מה גורם לנשים להגיע לאורגזמה כמעט מאה פעמים ביום?

בווידאו: ככה נראית אורגזמה נשית, במסגרת פרויקט ה-"או"

נכון, הכותרת הזו ממש מתחננת לאיזו תשובה מתחכמת, זה ברור לנו. אבל רגע לפני שאתם משתפים אותה בליווי הערה משעשעת - נסו לדמיין איך באמת מרגיש יום כזה. איך מתמודדים עם אורגזמה כשהיא מגיעה שוב ושוב, בעבודה, בחנות, באיסוף הילדים מהגן או ביה"ס ובכל מפגש אחר שאמור להיות נטול שמץ של מיניות. כמה זה מביך, וכמה זה מתיש!

"הפרעת גירוי מיני תמידי" (PGAD) גורמת לנשים לסבול מכ-100 אורגזמות ביום, ללא תחושת תשוקה מינית, ומבלבלת את המומחים במשך שנים. כעת טוענים רופאים מבית הספר לרפואה של הרווארד שלאחר שחקרו עשר נשים שסובלות מההפרעה הנדירה, יתכן שנמצאה הסיבה למצב הזה.

הטיפולים הקיימים בהפרעת PGAD משתנים - משימוש בסוגי ג'ל שונים, דרך אוננות ועד ייעוץ פסיכולוגי בניסיון ולזהות טריגרים, אך החולים בה - בעיקר נשים, יכולים לעבור שנים במצב הזה בלי למצוא הקלה. לעיתים הוכח כי ייעוץ וטיפול מקלים על הסימפטומים כאשר חרדה או דיכאון הם המניע העיקרי, אך אלה לא הצליחו לעזור לנשים במחקר (אחת מהן סיפרה שאושפזה בבית חולים לבריאות הנפש פעמים רבות).

על פי הממצאים שפורסמו בכתב העת PAIN Reports, כל הנשים שהשתתפו במחקר דיווחו על "עוררות מינית בלתי נשלטת מחוץ להקשר" ועברו אפיזודות שנמשכו דקות עד שעות, ואף התרחשו במהלך השינה. שמונה מהן דיווחו על יותר מ-30 פרקי עוררות ביום, שרובם גם כללו אורגזמה.

התסמינים - שהחלו אצל מטופלת אחת כשהייתה רק בת 11 - כללו נפיחות בנרתיק, עקצוצים ותחושת לחץ. לתשע מהנשים היו תסמינים שקשורים לעצב, כמו כאב או חוסר תחושה באגן, בישבן, ברגל או בגב. אף אחת מהן לא חוותה הקלה מתרופות, זריקות, בוטוקס, טיפול פסיכולוגי או "בלוק עצבי" (הזרקה של תערובת תרופות עם תכשיר סטרואידי), וחלקן אפילו דיווחו שטיפול כזה החמיר את הסימפטומים. כמעט כולן ניסו לאונן כדי לסיים את "ההתקפים" ולמרות שזה לא היה מהנה, השיא הקהה את תחושת העוררות למשך כמה שעות.

במסגרת המחקר עברו המשתתפות בדיקות קפדניות, כולל סריקות MRI, בניסיון לזהות את הסיבה ל- PGAD שלהן. הסריקות הראו כי 9 מתוך 10 מטופלות סבלו מנגעים או מבעיות בחוט השדרה התחתון או בעצבים ששלטו על עוררות ואורגזמה מינית. לדוגמה, העצב הגבי, ששורשיו בחוט השדרה והוא נמשך עד לאיברי המין, שולט במידה רבה בתחושה שמגיעה לדגדגן או לפין. כל דבר שמפעיל לחץ על עצב או קוטע את זרימת האותות החשמליים, עלול לגרום לתופעות לא רצויות על ידי הפעלת אותות בלתי נשלטים אל המוח וממנו. לטענת החוקרים, ניתן לשלוט בדחפים אל המוח וממנו באמצעות הפגת הלחץ על העצבים או בהיפטרות מחריגות שמונעות מהם לעבוד כרגיל.

הבעיה השכיחה ביותר שנמצאה במחקר היו ציסטות מסוג Tarlov הנפוצות ביותר בבסיס עמוד השדרה סביב שורשי העצב. גושי הציסטה, המלאים בנוזלים, יכולים לפגוע בעצבים על ידי הפעלת לחץ עליהם, ולהשפיע על התפקוד המיני, שלפוחית השתן ופעילות המעיים. שתי נשים סבלו מגירוי עצבי מוחלש (sensory polyneuropathy), שמשמעותו שעצבים מרובים המעורבים בתחושה ובמגע נפגעים ואינם יכולים להעביר מסרים למוח כמו שצריך. אחת מהן סבלה משדרה שסועה נסתרת (spina bifida occulta), עיוות ורווח בעמוד השדרה שמותיר את חוט השדרה פגיע לפגיעות. לאישה אחרת היה חשד לפריצת דיסק בעמוד השדרה התחתון, הידוע כגורם לקהות או עקצוצים ברגליים וברגליים.

במהלך המחקר הרופאים הצליחו לרפא שתיים מהנשים לחלוטין מ-PGAD שלהן: אצל אחת מהן על ידי הסרת ציסטות בעמוד השדרה, ואצל השנייה על ידי סיוע בגמילה מכדורים נגד דיכאון שלקחה והפסקתם הפתאומית הייתה טריגר להפרעה (הקשר בין PGAD לדיכאון וחרדה אינו ברור, אך ידוע כי נוגדי דיכאון משפיעים על אותות כאב ותחושה ומשנים את מאזן הכימיקלים במוח).

ד"ר סוראבה שארמה, מובילת המחקר, אמרה שרופאים צריכים תמיד לשקול נזק עצבי או בעיות דומות לפני שהם מציעים טיפול פסיכיאטרי לחולי PGAD. הקולגה שלה ד"ר ברוס פרייס הוסיפה: "חשוב שאנשים יידעו על המצב הרפואי הזה שזו בעיקר בעיה נוירולוגית ולא פסיכיאטרית. נשים רבות שנפגעו שותקות בנושא ומסתירות את מצבן - זה לא מהנה בשום דרך, וקשה לחולות לטפל בתסמינים שלהן עם הרופאים שלהן, שמעולם לא שמעו על PGAD".