אין מנוס מהמסקנה שלתוך מוסדות החינוך והטיפול בגיל הרך, בייחוד לפרטיים שבהם, משתרבבות בשנים האחרונות עובדות שאינן ראויות, שאין להן כל הכשרה חינוכית או אחרת ולעתים גם אופיין האישי פגום. הן אינן עוברות שום מבחני התאמה ואין פיקוח ראוי על כך. לצערנו, אנחנו עדים לאחרונה גם לאוזלת היד של המצלמות. מצלמות לא מונעות את האלימות, הן מתעדות אותה. אבהיר מיד: לא מדובר כאן בכלל הגננות והסייעות. ועדיין, האחריות ותשומת הלב חלה עלינו, ההורים.
שמתם לב שזה תמיד קורה בקיץ? כבר מעל שלוש שנים, שבכל קיץ נחשפת פרשיה מזעזעת של התעללות ופגיעה בפעוטות בגן. מה יש בתקופה הזו של השנה שמציף ומגלה את כל המקרים המזעזעים האלה? במהלך שנת לימודים יש "חלונות בזמן" שהם מועדי פורענות. חשוב שנכיר אותם וניתן עליהם את הדעת, על מנת לצמצם את מקרי הפגיעה בפעוטות.
שנת לימודים מורכבת משלושה שלבים: קליטה, לב השנה, סוף שנה. השלבים אומנם קשורים לילדים, אבל, וזה אבל גדול, הם לא פוסחים גם עלינו, הגדולים.
בתחילת השנה, כולם בקליטה והסתגלות. ההורים, הילדים והצוות. עדיין לא מכירים באמת זה את זה, כולם נחמדים אך חשדנים, בודקים ללא הרף, "מתהלכים על ביצים" ומנסים לרכוש ולזכות באמון הדדי.
לב השנה היא נורת האזהרה שמתחילה להבהב. לרוב מדובר בתקופה הטובה של השנה. סביבות חודש פברואר, חורף, יום המשפחה, כולם כבר הסתגלו, הילדים נקלטו, הם לומדים, שרים ורוקדים, הצוות גם הוא כבר מרגיש נוח מולנו, אנחנו מכירים את כל ההורים בגן, אולי אפילו רכשנו מספר חברים, ואנחנו מרגישים טוב ונוח.
עוד בוואלה!
והנה לכם המכשול הראשון: "טוב ונוח" מרדים. "טוב ונוח" גורם לירידה בערנות, "טוב ונוח" מתחיל לזרות חול בעיניים. אם הייתה לנו נורת אזהרה פרטית, זה הרגע שבו היא הייתה מתחילה להבהב. קרוב לוודאי שלא היינו שמים לב אליה כל כך, כי אנחנו בנוח, אנחנו בטוב, אנחנו רגועים.
סוף שנה - סכנה
הזמן רץ ואנחנו מחליקים בזריזות לסוף השנה, בסביבות חודש מאי. התקופה הזו היא נקודת התורפה והחוליה החלשה של השנה, נורות האזהרה שהתחילו להבהב, יזעקו עכשיו בכל הכוח. מזג האוויר מתחיל להתחמם, הקיץ בפתח וחם. לילדים חם, לצוות חם, להורים חם. כולם בתחושת סוף, האצבע פחות על הדופק, עוד רגע הכל נגמר ועוד שנה נהדרת מסתיימת לה. הילדים גם הם בתחושת סוף, מודעים לעובדה שהם עוברים לכיתה בוגרת יותר בשנה הבאה, או לגן "של גדולים". הכל כמו מובן מאליו, כולנו מורידים הילוך ונמצאים פחות על המשמר, כולם בציפייה לחופשה שנמצאת ממש מעבר לפינה, החיישנים פחות מחודדים, חלקם כבים.
והנה לכם תהום הסכנה: כשהחיישנים יורדים, המסיכות נופלות והקצוות נחשפים. העשבים השוטים שהתאמצו והשתדלו עד עכשיו, מרימים ראש, מורידים "את הרגל מהגז" ומתגלים.
הורים, אל תתנו לאווירת הסוף לעמעם אתכם. אף סייעת או גננת לא תכה ותפגע בילדים בתחילת השנה. שימו דגש במיוחד על החודשים האחרונים. תהיו שם ותעשו את כל מה שאתם רגילים לעשות בתחילת השנה: תגיעו בהפתעה, שילחו את הילדים מאוחר יותר לגן, חכו קצת מאחורי השער, תקשיבו, דברו עם ההורים האחרים בגן, דברו עם מפעילי החוגים.
אל תשקטו ואל תנוחו על זרי הדפנה. לא בסוף השנה. לא בקיץ.
אתם, בעלי הגנים, הנכס היקר ביותר שיש לכם היום, הוא ההון האנושי. הצוות שעובד איתכם. אני יודעת שהשוק מוצף, אני יודעת שקשה מאד למצוא עובדים בכלל, ועובדים טובים, בפרט. ויחד עם זאת, חפשו אותם בפינצטה. אל תתפשרו, אל תמהרו לסגור עם עובד עד שאתם לא בטוחים במאת האחוזים. בקשו המלצות, דברו עם מעסיקים קודמים, הזמינו אותם לראיון קבלה שני, הקצו תקופת ניסיון. והכי חשוב - ברגע שמצאתם את העובד המושלם, השקיעו בו, בפיקוח, בהשתלמויות, בכנסים, בלמידה, בהכוונה, בהדרכות.
הדרכות צוות, פיקוח מעשי וליווי צוותי הם לא מותרות. הם הבסיס. צוות שלומד ומתפתח לאורך השנה, הופך להיות מקצועי יותר, מוסמך יותר, ובהכרח - טוב יותר.
פיקוח ארצי של הגנים והפעוטונים מגילאי לידה עד שלוש הוא הכרחי, וחשוב שתקנות חוק הפיקוח יכנסו לתוקף עוד השנה.
רווית רביב, מדריכת גנים ומשפחה, מכון אדלר