מרגישים שהכול גדול עליכם כרגע? יש לזה שם

כולם כבר מכירים את הקורונה ורבים אף הספיקו להילחץ ממנה, יש לומר בצדק, לאור הנתונים האובייקטיביים המגיעים מישראל ומהעולם כולו. מדוע אנשים נלחצים? מאחר והם מעריכים כי הדרישות מהם במצב הנוכחי של הקורונה מצריכות מאמץ רב ואפילו גוברות על משאביהם. למשל, הם מרגישים שהם צריכים להתמודד עם וירוס חדש ולא ידוע, ושהדרישה להישאר בבית יום שלם כאשר עליהם לעבוד מרחוק תוך כדי שהם מטפלים בילדים, עולה על כוחותיהם. לחילופין הם מרגישים שחוסר המעש בבית "גדול עליהם".

הלחץ גובר כאשר אנשים מעריכים שאי העמידה בדרישות עלולה לגרום נזק להם או לקרוביהם. הם מרגישים שהם מתחילים לאבד משאבים חשובים עבורם: בכל יום שעובר סבלנותם אובדת, החשש מהדבקה עולה ואיתו הדאגה להורים המבוגרים, הכושר הגופני מתדלדל, המשקל מתחיל לעלות והיחסים במשפחה אולי מתערערים.

המצב הופך מלחץ לשחיקה כאשר דלדול המשאבים שלנו הופך להיות מתמשך (כרוני). כך עלול לקרות אם הסגר בבית יתארך זמן ממושך. שחיקה מוגדרת כתשישות נפשית, גופנית ושכלית עקב דלדול מתמשך של משאבים. השחיקה מתרחשת בגלל שהשגרה הופכת להיות מתישה. האנרגיה שלנו אוזלת אט אט, אנו הופכים לֵאים (גם אם אנחנו ישנים 8 שעות בלילה), מדוכדכים, מפתחים עמדות שליליות ואולי אף מתקשים להתרכז כמקודם.

החשיפה הממושכת ללחצי ההדבקה, לשעמום ולריבים של הילדים (הורים לילדים היפראקטיביים נשחקים בתקופה זו באופן מיוחד) , לדאגות מאיפה תגיע הפרנסה בחל"ת ועוד, מכלים את החיוּת שלנו. הופכים אותנו לסוג של חיים פיזית אבל קמלים או מתים מבפנים. המצב מאתגר במיוחד שכן בין בני הבית, אשר יש ביניהם קשרים רגשיים קרובים מתרחש תהליך של העברה של רגשות ומשאבים. כך קורה שאם בן זוג אחד שחוק, הוא "מדביק" את בן הזוג השני בשחיקה גם כן (ולהפך, אם בן זוג אחד אופטימי ובעל תקווה, הוא "מדביק" את השני במשאבים פסיכולוגיים חיוביים אלו).

להגביר ככל הניתן את המשאבים שאנו יכולים לקבל כנגד אלו המדלדלים. למשל, לבקש משאבי תמיכה רגשית (מחברים, מעמותות לעזרה, ממשפחה), להרגיע את העוררות הרגשית ככל הניתן (על ידי מדיטציה, נשימות), לנסות לשנות דפוסי מחשבה ותפיסות מגבילות ולא יעילות במצב (למשל, לא יקרה אסון אם הילדים לא יתקלחו יום אחד, אם זה יוצר עומס רב על המערכת; לא חייבים להעסיק אותם בכל רגע נתון - שעמום זה דבר חיובי וכו').

לנסות לרכוש מיומנויות שיסייעו לנו להתמודד טוב יותר עם הדרישות. למשל, ללמוד טוב יותר את התוכנה לעבודה מרחוק כדי להפחית את התקלות המעצבנות. למצוא עשייה שהיא בעלת משמעות עבורנו, שיש לנו תשוקה לגביה ותהווה אתגר מצמיח - למשל, לשמוע הרצאות מעניינות און-ליין, להתחיל לכתוב את ספר הילדים שתמיד חלמנו עליו או לקחת שעורי נגינה מרחוק.

לייצר סביבה כמה שיותר נעימה פסיכולוגית - למשל, לנסות למזער ריבים מיותרים עם הילדים, לשדר להם שסומכים עליהם ומאמינים בהם שיהיו שותפים מצוינים להתמודדות מיטבית, להבהיר ציפיות הדדיות לגבי התנהגות בתקופה הזו (למשל, מתגמשים בשעות השינה אך עומדים על כך שבשעה 21:00 יהיו מועסקים בחדרם כדי לאפשר להורים זמן משל עצמם), פיזית - לפרוס מפה בשביל הכיף, להחליט לשים מזרונים וכריות כפינת זולה להאיר ולאוורר את הבית.

ד"ר עדנה רבנו היא מרצה בכירה בבית הספר למדעי ההתנהגות באקדמית נתניה.