האמא הזאת מצאה דרך לקניות בסופר עם הילד בלי טנטרומים

עבור רובנו קניות בסופר זו מטלה, מעיקה יותר או פחות, שמתקתקים בדרך הביתה (או בקניות ברשת). עבור הורים לפעוטות, המטלה הזו יכולה להיות על גבול הסיוט כשהילדים כלולים בה: מהמרדף אחריהם בין המדפים, דרך מו"מ מתיש על קניית ממתק או צעצוע ועד למחזה האימים של התקף טנטרום קולני.

אמא אחת מאנגליה מצאה טריק קטן שהפך את הביקור השבועי בסופר עם הבן שלה לחוויה מוצלחת, וסחפה אחריה הורים רבים. לאחר שהגננת של הבן של אמנדה ווארבורטון סיפרה לה כמה הוא נהנה להיות "מפקח הבטיחות" בגן, היא החליטה למנות אותו ל"מפקח הקניות" שלה. לשם כך היא אבזרה אותו באפודת ווסט זרחנית של מפקחי עבודה ולוח מיוחד (clipboard) שאליו הוצמדו תמונה גדולה של עגלת קניות ותמונות קטנות של מצרכים. התפקיד של המפקח הקטן היה להתלוות לאמו לאורך המדפים ולהעביר לתמונת העגלה תמונה של כל פריט שהיא הוסיפה לעגלה האמתית, כדי "לפקח" שהיא לא מפספסת כלום מרשימת הקניות.

כיוון שהטריק עבד כל כך טוב, אמנדה פרסמה אותו בקבוצת הפייסבוק הפופולרית The Motherload בליווי תמונות וכתבה בין היתר: "הקטנצ'יק שלי הוא בדרך כלל ניג'וס רציני כשאנחנו יוצאים לקניות - בורח, צועק בקולי קולות ובאופן כללי מבזבז לי את הזמן. עם הווסט והלוח שלו הוא התנהג פשוט מושלם".

בתוך פחות מ-24 שעות הפך הפוסט של אמנדה לוויראלי וצבר כמעט אלפיים לייקים ומאות תגובות נלהבות. קוראים רבים העידו שהפוסט נתן להם השראה לאמץ את השיטה בעצמם, ואף ביקשו לדעת איך אמנדה הכינה את ערכת המפקח.

אמנדה: "פשוט השתמשתי בתכנת Word ובתמונות של עגלה והמון סוגי מצרכים ומאכלים שמצאתי בגוגל. חתכתי את התמונות ועשיתי להן למינציה (ציפוי בפלסטיק דק ושקוף) ואז הצמדתי אותן ללוח בעזרת דבק פלסטלינה בלו-טאק. את הווסט והלוח קניתי".

קוראים שאימצו את הטריק חלקו בקבוצה את הגרסאות שלהם. אחת מהן כתבה: "הכנתי משהו כזה עבור הנכד שלי, אבל את התמונות של המוצרים השחלתי על מחזיק מפתחות". אחת מחברי הקבוצה התרשמה כל כך עד שהציעה לאמנדה לרשום פטנט ולקחת את זה צעד אחד קדימה: "את גאונה! זה רעיון כל כך טוב. את צריכה ליצור קשר עם סופרמרקטים ולגרום להם לנסות את זה עם כלל הלקוחות ולהקים מועדון בטיחות".

שלב הטנטרומים, שרובנו מכנים "גיל שנתיים האיום", יכול להימשך עד גיל 4 בערך. הכעס מתפרץ מהילדים במהירות כתגובה למגוון רחב מאוד של מצבים ומתבטא בדרך כלל בצעקות ובכי חזק, הישכבות על הרצפה ונפנוף הגפיים, הטחות ראש בקרקע וזריקת חפצים. מהתקף זעם כזה לוקח להם הרבה זמן להתאושש, גם אם הם משיגים את רצונם. וכן, זה מתסכל, מכעיס ומאוד מאוד מביך כשזה קורה בפומבי.

מחקרים שנעשו מצאו שלילדים בגילאי 4-3 יש התפרצות זעם לפחות פעם ביום, והיא קשורה לצרכים הפיזיולוגיים שלהם, כמו עייפות ורעב. סיבות אפשריות נוספות יכולות להיות הרצון של הילד להרגיש שיש לו כוח ויכולת שליטה על הסביבה, קושי של הילד להביע את רגשותיו דרך שימוש בשפה או קושי בוויסות רגשי בגילאים האלו.

אז מה עושים? חוסר העקביות של ההורים מול התקפי הזעם האלו מעלה את שכיחותם. צריך להבין שילד בהתקף זעם הוא אבוד בתוך רגשותיו, נמצא במצוקה רגשית ממשית ולא יודע איך להתמודד אתה. התפקיד של ההורים הוא לנשום עמוק ולהירגע בעצמם כדי שיוכלו להיות "המבוגר האחראי" - לעזור לילד להירגע, לחזור לשליטה עצמית וללמד אותו להתנהל אחרת בפעמים הבאות. בהצלחה.