ידיים בכיסים! איך לגרום לילדים להפסיק לגעת לעצמם בפנים

נראה שבימים האחרונים מגיפת הקורונה תופסת תאוצה בישראל ומפלס החרדה עולה משמעותית. האלכוג'ל נחטף מהמדפים ואנשים שוטפים ידיים בתור תחביב. אחת ההמלצות החד משמעיות של ארגוני הבריאות כדי למנוע הדבקה בנגיף היא להמנע ככל שאפשר ממגע של הידיים בפנים. ההדבקה בנגיף יכולה להיעשות דרך ריריות האף, העיניים והפה ולמעשה זו דרך די נוחה עבורו לחדור אל תוך הגוף.

אבל נסו להגיד את זה לילדים קטנים, שדוחפים אצבעות לאף, לפה ולעיניים עשרות אם לא מאות פעמים ביום, והיכולת שלהם להתמיד בהימנעות הזאת או להבין עד הסוף את הסיבות שעומדות מאחוריה היא מוגבלת מאוד. אז איך בכל זאת אפשר לעזור להם לעשות את זה קצת פחות? האמת היא שלא לגעת בפנים זה אתגר גדול גם למבוגרים. אתם אולי לא ממש שמים לב לזה, אבל רוב הסיכויים שגם אתם נוגעים בפנים שלכם המון. אז קחו בחשבון שכשמדובר בילדים זה על גבול המלחמה בטחנות רוח. אבל היות שמדובר פה בסכנה בריאותית חמורה ומוחשית, שווה לנסות.

חיזוק חיובי
מחקרים מראים שילדים מגיבים הרבה יותר טוב לחיזוקים חיוביים מאשר לביקורת שלילית או הערות מתקנות. לכן, חשוב יותר שתשבחו את הילד או הילדה כשהם לא נוגעים בפנים שלהם, מאשר להעיר להם כשהם כן עושים זאת. אפשר להגיד דברים כמו "אני רואה שאת/ה ממש עושה מאמץ לא לגעת בפנים - כל הכבוד!" או "איזה רעיון מצויין זה היה לשים את הידיים בכיסים, זה בטח עוזר לך מאוד להרחיק אותן מהפנים" וכו'. בצורה הזאת אתם מעבירים להם את המסר הרצוי (לא לגעת בפנים) אבל על דרך החיוב.

ידעו אותם כשהם עושים את זה
בדיוק כמו אצל מבוגרים, ברוב הפעמים שילדים נוגעים לעצמם בפנים הם עושים זאת מבלי שהם מודעים לכך בכלל. ההורה יכול לעזור לילד לפתח מודעות על ידי הבאת העניין לתשומת לבו. עם זאת, יש לנסות ולעשות זאת בצורה נייטרלית ככל שניתן ולא כהערה שלילית. "את/ה נוגע בפנים שלך עכשיו - שמת לב?" (ולא: "תפסיק לגעת בפנים!"). יש לעשות זאת בעקביות, כדי שבסופו של דבר הילד/ה יפתחו מודעות עצמאית וישימו לב להתנהגות שלהם לבד ויזיזו את היד מהפנים.

דוגמה אישית
דברו איתם על החוויה שלכם וספרו להם שגם אתם מנסים להפחית את המגע בפנים ומה אתם עושים כדי להשיג את זה, איפה אתם נתקלים בקשיים ומה גיליתם שעוזר לכם. זה יעודד אותם לחשוב ולומר מה עוזר להם ומה מקשה עליהם בהקשר הזה.

תנו להם משהו אחר להתעסק איתו
ידיים פנויות נוטות לטייל אל הפנים בתדירות גבוהה הרבה יותר מידיים עסוקות. לכן, מומלץ לתת לילדים משהו להחזיק ביד או לשחק איתו. כשזה נוגע לילדים תמיד אפקטיבי יותר לבקש מהם להחליף התנהגות אחת באחרת מאשר לבקש מהם להפסיק לעשות משהו. הפעלת עכבות היא דרישה שמחייבת אונה קדמית מפותחת לחלוטין, וזה קורה רק לקראת גיל 25. אז פשוט תנו להם משהו לעשות - יצירה, בישול, או אפילו ספינר (זוכרים אותם?).

תסבירו להם על חיידקים ווירוסים
החל מגיל 3 בערך אפשר כבר לנהל עם ילדים שיחה על מהם חיידקים ונגיפים וכיצד הם מתפשטים, בין השאר על ידי מגע בפנים. בדיוק כפי שאתם מסבירים להם למה חשוב להתעטש ולהשתעל לתוך המרפק. אתם יכולים להיעזר בספרי ילדים או בסדרות טלוויזיה ("החיים", למשל) כדי להמחיש להם את הנושא ולהעביר אותו בצורה מוחשית ופשוטה שמתאימה יותר לילדים. קחו בחשבון שכאשר הילדים מבינים את הסיבה שעומדת מאחורי הבקשה לא לגעת בפנים שלהם, יש להם יותר מוטיבציה לנסות לשתף פעולה איתכם.

הקפידו על שטיפת ידיים בתדירות גבוהה
בואו נהיה ריאליים - מדובר בילדים. כך שגם התרחיש האופטימי ביותר מדבר על אחוזי הצלחה לא מרשימים. או במילים אחרות: גם אם הם ממש ישתדלו הם ימשיכו לגעת בפנים שלהם הרבה יותר ממה שכדאי. לכן, במקביל לניסיונות שלכם לגרום להם לגעת פחות בפרצוף שלהם, הדגישו בפניהם גם את חשיבות שטיפת הידיים במים וסבון והקפידו לעשות זאת איתם מספר פעמים ביום ובמיוחד לאחר ביקורים בשירותים ולפני ארוחות.