הטיפול הצליח, החולה מת: הסיפור האמיתי של החולה הראשון שקיבל פניצילין

בווידאו: בכמה כסף נמכרו דגימות מהעובש המקורי שממנו פותח הפניצילין?

גילוי הפניצילין על ידי אלכסנדר פלמינג בשנת 1928 מתואר לרוב כסיטואציה של מקריות ותזמון קוסמי, שאליה נקלע חוקר מפוזר ששכח צלחת פטרי עם תרבית חיידקית במעבדה לפני שיצא לחופשה. הפטריה שהתפתחה שם הרגה את החיידקים - ופלמינג בר המזל שב מהחופשה והוכתר כגיבור שהציל את האנושות.

האמת היא, שזה לא היה כזה פוקס. למעשה, בשלב הזה היו מאחורי הרופא הסקוטי לא מעט שנות מחקר בתחום של סוכנים אנטי-מיקרוביאליים. אולם, פלמינג לא הצליח לעבד את הגילוי החשוב שלו לתרופה משום שלא הצליח לזקק אותה בצורה מספיק אמינה. את המשימה הזאת השלימו האוורד פלורי, ארנסט צ'יין ונורמן היטלי מאוניברסיטת אוקספורד, בחלוף יותר מעשור מהגילוי של פלמינג. אומרים שכורח הוא אבי ההמצאה - ומלחמת העולם שפרצה לא מכבר היוותה קטליזטור יעיל לפיתוחה של האנטיביוטיקה.

עוד בנושא:
במקום אנטיביוטיקה: חוקרים מצאו דרך חדשה לחסל חיידקים
לא סקס עם קוף: איך באמת הגיע האיידס לבני האדם?
כך גילתה הרפואה כמה חשוב לשטוף ידיים

עם זאת, האדם הראשון שטופל בפניצילין לא היה חייל, כי אם איש כוחות החוק - השוטר אלברט אלכסנדר. האגדה מספרת שאלכסנדר הביא על עצמו את הפציעה שכמעט גבתה את חייו - הוא פיתח ספסיס (אלח דם) לאחר שנדקר מקוץ של ורד, בזמן שעסק בגינון בחצר תחנת המשטרה שבה עבד באוקספורדשייר. זה היה בסתיו של שנת 1940.

כשהחוקרים הרגישו בטוחים מספיק כדי לנסות לטפל בבן אנוש בפניצילין - לאחר שכבר הצליחו לרפא זיהומים בעזרתו בעכברי מעבדה ואף הוכיחו שהוא בטוח לשימוש לאחר שנתנו את התרופה למתנדב אנושי נוטה למות - מצבו של אלכסנדר הידרדר במהרה. אלכסנדר הועבר לאשפוז במרפאת רדקליף באוקספורד, גופו היה מכוסה במורסות והוא כבר איבד את אחת מעיניו בשל מצבו החמור.

בתחילה ניתן לו מינון ראשוני של 200 מיליגרם פניצילין, ולאחר מכן 300 מ"ג נוספים בכל 3 שעות במשך חמישה ימים. ההתאוששות שלו בטווח הקצר היתה מדהימה. אולם, הנוסחה הראשונית של הפניצילין עברה דרך מערכות הגוף והופרשה החוצה כל כך מהר שהחוקרים דימו את המשימה לניסיון למלא אמבט כשפקק הניקוז פתוח. זה גם מסביר גם מדוע החוקרים נדרשו לתת לחולה מינונים תכופים כל כך של התרופה.

השתן של אלכסנדר נאסף והובהל ליחידה לייצור פניצילין בבית הספר לפתולוגיה ע"ש וויליאם דאן, שם החוקר ארנסט צ'יין פעל באופן נואש כדי לזקק ולטהר ממנו את הפניצילין הנותר שהופרש מגופו של החולה ולמחזרו לשימוש מחדש. אולם התאוששותו של השוטר לא החזיקה מעמד מספיק זמן. בסופו של דבר מצבו שוב הידרדר והוא מת.

התאוששותו הזמנית של אלכסנדר הספיקה כדי לחזק את החוקרים באמונתם שניתן היה לרפא אותו ולהציל את חייו, לו רק יכלו לייצר כמות מספיק גדולה מהתרופה. שניים מהחוקרים, פלורי והיטלי עזבו את בריטניה ושמו פעמיהם לארצות הברית, שם הצליח פלורי לשכנע כמה מחברות התרופות הגדולות בעולם (ובהן חברת מרק, אי.אר סקוויב ובניו, צ'רלס פייזר אנד קו ומעבדות לדרל) להשתתף ולסייע בייצור פניצילין בקנה מידה גדול.

משמעות הדבר היתה שעד לסיומה של מלחמת העולם השנייה ניצלו חייהם של אלפי חיילים מצבאות הברית, שהודות לפניצילין הצליחו לשרוד את פציעותיהם בשדה הקרב וגם להתגבר על לא מעט מקרים של מחלות מין זיהומיות (כמו זיבה למשל). וכך למעשה החלה מהפכת האנטיביוטיקה.

אלברט אלכסנדר הותיר אחריו אישה ושני ילדים. המצב הכלכלי הדחוק בשנות המלחמה ולאחריה הכביד על המשפחה והאם התקשתה לכלכל את ילדיה. בשנת 1951 הועברו הילדים למוסד ליתומים של אנשי המשטרה וגדלו שם, בזמן שאמם אדית עבדה והתפרנסה בדוחק. בשנות ה-50 התאהבה בתו של אלכסנדר, שילה, בחייל אמריקאי והיגרה לארה"ב בעקבותיו. היא חיה עד היום בקליפורניה. לא היא ולא שאר בני משפחתה היו מודעים לחלק של אביהם המנוח בהיסטוריה של הפניצילין, עד שמתישהו בשנות ה-60 הופיע עיתונאי גרמני על סף דלתה של אדית אלכסנדר האלמנה וביקש תצלום של החולה הראשון שטופל בפניצילין.

לדברי שילה לה-בלנק, בתו של אלברט אלכסנדר, הסיפור לפיו פציעתו של אביה נגרמה מדקירת שושנה הוא מזוייף, אף על פי שהיא זוכרת שמחוץ לתחנת המשטרה שבה שירת אביה אכן היתה גינת ורדים מטופחת. החתך הקטלני שבסופו של דבר גרם למותו של אלכסנדר היה בפניו, ליד פיו והוא נגרם מרסיס בזמן הפצצה גרמנית על סאות'המפטון, שבה הוא הוצב כדי לשמור על הסדר הציבורי בזמן מתקפות הבליץ על בריטניה בשנת 1940.