ליתיום - היסוד הקל מבין המוצקים - הוא לא רק מרכיב בסוללות נטענות. שרידי ליתיום מחלחלים כמעט לכל סלע בכוכב הלכת שלנו, ונמצאים באספקת המזון והמים שלנו. על פי ניתוח חדש, נוכחות בלתי נראית זו יכולה להשפיע על החיים שלנו.
במשך עשרות שנים ליתיום משמש גם כתרופה מצילת חיים עבור אנשים הסובלים מהפרעות נפש, ובמיוחד מהפרעה דו קוטבית. הליתיום נחשב כבעל יכולת מוכחת לייצב את מצבי הרוח ולהפחית את הסיכון להתאבדות בקרב חולים פגיעים אלה. כך למשל, סקירה גדולה של מחקרים בתחום, שפורסמה בירחון הרפואה הבריטי ה-BMJ, הראתה כי טיפול בליתיום הפחית את הסיכון למוות ולהתאבדות ביותר מ-60 אחוזים, בהשוואה לפלסבו.
המינונים המשמשים בפסיכיאטריה גבוהים יחסית - לפחות 200 מיליגרם ליום, ויש לשים לב לתופעות לוואי הקיימות. אולם מחקרים מסוימים הצביעו על כך שאפילו מיקרו-מינונים של היסוד, רק 400 מיקרוגרם מדי יום, יכולים לייצר שיפור במצב הרוח.
מאז שנות התשעים, תהו המדענים אם הליתיום הנמצא באופן טבעי באספקת מי שתייה ברחבי העולם יכול לייצר השפעות ברמת האוכלוסייה כולה, כמו שיעורי התאבדות נמוכים, ירידה באלימות ופחות מקרים של דמנציה. במהלך השנים, מספר מחקרים תצפיתיים ואקולוגיים רמזו על קשר בין רמות גבוהות יותר של ליתיום באספקת המים הציבורית, ושיעורים נמוכים יותר של תמותה מהתאבדות באוכלוסייה המקומית. כעת, צוות חוקרים מאוניברסיטת קינגס קולג' בבריטניה הפיק את המטה-אנליזה הראשונה אי פעם של מחקרים מסוג זה, המאשרת את הקשר בין השניים.
אל תפספס
"זה מבטיח שרמות גבוהות יותר של ליתיום במי שתייה עשויות להפעיל השפעה אנטי אובדנית ולהיות בעלות פוטנציאל לשיפור הבריאות הנפשית בקהילה", אומר המחבר הראשי של הסקירה, האפידמיולוג אנג'ום ממון מבית הספר לרפואה ברייטון וסאסקס.
הצוות השתמש ב-15 מחקרים, אותם צמצם בסופו של דבר לתשעה מחקרים לצורך ביצוע האנליזה. הניתוח כלל נתונים מ-1,286 יישובים ברחבי יפן, אוסטריה, ארה"ב, אנגליה, יוון, איטליה וליטא. רמות הליתיום הממוצעות שנמצאו בדגימות מי השתייה נעו בין 3.8 מיקרוגרם לליטר ל -46.3 מיקרוגרם לליטר, כאשר כמה קהילות הגיעו לשיא מעל 80 מיקרוגרם לליטר.
בדיקה של המספרים העלתה כי רמות ליתיום גבוהות יותר הנמצאות באופן טבעי במי שתייה אכן קשורות לרמות נמוכות יותר של תמותה מהתאבדות באזור. כמובן שכמו בכל ניתוח מורכב של המחקרים הקיימים, התוצאות מגיעות עם אזהרות חשובות. הצוות מדגיש כי מחקרים אקולוגיים נערכים כדי לייצר השערות - ובמקום לספק תשובה, הם בעצם מציגים את השאלה.
החוקרים הבהירו כי פרטים על מעמדות חברתיים, שכיחות הפרעות נפשיות באוכלוסייה ואפילו עד כמה אנשים זזים ועוברים בין מקומות יכולים להשפיע על תוצאות התצפית, שלא לדבר על העובדה שאנחנו מקבלים גם ליתיום מהמזון שלנו - וההשפעה הזו לא נחקרה. "יתר על כן, מי שתייה בבקבוקים (מים מינרליים מעובדים / מטופלים או טבעיים ממעיינות) הם לרוב בעלי תכולת ליתיום גבוהה בהרבה ממי ברז - הקשר בין חשיפה לליתיום באמצעות מים בבקבוקים לבין התאבדות לא נחקר", ציין הצוות.
לאור הממצאים שלהם, החוקרים ממליצים על ניסויים קהילתיים אקראיים על נוכחות ליתיום באספקת המים כ"אמצעי אפשרי לבדיקת ההשערה", יחד עם מחקר על מקורות ליתיום במזון. מדענים עדיין עובדים כדי לצייר את התמונה המלאה של אופן פעולתו של הליתיום, ואיך השפעתו כה יעילה על רמות מצב הרוח של האדם, והאם ההשפעות האנטי-אובדניות שלו נפרדות לחלוטין.