החופש הגדול זו תקופה מצוינת לדבר עם בני נוער על מיניות

קיץ באוויר, עוד רגע מסתיימות המסגרות והשנה הזו שגם ככה הייתה כל כך לא יציבה, הופכת לעוד יותר סוערת ומאתגרת כאשר החופש הגדול מגיע, ואיתו מתרופף עוד יותר המרחב שלנו לפקח ולבחון מה קורה עם הילדים שלנו. הקטנים בקייטנות אבל התיכוניסטים עצמאיים, צמאים להדביק פערים חברתיים ורק רוצים לבלות עוד ועוד שעות עם חברים, להנות, להתפרק, להשתחרר מהמתחים של השנה המורכבת הזו. אתם ככל הנראה לא יודעים את זה אבל החופש הגדול ידוע בתור תקופה בה עולים מספר ההריונות הלא רצויים בקרב בני נוער.

חלק מההכנה שלנו ההורים את ילדנו לקיץ צריכה להיות גם מכוונת ליצירת החלטות מושכלות בתחום המיניות, באותו אופן שאני שואלת את ילדי האם הם לקחו קרם הגנה לים, אני צריכה לשאול האם הם לקחו אמצעי מניעה לפגישה זוגית עם החברה החדשה. האחריות על השיחה ועל יצירת המרחב המתאים לדיאלוג, היא שלנו ההורים, וככל שאנחנו נאפשר יותר מקום לשיח לא שיפוטי, כך יוכלו הילדים לשתף אודות החוויות שלהם. אם אנחנו רוצים להיות כתובת לשיחה, אנחנו צריכים לספק את התנאים להתלבטויות ולקונפליקטים שהם מעלים.

כאמור המפתח המשמעותי הוא במרחב הפיזי של השיחה, זמן שקט, רגוע, בלי מסכים, בלי הסחות דעת (כמו אחים קטנים למשל) עדיף מקום שבו לא חייבים לייצר קשר עין לדוגמא נסיעה במכונית, כשאפשר לפעמים להסיט את המבט, זה מאפשר מקום ליותר מבוכה ולשיחות מאתגרות.

שנית, להרגיש שאנחנו באים למפגש עם הילדים שלנו בעיניים סקרניות, חדשות, לא מכירות, שרוצות לשמוע ולקבל את העובדה שהם מתבגרים, גדלים, מתנסים בחוויות ראשוניות משמעותיות. לפעמים זה נראה כאילו הם רק אתמול נולדו, למרות שעברו כבר 15 שנים ועדיין אנחנו זוכרים אותם תינוקות זעירים, פגיעים, חסרי ישע. אנחנו צריכים לקבל את העובדה שהם כבר לא שם.

שלישית אנחנו רוצים לכוון לשיחה אודות מיניות שלא כוללת בהכרח שיח על פרקטיקות כלומר זה לא משנה מה הם עושים אלא יותר מכוון למה הם מרגישים, בטוחים? שמחים? חשופים? לחוצים? אם אנחנו מביאים דוגמאות מחיינו, חשוב להביא דוגמאות שעוסקות ברגשות ולא במעשים לדוגמא "אני זוכרת איך זה להתאהב בפעם הראשונה, זה באמת מאוד מרגש ומבהיל" להבדיל מדוגמא של "אני זוכרת שעשיתי סקס, עשינו את זה בתנוחה המיסיונרית". ילדים לא צריכים להיות חלק מחדר המיטות של ההורים, אבל זה נפלא לשתף אותם בחוויה רגשית, שמשאירה חלקים קונקרטיים עמומים.

טכניקה נוספת להעלות תכנים שחשוב לנו ללבן אותם איתם היא להנכיח התנהגויות שאנחנו רוצים לשוחח עליהן לדוגמא, "שמעתי שבימי שישי חבר'ה נוטים לשתות בבית של ההורים לפני שהם יוצאים למסיבות, גם אצלכם זה ככה?" או "אני מבינה שאתם בטח מעבירים סרטונים פורנוגרפיים בוואטס אפ, איך זה בשבילך לקבל כאלה סרטים?".

היכולת להנכיח ולא להיבהל מהתנהגויות סיכוניות מאפשרת שיחה לא שיפוטית אודותיהם כאשר אנחנו מציידים את הילדים בערכים ובכלים להתמודדות. לדוגמא, "אלכוהול באמת מאוד מרגיע ועוזר כאילו להתחיל עם בנות, אבל זה גם לפעמים גורם לנו לאבד את שיקול הדעת, אז צריך לשתות באחריות ובטח לא לנהוג אם שותים". או "פורנוגרפיה יכולה להיות מלהיבה ומסקרנת, אבל ברור לך שזאת לא המציאות ולא ככה נשים וגברים עושים סקס אינטימי, זוגי ואוהב, נכון?".

חשוב לי להדגיש, ילדים רבים נוטים להגיב בביטול או במבוכה, אבל זה לא צריך לרפות את ידיכם מהניסיון להביא אותם לשיחה. אנחנו והם לא רגילים לדבר מיניות בגובה העיניים, אבל זו הדרך היחידה לצייד אותם לקראת הקיץ.

בני נוער נותנים את התחושה שהם כבר חוו את הכל, שהם כבר יודעים את הכל, שהם כבר שבעים מהכל. הם רוצים הכל מהר יותר, זמין יותר, מרגש יותר, כי במה כבר אפשר להפתיע אותם, הניסיון שלהם בוודאי גדול יותר בכל האמור במספר הפרטנרים משני ההורים שלהם גם יחד. אנחנו לא צריכים להיבהל, ולא להרפות מהתפקיד ההורי שלנו. אנחנו צריכים להמשיך בנינוחות ללוות אותם בצעדים הראשונים והמשמעותיים שלהם בעולם האינטימיות והאהבה.


לי ראובני בר דוד היא מנהלת המרפאה לטיפול מיני מרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית