מפחדים לטוס בגלל הקורונה? זה מה שבאמת צריך לחשוש ממנו

אחד הדברים הראשונים והבולטים שקרו עם התפשטות הקורונה בעולם וההכרזה על מגיפה עולמית, הוא עצירת הטיסות. השמים אמנם לא נסגרו לחלוטין, אבל מספר הטיסות ומספר הנוסעים צנחו באופן דרסטי, חד ומהיר. חברות התעופה שנפגעו אנושות מהמשבר הזה, מנסות כעת לחזור ולהתניע את עסקיהן ואחד הצעדים שרבות מהן נוקטות הוא הצעת כרטיסי טיסה במבצעים מאוד אטרקטיביים.

עם זאת, קהל הנוסעים עדיין מאוד חושש. רוב האנשים בעולם רואים בישיבה בחלל הקטן והסגור של מטוס למשך כמה שעות סיכון משמעותי ולרוב מיותר. זאת, למרות אמצעי הזהירות שננקטים על ידי חברות התעופה, שמחייבות עטיית מסיכות לכל משך הטיסות שהן מפעילות, הגבירו את תדירות הניקיון והחיטוי שהמטוסים עוברים וחלקן אף לא מוכרות כרטיסים למושבים אמצעיים כאמצעי לשמירת מרחק בין הנוסעים.

מומחים רבים מסכימים שבתנאים הללו טיסה לא אמורה להגביר משמעותית את הסיכון של נוסע כזה או אחר להידבק ב-Covid-19 בטיסה עצמה. בין השאר משום שהאוויר שמוזרם לתא הנוסעים גם עובר ריענון. אם כי ראוי לציין שישנם גם אפידמיולוגים שעדיין סבורים שטיסה היא סיכון שעדיף לוותר עליו כרגע, ככל שניתן.

אבל ברמת המאקרו - ישנו איום הדבקה משמעותי יותר שהטיסות טומנות בחובן, והוא לא קשור לטיסה עצמה, אלא למה שקורה אחריה. כלומר, האפשרות שנוסע חולה יפיץ את הנגיף ביעד שאליו הוא נוסע, או שנוסעים ממוקדי הדבקה יגרמו להתפרצויות ביעדים "נקיים" יחסית. ולסוגייה הזאת עולם התעופה לא מתייחס בשלב זה. למכור כרטיס טיסה מניו יורק לדטרויט ב-20 דולר, זה דבר אחד מבחינה כלכלית, אבל עניין אחר לגמרי מנקודת מבט אתית.

מגיפת הקורונה יצאה מסין והתפשטה בעולם בעזרת מטוסים. זו עובדה. תמונת ההדבקה הגלובלית היתה בוודאי נראית מאוד שונה אלמלא תחבורה אווירית היתה אפשרית ונגישה ברמה שבה אדם מווהאן יכול לעלות על טיסה ולנחות בסן פרנסיסקו בחלוף כמה שעות בקלות יחסית. ואם משווים את זה למסע בספינת קיטור או לדרכי תחבורה פחות מתקדמות שהיו נפוצות בימים עברו ובעת מגיפות עולמיות אחרות - מדובר בהרף עין של ממש.

"הסיכוי שאדם מסויים יידבק מחולה או נשא שישב לידו בטיסה הוא יחסית נמוך", אומר ד"ר רובין תומפסון, אפידמיולוג מתמטי מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה, שמחקריו עוסקים בחלקן של טיסות בהתפשטות מגיפות. "אולם, כאשר המונים טסים ממקום למקום, הסבירות שיהיו הדבקות והסיכון שהנגיף יועבר בין ארצות ומדינות על ידי מי מהנוסעים הללו - כאן כבר לא מדובר בסיכון זניח", הסביר.

ארה"ב שנפגעה קשות מהמגיפה ומספר החולים והמתים בה הוא בין הגבוהים בעולם, מתמודדת עם בעיה דומה מבית - טיסות פנימיות. מצב התחלואה במדינות שונות בארה"ב משתנה מאוד, ישנן מדינות שנחשבות למוקדי הדבקה, שבהן מספר החולים גבוה והנגיף מוסיף להתפשט בקצב מדאיג. בעוד שבמדינות אחרות המצב יציב יותר. האפשרות לטוס בין המדינות טומנת בחובה סיכון ליצירת מוקדי הדבקה נוספים והפרת האיזון העדין במדינות ה"נקיות" יחסית.

דוגמה מאוד ברורה לסיכון הזה ניתן לראות בדו"ח שהתפרסם ב-ProPublica ב-18 באוגוסט והתבסס על איכון טלפונים אנונימיים. הנתונים הראו 26 אלף טלפונים ניידים שונים שהיו באזור הסטריפ (הרחוב הראשי) של לאס וגאס במהלך תקופה של 4 ימים באמצע חודש יולי. הטלפונים הניידים מאותו מאגר (ויש להניח שגם בעליהם) אוכנו לאחר מכן בכל אחת מהמדינות הנגועות ברחבי ארה"ב, פרט למיין. הוכחה ניצחת ליכולת הייחודית של ענף התעופה לפזר בני אדם - ואיתם גם מחלות מידבקות - על פני מרחבים עצומים במהירות, יעילות וקלות.

עדיין מוקדם מדי לקבוע האם התחדשות הטיסות הפנימיות מניעה את התפשטות המגיפה בתוך גבולות ארה"ב יותר מאשר דרכי תחבורה אחרות. אולם, ניתן לראות מהנתונים שמדינות סמוכות נוטות להיות באותו סטטוס תחלואה. ומשמעות הדבר היא שהסיכוי שאדם ינהג ממדינה אחת למדינה סמוכה ויגרום להתפרצות חדשה הוא נמוך יותר מאשר הסיכון שכרוך בטיסה של אדם חולה ממדינה עם אחוזי תחלואה גבוהים למדינה רחוקה יותר.

בתוך כך, בזמן שחברות התעופה האמריקניות מציעות כרטיסי הלוך-חזור לטיסות פנימיות (חלקן אל וממוקדי הדבקה) שעולים פחות ממונית לשדה התעופה, חברות התעופה הבינלאומיות דווקא מפחיתות את תדירות הטיסות שלהן ליעדים בעולם שבהם יש התפרצויות חדשות. כך למשל, תדירות הטיסות לאוקלנד בניו זילנד צומצמה משמעותית בעקבות הידיעות על התפרצות חדשה שם, של פחות ממאה מקרים סך הכל.

בהיעדר דרישה ממשלתית מהן, הגיוני מאוד מנקודת מבט עסקית שחברות התעופה יתמקדו בביטחון האישי של כל נוסע וינסו לשכנע את הציבור שהסיכון האינדיבידואלי להידבק במהלך טיסה הוא נמוך, כדי לעודד רכישת כרטיסים ולהזרים כספים לכיסיהן שהתרוקנו. בהיותן עסקים פרטיים וחופשיים, אין להן אינטרס לראות את התמונה הגדולה בנוגע לבריאות הציבור.