למה חשוב לקום בבוקר ולעשות משהו, גם בהסגר

    אם אתם מבלים את תקופת ההסגר ביקיצות מאוחרות ושוטטות חסרת מטרה ברשתות החברתיות, זה יכול להיות הרסני בטווח הרחוק. זו הסיבה שאתם חייבים לשמור על סדר יום יצרני גם עכשיו, וכך תעשו את זה

    ד"ר אנאבלה שקד, מאמר אורח
    יקיצה טבעית זה משהו שעלולות להיות לו השלכות הרסניות בטווח הארוך. גבר מתעורר (צילום: ShutterStock)

    פתאום קם אדם בבוקר ונזכר שיש סגר, וממשיך לישון. יום טיפוסי מתחלק לשלושה חלקים: תעסוקה, פנאי ושינה. איזון בין החלקים השונים הוא סימן ניכר של רווחה נפשית. עבור רובנו, החלק היצרני של היום מתחיל בבוקר. לאחר שעות עשייה רבות שכוללות עבודה או לימודים והרבה סידורים, מגיע זמן שחשוב להקדיש לפעילויות מהנות, מרעננות ומעשירות.

    לאנשים הישגיים ואקטיביים האתגר הוא להפסיק לעבוד. אלה אנשים שמפיקים סיפוק מיצרנות ומוצאים לעצמם עוד ועוד דברים מועילים לעשות עד ש"לא נשאר להם זמן" לפעילויות פנאי או למנוחה. זו התמכרות לעבודה שהיא ההתמכרות לתחושת ההישג, ההספק, המשמעות, ההערכה ולעתים גם הכסף שעשייה רבה מעניקה להם. לעומת זאת, אנשים פסיביים נוטים לדחות את העבודה ואת הסידורים, וגולשים לענייני פנאי או מנוחה בזמן שהיו צריכים לתפקד במרץ על מנת להשיג מטרות ולפתור בעיות. מכל האסטרטגיות להימנעות, דחיינות היא ההתנהגות המובהקת ביותר של מי שרוצים להימנע מעימות עם הפער בין מי שהם למי שהם חושבים שצריכים להיות.

    עוד בוואלה!

    כולנו תקועים בבית, אבל הילדים האלה מתמודדים עם אתגר קורונה גדול יותר

    לכתבה המלאה
    בטוח יש משהו טוב יותר לעשות עם הזמן שלכם. אישה גולשת בסמארטפון (צילום: ShutterStock)
    דחיינים עושים רק את מה שאין להם ברירה, אבל לדברים החשובים בחיים כמו אהבה, חברות, התפתחות, למידה, שכלול יכולות והגשמת חלומות אין "מועד אחרון להגשה"

    לחלק גדול מאיתנו התפנה עכשיו הרבה זמן. מי שבוחר לעבור ליקיצה טבעית: ילדים, מתבגרים, ומי שאין לו ילדים קטנים, עושה משהו שהשלכותיו יכולות להיות הרסניות בטווח הארוך. כשקמים בצהריים, מתבטל הזמן היצרני, זמן העבודה. אם אנחנו ערים רק אחר הצהריים ובלילה, כל זמן הערות שלנו הופך לזמן שיש בו רשות לעסוק בפנאי (הרי אף אחד לא מצפה מאיתנו לתפקד בלילה). אנחנו עוסקים בפנאי שלא הרווחנו. כשהזמן היצרני נבלע בשינה ונמחק, יש בהכרח פגיעה בתחושת הערך והביטחון העצמי, שנבנים ומתוחזקים כל יום מהתמודדות והתגברות על קשיים ומכשולים. כל דחיין מכיר היטב את המנגנון הזה, של התעסקות בפנאי בזמן שהיה אמור לעשות משהו פרודוקטיבי.

    דחיינים עושים רק את מה שאין להם ברירה, כשמגיעה הדקה התשעים. אבל לגבי הדברים החשובים בחיים כמו אהבה, חברות, התפתחות, למידה, שכלול יכולות והגשמת חלומות אין "מועד אחרון להגשה", ולכן לא לקום בבוקר משמעו לדחות את המשימות, הרצונות והמטרות שלהם לעולמים. כמו כל סידור הימנעותי אחר, דחייה של התמודדות מחלישה את היכולת לפעול ואת הביטחון העצמי, ולכן ומגבירה את הפחד מהעתיד. יש בחיים בעיות שצריך להתמודד איתן, ודחייה לא הופכת אותן לקלות יותר.

    אז מה עושים?

    למרות הפיתוי למרוח את תחילת היום במיטה, הקפידו לקום בבוקר, ולדאוג שהיום שלכם יהיה מורכב מחלק יצרני (שיכול להיות למידה, תרומה לאחרים, סידור הבית, פרויקטים), פנאי שווה (לא להיגרר למשחקים ממכרים ושוטטות ברשתות החברתיות ללא הכרה) ושינה.

    יש ילדים בבית? חשוב ליצור גם עבורם סדר יום שכולל את שלושת המרכיבים האלה.

    הערה: יש אנשים שעובדים בלילות או אנשים שבאופן טבעי פרודוקטיביים יותר בלילה. לא לאלה מכוונת הכתבה.

    ד"ר אנאבלה שקד היא מייסדת בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר, מחברת הספר "לקפוץ למים- מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully