עם פרוץ משבר הקורונה באי הבריטי החליטו מקבלי ההחלטות בממלכה לעצור את החיפוש אחר כל מקרה שנחשד, ולמקד אותו רק בקרב אנשים שמאושפזים בבתי חולים. כלומר, במקום לקדם צעדים קיצוניים שמגבילים למינימום את היציאה החוצה ואת האינטראקציה בין אנשים, כפי שנוהגות בימים אלה כל מדינות העולם כמעט, הציעו מקבלי ההחלטות בבריטניה ליישם שורת צעדים "רכים". בתמצית: רק אנשים עם תסמינים נדרשו להישאר בבית, בעוד שאר האוכלוסייה התבקשה לא לטוס למדינות אחרות. המלצה נוספת - להימנע משייט - נועדה לאנשים מעל גיל 70.
עוד בוואלה!
גם כשהנתונים הרשמיים מהעולם הראו כי מדובר במגיפה שהולכת וצוברת תאוצה, נמנעו בבריטניה לקדם צעדים חמורים יותר, מתוך חשש ל"עייפות התנהגותית" של הציבור ותיוג ההמלצות כקריאת "זאב זאב" ממשלתית - מצב שבו אוכלוסייה שהוזהרה בשלב מוקדם מדי, ונענתה להמלצות קיצוניות, לא תתמיד במשמעת הקולקטיבית לאורך זמן ותפר אותה דווקא בשלבים מתקדמים וקריטיים יותר של התפשטות הנגיף.
כך, מכיוון שהנגיף גורם למחלה קלה יותר בקבוצות גיל צעירות - ובהתאמה גם להתאוששות של רוב החולים בחתך אוכלוסייה זה תוך פיתוח חסינות מפני הנגיף - הציעו בבריטניה לנצל את אפקט "חסינות העדר" לכדי הפחתה מדורגת של העברת הנגיף באוכלוסייה. על פי תפיסה זו, כ-60 אחוזים מהאזרחים יצטרכו להידבק בכדי להשיג חסינות קולקטיבית למחלה.
המדיניות לא החזיקה מעמד זמן רב. ימים ספורים לאחר פרסום התוכנית, תקפו מומחים רבים את האסטרטגיה וטענו כי אותה "חסינות עדר" יעילה רק נגד מחלה שניתן למנוע באמצעות חיסון. הרעיון פשוט - כשאחוז גבוה מהאוכלוסייה מחוסן, קשה למחלות זיהומיות להתפשט, מכיוון שאין הרבה אנשים שיכולים להידבק בהן. דוגמה מוכרת למצב זה היא מחלת החצבת.
חסינות זו חשובה במיוחד על מנת להגן על קבוצות אוכלוסייה בסיכון, כמו תינוקות שזה עתה נולדו, קשישים וכאלה שחולים מדי מכדי להתחסן. מנגד, אם אנשים רבים נמנעים מלהתחסן, אפקט "חסינות העדר" נעלם, והמחלה חוזרת. זאת גם אחת הטענות העיקריות נגד מתנגדי החיסונים, אם כי נדמה שכעת לפחות הדי דיון מרתיח זה מעט שככו.
אז מה גרם לסיבוב הפרסה המהיר?
הנתונים בבריטניה צופים כי במצב הנוכחי עד 80 אחוזים מהאוכלוסייה צפויים להידבק בנגיף במהלך 12 החודשים הקרובים, ועד 15 אחוזים (7.9 מיליון איש) עשויים להזדקק לאשפוז. הנתונים שמגיעים מסין מדווחים כי בקרב בני 70 עד 79, שיעור המתים מהנגיף עומד על 8 אחוזים, ועולה ל-14.8 אחוזים בקרב בני 80 ומעלה. ההערכות העדכניות בבריטניה גורסות כי בקצב ההתפשטות הנוכחי, מספר מקרי המוות במדינה יכול לנוע בין 80 אלף לחצי מיליון.
בעקבות הערכות אלה, ובעקבות הביקורת שנמתחה על המדיניות הראשונית של מקבלי ההחלטות, מאמצת כעת בריטניה את אותן מגבלות שאומצו על ידי רוב מדינות העולם, בניסיון למגר את ההתפשטות חסרת התקדים של הנגיף. כך, מה שהוגדרה בהתחלה כתוכנית פעולה שונה - המתאימה לאתוס הבריטי המפורסם שנוצק במהלך מלחמת העולם השנייה - הפכה עד מהרה להודאה דרמטית בטעות, ולחישוב מחודש של מסלול ההתמודדות. כעת נותר רק לקוות ששינוי המגמה לא היה מאוחר מדי.