל, לקרוא ולישון כאוות נפשה".

סופה של 'מרי טיפוס'

מאלון קמלה לאיטה בשארית ימיה, עבדה במעבדה של בית החולים - שם למדה לבצע בדיקות פשוטות ושגרתיות. מפעם לפעם ניתנה לה רשות לצאת מהאי לביקורים בעיר, שאותם ניצלה כדי לפקוד כמה מהמקומות שאהבה בעבר ולביקור קרובי משפחה בקווינס (שעל פי הדיווחים לא שמחו במיוחד לראותה). היא תמיד שבה מרצונה לבקתה הקטנה שלה באי נורת' בראדר.

חייה של מאלון הגיעו לקיצם ב-11 בנובמבר 1938. ביופסיה שנערכה לה קבעה שסיבת המוות היא דלקת ריאות. גופתה נלקחה במהירות ונקברה בבית הקברות על שם סנט ריימונד בברונקס, בחלקת קבר שנרכשה מבעוד מועד למטרה זו בדיוק. הלוויתה היתה אירוע קודר וצנוע ונכחו בה 9 אנשים בלבד. "מבין כל אנשי העיר ומעסיקיה, שהכירו את מרי שנים רבות, לא היה אחד שליווה אותה לקברה", כתב סובר.

מרי 'טיפוס' מאלון(צילום: אתר רשמי, Lisa's history room)

51 הדבקות ו-3 מקרי מוות - זה המניין הרשמי של מקרי ההדבקה שעליהם חתומה מרי מאלון. סביר שהיו רבים יותר. לאורך ההיסטוריה היו "מפיצי על" קטלניים ופורים יותר ממנה, אך היתה זו דווקא היא שהפכה לשם נרדף לאדם שמפיץ מחלות (ביודעין או שלא ביודעין). היא אפילו היוותה השראה לדמותה של נבלית בסדרת הקומיקס Daredevil של מארוול.

היום אנחנו כבר יודעים להסביר כיצד יכלה מאלון להישאר בריאה בזמן שנשאה בגופה חיידק קטלני כמו סלמונלה במשך כל כך הרבה שנים. חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד הראו כיצד חיידק מסוג S. typhi יכול לחיות בתוך תאי דם לבנים מסוג מקרופאגים ולהשפיע על המטבוליזם של תאים אלה לתועלתם. עד 6 אחוזים מהנדבקים בחיידק הזה עשויים להפוך לנשאים כרוניים וא-סימפטומטיים שלו, בדיוק כמו מרי מאלון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully