מגיפת הקורונה העולמית מוסיפה לגבות קורבנות רבים ברחבי העולם, אנחנו עוקבים בדריכות מדי יום אחרי הדיווחים על מספרי הנדבקים החדשים, החולים הקשים, המונשמים, מניין המתים וגם המחלימים, אך לעתים המספרים הללו מסתירים סיפורים אנושיים, פנים ושמות, ששווה להתעכב עליהם.
הסיפור של בני הזוג בוקסר מבריטניה הוא אחד כזה. ג'ון ומרי היו אמורים לציין את יום הנישואים ה-60 שלהם בשבוע שעבר. כבר זמן רב שבני משפחתם ציפו לאירוע והתכוננו אליו, הם תיכננו לערוך מסיבה גדולה לכבודם, אז זו לא התקיימה וגם לא תתקיים לעולם. ג'ון ומרי מתו שניהם לאחר מאבק ב-Covid-19, בהפרש של ימים ספורים זה מזו.
"שניהם הגיעו ממשפחות גדולות, לכל אחד מהם היו 6 אחים ואחיות", מספרת איליין, בתם של ג'ון ומרי בוקסר. "אבא עבד בתחום התקשורת ואימא עבדה בניקיון ומאוחר יותר בחדר האוכל של בית החולים בסאנדרלנד". הם הכירו מילדות וחיו כל חייהם בסאנדלרלנד שבצפון מזרח אנגליה, שם גידלו את בנותיהם - איליין וגליניס.
"תכננו לשכור אולם לכבוד יום הנישואים ה-60 שלהם. גיסי הוא זמר והוא היה אמור להופיע באירוע. אבל הסגר גרם לנו לדחות את המסיבה", מספרת איליין. ב-10 באפריל אביה ג'ון חש ברע ופונה לבית החולים בסאנדרלנד, אותו בית חולים שבו עבדה אישתו במשך שנים רבות. הרופאים לא מצאו שום דבר, ושלחו אותו הביתה. ביום ראשון שלאחר מכן הוא חזר לבית החולים, "הוא היה חלש ולא הצליח לעמוד על הרגליים", מספרת בתו. "אבא היה חולה בסוכרת ופרקינסון, והוא אמר שהוא מרגיש תשוש".
הפעם ערכו הרופאים בדיקת קורונה, שחזרה חיובית למחרת. ג'ון אושפז בבית החולים ומצבו הרפואי החל להתדרדר, עד למותו פחות משבוע לאחר מכן. "לא האמנתי", אומרת איליין, בריאיון לרשת ה-BBC הבריטית, "דיברתי איתו בטלפון ביום חמישי והוא נשמע בסדר, הוא פטפט וצחק כרגיל". איליין מספרת שהאם מרי, שחולה באלצהיימר, התקשתה לעכל את הבשורות הקשות על מותו של בעלה. "היא הפסיקה לאכול, אבל ייחסנו את זה לצער שלה".
ימים ספורים לפני הלוויתו של ג'ון, איליין הוזעקה על ידי אחותה לבית אמה: "אחותי אמרה שאני חייבת להגיע מיד. אימא היתה במצב לא טוב, החום שלה עלה. לא היו לה שיעול או תסמינים אחרים שקשורים ב-Covid-19, אבל רמות החמצן שלה היו נמוכות". מרי פונתה לבית החולים, שם אובחנה כחיובית לקורונה. היא אושפזה ומשפחתה יכלה לראותה רק באמצעות שיחות וידאו.
אל תפספס
הלוויתו של ג'ון נערכה ב-2 במאי בקתדרלה של כנסיית סנט הילדה בסאנדרלנד, אולם רק 7 אנשים היו נוכחים, בגלל המגבלות של הסגר. "היינו אני, בן הזוג שלי, אחותי ובעלה, אחיו הגדול של אבא שלי, בן הדוד שלי ואישתו. כולנו שמנו את הטלפונים שלנו על שקט במהלך הטקס", נזכרת איליין. "אחרי הטקס נסענו כולנו לבית אחותי, גיסי בדק את הטלפון שלו וראה כמה שיחות שלא נענו, הוא התקשר למספר שהופיע והגיע למחלקה בבית החולים... הוא הודיע לאחותי מה הם מסרו".
אמה של איליין מרי מתה בזמן שמשפחתה היתה בהלוויה של האב.
"כולנו נפלנו זה לזרועות זה והתחלנו להתייפח. ידענו שהמצב של אימא לא טוב ושבגלל הגיל שלה לא היה הרבה שיכלו לעשות למענה. אבל היינו בשוק שזה קרה בדיוק ביום ההלוויה של אבא", נזכרת איליין ברגעים הקשים. "למרות הצער והדמעות פעלנו על טייס אוטומטי - התקשרנו לכנסייה, לאותם אנשים שערכו את ההלוויה של אבא ושאותם עזבנו רק זמן קצר קודם לכן, והודענו להם שאימא מתה. גם הם בקושי האמינו למה שקרה".
הלוויתה של מרי נערכה כמה ימים לאחר מכן, באותו מקום שבו נערכה הלוויתו של בעלה. בזמן הזה השתנו מעט ההנחיות ו-16 אנשים הורשו להגיע לטקס. קומץ חברים ובני משפחה נוספים הצטרפו מרחוק בשיחת וידאו. "אבא ואימא שניהם הגיעו ממשפחות גדולות ואני מרגישה כאילו שדדו מהם גם את הזכות להלוויות גדולות ומרובות משתתפים שהיו יכולות להיות להם, לו מתו בזמן אחר", אמרה איליין בעצב. "ההורים שלי אהבו זה את זו מאוד, הם היו עושים הכל אחד למען השנייה. אם אחד מהם היה מאושפז, השני לא היה מש ממיטתו".
"עכשיו הם שוב יחד"
משפחת בוקסר החליטה לא לוותר ולערוך בשנה הבאה חגיגה לזכרם של ג'ון ומרי והחיים שחיו. "התכנית המקורית היתה לחגוג את יום הנישואים שלהם עם כל המשפחה ביחד. בשנה הבאה נערוך במקום זה טקס זיכרון", מספרת איליין, "אנחנו זקוקים לסגירת מעגל. הנחמה הקטנה שלנו היא בכך שעכשיו הם שוב יחד, הם תמיד היו יחד".