בסרטון: ילדה זורקת את הטלפון של אבא שלה לים כי לא הסכים לעזוב אותו
הורים יכולים לנהל שיחות של שעות על השפעות הסמארטפונים על ילדים, לדון בהשלכות החיוביות והשליליות, ולצקצק על "פני הדור". אבל בשלב הזה לדיון בשאלה אם ראוי שלילדים יהיה טלפון או לא - יש פחות חשיבות, שכן זה פשוט המצב. אבל כן יש חשיבות לשאלה מתי, והאם הילד - וגם אתם ההורים - מוכנים לכל המשתמע מהמציאות החדשה הזו. הנה 12 שאלות שאתם חייבים לשאול את עצמכם לפני שאתם קונים לילד את הטלפון הראשון שלו.
1. בן כמה הוא?
יש הבדל גדול בין לתת לילד לשחק בטלפון החכם שלכם, תחת עיניכם הפקוחות (ואת זה עושים רוב ההורים לפני שהילד מגיע לגיל שנה) לבין לקנות לו טלפון משלו. לילדים רבים יש טלפונים בכיתות הנמוכות - אך האם זה נחוץ, או שזו כניעה ללחץ חברתי? נהוג לתת לילד טלפון כאשר הוא מתחיל להתנהל לבד, ואז הטלפון משמש קודם כל כדי שיודיע לנו שהוא הגיע בשלום למחוז חפצו (הביתה, לחוג, לחבר). חשוב להסביר לילד שזה הייעוד העיקרי של הטלפון: לשמור על קשר עם ההורים.
2. האם להיכנע ל"אבל לכולם יש"?
כאן התשובה מורכבת. אנחנו לא רוצים להיכנע ללחץ החברתי ולתת לילד טלפון, או כל דבר אחר לצורך העניין, כי "לכולם יש". עם זאת, זה לא רחוק מזה: אנחנו נותנים לילד טלפון כי זה יחזק את תחושת השייכות שלו בחברה. כאשר כל הילדים קובעים בווטסאפ להיפגש במרכז בשעה שלוש, ולילד שלנו אין טלפון ולכן הוא לא לוקח חלק במפגשים החברתיים ומרגיש מחוץ למעגל, זו בעיה.
3. האם חכם או "טיפש"?
אם הילד רק צריך להודיע לנו שהוא הגיע, מדוע הוא זקוק לטלפון חכם? בתקופה האחרונה יש התארגנויות כיתתיות/ בית ספריות/ יישוביות של "תנו לגדול בשקט", שטוענים שכל הפרעות הקשב הסלולריות פוגעות בהתפתחות הילד ובתחושת המוגנות שלו. התארגנות כזו לטובת כולם ולהאחדת סוג הטלפון היא נפלאה. בשנים הראשונות לתת לילד טלפון שישמש לייעודו המקורי, תקשורת, ופחות למשחקים וגלישה שיחשפו את הילד לסיכונים ולתכנים בלתי הולמים - זה רעיון מבורך.
4. האם עשינו שיחת תיאום ציפיות עם הילד?
כאשר מטרתו הבסיסית של הטלפון היא שהילד יהיה בקשר איתנו - יש להסביר זאת לילד בשיחת תיאום ציפיות. אם הילד משאיר את הטלפון על שקט ולא עונה כשאנחנו מתקשרים, או שהוא משחק כל היום עד שנגמרת הסוללה ואז הוא לא זמין - הטלפון לא השיג את מטרתו. חשוב להסביר לילד שקודם כל הוא צריך להיות זמין עבורנו: לענות לנו כשאנחנו מתקשרים, להתקשר ולהודיע כשביקשנו שיעדכן שהגיע, וכן הלאה. משחקים זה הבונוס, לא העיקר. כאשר עושים תיאום ציפיות והסכם (אפשר גם כתוב), חשוב שיהיה שם סעיף הפרה: מה התוצאה כאשר הילד אינו עומד בהסכם.
5. האם הילד שלנו אחראי?
האם זהו ילד שאחראי על החפצים שלו, למשל אם הוא לוקח לבית הספר מעיל/ מטרייה/ משחק - האם הוא זוכר להחזיר אותם הביתה בדרך כלל? האם דברים נשברים לו בקלות, או שהוא יודע לשמור על חפצים? טלפון זה לא צעצוע, זה מוצר יקר שעולה מאות עד אלפי שקלים. יש ילדים שמתנהלים עם הטלפון בחוסר אחריות והוא נשבר כל יומיים, מאחר שהם יודעים שההורים יקנו להם חדש מיד. מתן טלפון זו הזדמנות ללמד את הילד להיות אחראי על החפצים שלו, ולהיגמל מפינוק יתר.
6. האם הסברנו כללי התנהלות ברשתות החברתיות?
האצבע קלה על המקלדת, והרבה יותר קל לכתוב מה שאנחנו חושבים על מישהו מאשר לומר לו את הדברים בפנים. נושא השיימינג ברשתות החברתיות מעסיק מאוד הורים ומחנכים. לפני שנותנים לילד טלפון חכם עם גישה לרשתות החברתיות, חשוב לשוחח על הנושא, להדגים, ולהיות עם האצבע על הדופק. בשנים הראשונות של בית הספר היסודי כדאי לשבת עם הילד על ההודעות, לשאול לדעתו על דרכי ההתבטאות של הילדים בקבוצה ובפרטי, ולעזור לו לשים לב להתבטאויות חריגות, לבקש שידווח לנו מיד על כל התבטאות לא נאותה של ילד, הפצת בדיחות, תמונות וסרטונים בעייתיים או פנייה של אדם זר אליו - בדיוק כמו שאנחנו מחנכים אותו לא לדבר עם זרים ולא להיכנס לתגרות רחוב.
עוד בוואלה!
מומלץ לפנות בהקשר זה לבית הספר, לוועד ההורים או למחנכת הכיתה בתקופה שבה כל הילדים מתחילים לקבל טלפון, על מנת שתתקיים בבית הספר או בארגון ההורים הדרכה מסודרת לילדים (וגם להורים) על כללי השימוש בטלפון בכלל וברשתות חברתיות בפרט. יש כיתות שחותמות על אמנה שמותר להתנהל רק בקבוצת ווטסאפ אחת - של הכיתה, והמורה או הורים תורנים נוכחים בה תמיד. כמו שאנחנו מלמדים את הילד לחצות כביש לבד תוך הדרכה וליווי שלנו ולא ישר שולחים אותו לכביש - כך חשובים ההדרכה והליווי שלנו בתחילת השימוש בטלפון החכם.
7. איך אדע מה הוא "עושה שם"?
הילדוּת של הילדים שלנו לא דומה לזו שהייתה לנו, ובעוד אנחנו בעולם הדיגיטלי תיירים, הילדים שלנו הם הילידים, ונדמה שהם יודעים הכל ומהר הרבה יותר מאיתנו. לכן אין בושה לבקש מהילד בסקרנות "תראה לי" ו"תלמד אותי מה אתה עושה". ועם זאת, אנשים הם אנשים, בין אם בעולם האמיתי או הווירטואלי. לנו יש יותר ניסיון חיים וחוכמת חיים מהילדים, וחשוב מהכל: אנחנו תמיד בתפקיד ההורים שלהם. לכן, כמו שאנחנו מעורבים בהיבטים אחרים בחייהם - בלימודים, בחיי החברה, בחוגים ובתחביבים - עלינו להיות מעורבים גם באילו אפליקציות הם מורידים ואיפה הם גולשים ובמה הם צופים. לבקש מהם לשתף אותנו (לא בביקורתיות, בסקרנות) - תשובה של "זה לא עניינך" אינה מתקבלת. זה ענייני לאילו תכנים הילד שלי נחשף, בדיוק כמו שענייני מה הוא אוכל.
8. אז מה, לרגל אחריו?
אני לא בעד מדיניות של ריגול ומעקב אחר הילדים, למרות שיש אפליקציות מעקב שאומרות לך איפה נמצא הילד בכל שעה. תחשבו על עצמכם, הייתם רוצים שאמא שלכם תדע איפה אתם בכל רגע ומה אתם עושים? זו תחושה לא נעימה שיוצרת אווירה מתוחה בבית: אתם מתאמצים לגלות, והילד מתאמץ להסתיר (ואמרנו שהם טכנולוגיים מאיתנו, אז הם ימצאו איך להסתיר). דרך החינוך הטובה ביותר היא דרך של יחסים טובים: הקשבה, פתיחות, שיתוף והתייעצות. כאשר יש שיתוף פעולה הילד לא יצטרך להסתיר, ואנחנו לא נצטרך לעקוב. הוא יספר לכם לאן הוא גולש (או הולך), ואנחנו נהיה שם בסקרנות, בהקשבה, בשאילת שאלות ובייעוץ, וגם בשימת גבולות כשצריך. מותר לנו לשים את הגבול ולומר למשל: "במשחק הזה אני לא מרשה לך לשחק, כי הוא מאוד אלים ולא מתאים לילדים". לא לאסור הכל באופן גורף בלי שבדקנו.
9. אז לא להתקין תוכנות בקרה וסינון תכנים?
אנחנו חוגרים חגורת בטיחות בנסיעה ברכב, וחובשים קסדה בנסיעה באופניים, וגם מלמדים את הילדים כללי רכיבה נכונה ונסיעה בטוחה. אפשר להתקין תוכנות בקרת הורים וסינון תכנים ואפליקציות ששומרות על הילדים, אך זה לא יעצור אותם מלגלוש באתרים שהם רוצים ולדבר בשפה לא נאותה. אף תוכנה או אפליקציה אינה תחליף לחינוך ולהסברה, ובוודאי לא ליחסים טובים. השילוב של פתיחות ושיתוף לצד כללים וגבולות הוא דרך החינוך הטובה ביותר בכלל, ובהתייחס לשימוש בטלפונים בפרט.
10. האם לקבוע מגבלת זמן?
בבתים רבים נוהגים לקבוע זמן מסכים (מחשב/ טלוויזיה), אך כשהטלפון נכנס לחיי הילדים זה כבר נהיה יותר מורכב כי קשה לפקח על מכשיר קטן שצמוד ליד כל הזמן. במקום להתחיל להגביל, דעתי היא שחשוב לגוון את השגרה של הילדים. ילד שנמצא כל היום בטלפון הוא ילד שמשעמם לו. אם הילד הולך לחוגים, נפגש עם חברים, משחק עם האחים וההורים, משקיע בתחביבים, שותף בהתנהלות הבית וממשיך בשגרה שהייתה לו לפני כניסת הטלפון לחייו - אין צורך להגביל בשעות: השימוש ממילא מצומצם מאחר שהחיים של הילד מלאים ומגוונים.
11. איך לאכוף את השימוש בבית?
אבל תכל'ס, אומרים הורים רבים, מהרגע שהם יוצאים מדלת הכיתה עד שהם נרדמים - הם כל הזמן בטלפון! אל תשכחו שהטלפון הוא גם כלי תקשורת, וזו הדרך של הילדים של היום לדבר עם חברים, במקום לצעוק מהחלון של פעם; אבל עוד יותר חשוב לזכור שהם מסתכלים עלינו, ומה הם רואים? גם אנחנו כל הזמן בטלפון. רוצים שהילדים ייצאו מהמסכים? צאו גם אתם. צרו פעילויות משפחתיות משותפות מהנות: רכיבה על אופניים, יצירה, אפייה, משחקי קופסה, טיול עם הכלב בגינה. או לפחות תחליטו שאין מסכים בשולחן האוכל, כלל שחל גם עליכם. דוגמה אישית היא הכלי החינוכי המשמעותי ביותר.
12. האם לקחת את הטלפון כשהוא לא מתנהג יפה?
בבתים רבים הטלפון נעשה כלי מיקוח. בכל פעם שהילד לא עומד במחויבות או מתנהג שלא כמצופה ממנו, ההורים לוקחים את הטלפון. מכלי תקשורת, הטלפון הופך לכלי מלחמה. כל דבר הופך לאיום: "לא תעשה, ניקח לך את הטלפון". זו ממש לא הייתה כוונת המשורר. כשאנחנו נותנים לילד מתנה, זה לא בכוונה לקחת אותה. עם זאת, אם אנחנו עושים הסכם שימוש בטלפון והילד לא עומד בו, צריכה להיות להסכם הזה תוצאה. התוצאה היא תוצאה של הפרת ההסכם. על כל התנהגות שאינה קשורה לטלפון, אין מה להעניש בלקיחתו. זה רק מחריף את מאבק הכוח בין ההורה לילד.
רוני לנגרמן-זיו היא מדריכת הורים במכון אדלר