כבר שבעה שבועות וחצי שאני בבידוד, נכנסתי אליו עם כל המשפחה. חזרנו מניו יורק ונכנסו לרוטינת הבידוד כמו שאמור היה לעשות כל מי שחזר מחו"ל. כמה ימים אחרי שנחתנו החלו להופיע התסמינים. חום, כאבים נוראיים ברגליים, והתסמין הייחודי למגיפה, איבוד תחושת הטעם והריח - אחת התחושות המוזרות ביותר.
כיוון שחזרתי מניו יורק והופיעו אצלי סימפטומים, היה טבעי להתקשר למד"א ולבקש בדיקת קורונה. לא ידעתי אז שאני מתחילה רומן ארוך עם מד"א, עם בדיקות הקורונה ועם הבידוד, רומן שעדיין לא נגמר.
הבדיקה הראשונה נעשתה בצורה לא מספיק טובה. איך אני יודעת? תאמינו לי, עברתי מאז עוד שבע כאלה - אני יודעת. הבודקת הכניסה את המטוש רק לחלל הפה ולא לגרון, ולאף הכניסה רק בצורה שטחית ולא עמוק כפי שנדרש. אז יצאתי שלילית. יופי, על פניו, אין לי קורונה. אבל התסמינים המשיכו, לפי הספר: חום, כאבים, אובדן טעם וריח. הייתי גם חלשה ואת רוב הזמן ביליתי במיטה. לא אידיאלי לתקופה בה סגורים בבית עם שני ילדים קטנים.
רציתי להיבדק שוב, חששתי מאוד שיש לי קורונה. אבל במד"א לא אישרו עוד בדיקה. אמרו שאני לא עומדת בקריטריונים ושאם אני מרגישה לא טוב שאפנה לרופאת המשפחה שלי. אלא שבזמנו האחריות הבלעדית על הבדיקות היתה של מד"א, ולרופאה בקופת החולים לא היה הרבה מה לעשות עבורי. אז עשיתי מה שעושים בישראל כשבאמת צריכים משהו, הרמתי טלפון למישהו שמכיר מישהו ובאותו יום כבר נסעתי לעשות בדיקה. לא הרגשתי רע שאני מפעילה פרוטקציה. היה לי חשש אמיתי שיש לי קורונה ואם כך, אני מדבקת ואסור שאצא מהבידוד. זה היה המעשה האחראי לעשות.
בבדיקה השנייה כבר יצאתי חיובית. אני חולה מספר 12,128. עד שהגיעה התוצאה, המחלה עצמה כבר עברה. התסמינים חלפו, אני התחזקתי והרגשתי טוב, אבל יצא חיובי. אי אפשר לצאת מהבידוד. עכשיו אני צריכה שתי בדיקות שליליות רצופות כדי להיות מוגדרת כבריאה.
אז התחילה סאגת הבדיקות הארוכה. כל שלושה ארבעה ימים נציגי מד"א הגיעו לדירת הבידוד שלי והכניסו לפי ולאפי את המטוש המקולל. כל שלושה - ארבעה ימים בדיקה. והיא מאוד כואבת. בגרון זה לא נורא, כמו משטח גרון, אבל כשעוברים לאף מתחיל העינוי האמיתי. הבודק/ת מכניס/ה את המטוש עמוק, ואני מרגישה חלקים בעצמי שלא ידעתי שקיימים. כואב נורא.
אל תפספס
הבדיקה השנייה עד הבדיקה החמישית יצאו חיוביות. כל הזמן הזה כבר הרגשתי מעולה, אבל האחות שמתקשרת מחמ"ל קורונה בכל יום מתעקשת שאמדוד חום, אז אני מודדת. הבדיקה השישית יצאה שלילית - שמחתי נורא, וחשבתי שהנה, עוד רגע אני יוצאת מזה.
אבל אז הבדיקה השישית שלי חזרה חיובית. אכזבה אדירה. נפרדתי מבן זוגי ומהילדים שבאופן רשמי נמצאו בריאים - ונותרתי לבד בבידוד. בדיקה שביעית - שלילי. יופי תכף חוברת למשפחה שוב. בדיקה שמינית - חיובי. פה נשברתי לגמרי. הרגשתי שיש פה בדיחה ושהיא על חשבוני. איך אפשר לסמוך בכלל על הבדיקות האלה? חיובי שלילי, חיובי שלילי, מרגיש לגמרי אקראי.
עד מתי מרץ 20?!
בשלב הזה עשיתי מה שכל אחד ואחת שמצבם הרפואי לא ברור להם עושה - פניתי לגוגל. למדתי, לפי דו"ח של משרד הבריאות, שלאחר 27 יום ממועד האבחון, הסיכוי לקבלת תוצאה שלילית מגיע לכדי 99.5 אחוזים. 27 יום עברו מזמן - חליתי בסוף מרץ, עכשיו כבר אמצע מאי. אני שייכת לחצי אחוז שתוצאת הבדיקה שלהם/ן חיובית אחרי כל כך הרבה זמן. לפי חישוב מהיר מדובר ב-82 אנשים בארץ שזה קרה להם. לא הצלחתי למצוא בגוגל מה משך זמן המחלה הארוך ביותר אצל חולת קורונה, או מי עשתה הכי הרבה בדיקות קורונה. אבל אולי זו אני?
מידע נוסף הגיע מדרום קוריאה. שם יש 263 אנשים כמוני, שחזרו להם בדיקות חיוביות ושליליות לסירוגין. תחילה חשבו שמדובר בהידבקות מחדש אך העמדה כיום היא שמדובר בשאריות של נגיף מת. יופי, יש לי גופות קורונה בגוף. כל זה בהנחה שהבדיקות מדוייקות, וכידוע בדיקות המטוש מפספסות ב-20-30 אחוזים מהמקרים.
שאלתי חברות וחברים, מדענים, פיזיקאים, רופאות, מה אני יכולה לעשות כדי להיפטר משאריות הנגיף המת שבגופי. אחד הציע לשטוף את האף במי מלח לפני הבדיקה, אחרת אמרה לעשות ספורט ולאכול בריא. אחר (מדען ממכון ויצמן) הציע אמבטית קרח (כן, הוא צחק). אחרת אמרה לי לשתות תה עם ג'ינג'ר לפני הבדיקה. בקיצור, לאף אחד אין מושג. עכשיו אני ממתינה לבדיקה התשיעית. תחזיקו לי אצבעות.