הבן שלי השתתף בתקרית בריונות רשת. זה מה שלמדתי מזה

לפני מספר שנים, כשבני היה בן 10, קיבלתי הודעה מהמורה: "אנא הגיעו מחר לשיחה עם המנהלת". כל הנסיונות לברר אל מול הילד עלו בתוהו, וכך, למחרת, מצאנו את עצמנו, יושבים יחד עם הבן והמחנכת, מול מנהלת בית הספר, כשזו האחרונה, מגוללת בפנינו סיפור בריונות בפייסבוק מצדו של הבן כלפי אחד הילדים בכיתה. כל העניין התגלה בעקבות מורה אחראית וערנית שדאגה לשוטט בפייסבוק ולעקוב אחרי התנהגות תלמידיה גם לאחר שעות הלימודים.

נזכרתי באירוע הזה, לפני מספר ימים, כשנתקלתי בכתבה על ילדים שבעקבות הוראות, לחץ חברתי ודרישות שקיבלו ברשת החברתית, נתפסו מסכנים את עצמם ונהגים תמימים בכך שהשליכו ביצים על רכבים כשהם בתנועה.

זה זמן רב שהאינטרנט אינו רק כלי ואמצעי תקשורת. מדובר בסביבת חיים רוגשת וגועשת, פעילה, דינמית, בעלת מאפיינים מובהקים של תרבות, הכוללת שפה, כללי התנהגות, נורמות, ערכים ומנהגים. סביבת חיים שחלים בה כללים של מותר ואסור, טוב לצד רע, סיכויים לצד סיכונים, היררכיות וקשרים חברתיים. זוהי התרבות החדשה והיא מתפתחת בקצב מסחרר. תרבות שהצעירים הם לא רק אלה ששולטים בה, אלא הם אלה שמייצרים אותה כל הזמן.

טכנולוגיית האינטרנט הובילה למהפכה תרבותית וחברתית בחיינו ובחייהם של בני הנוער, שנולדו לתוך העולם הזה, וחיים אותו מינקות. בעשור האחרון, השימוש במדיה התרחב לממדים עצומים, וכיום הוא מהווה חלק בלתי נפרד מסדר יומם של רוב המתבגרים: הם נעזרים ברשת לצרכי למידה, רכישת מידע וטיפוח קשרים חברתיים. בסביבת האינטרנט הם חשים משוחררים, בוגרים, מוערכים וספונטנים. מעבר לכך, הוכח מחקרית כי הריחוק הפיזי הקיים ברשת, מאפשר התבטאויות מילוליות רגשיות רבות יותר, דבר המוביל לאינטראקציות אינטימיות.

אולם יחד עם כל התועלות שהרשת מביאה למתבגרים, מגיעה גם הרעה. האינטרנט עלול להוות מקור להשפעה ולהיסחפות חברתית שלילית ומסוכנת, להתנהגויות מפריעות ולחשיפה לתכנים פוגעים ומזיקים. מכיוון שבני נוער הם פלח האוכלוסיה שעושה שימוש רב, אינטנסיבי ומקיף ביותר ברשת, קורה שהם נפגשים עם מגוון צמתים המחייבים קבלת החלטות שאינה פשוטה, מובנת או ברורה לעצמם בגיל זה. מחקרים מראים כי בני הנוער חשופים לתכנים מורכבים, לא מותאמים ואף פוגעניים באינטרנט בשכיחות רבה, ולא תמיד אנחנו, המבוגרים מודעים לכך.

אחד הדברים הטובים שארעו בעקבות מקרה הבריונות הפרטי בו השתתף בני, היה שהתעוררתי והבנתי שבדיוק כמו ברילוקיישן למדינה זרה עם שפה זרה ותרבות שונה, שבה אני זקוקה ללמידה, להכוונה ולזמן, כך גם במדינת האינטרנט והפייסבוק. עליי ללמוד אותה ולהתאים אותה למשפחה שלי. עלינו, ההורים, מוטלת האחריות ללמוד את הכללים והשפה, להיות עירניים ולשמור על הילדים שלנו. נוכחות הורית היא קריטית וחשובה לעין ערוך, במיוחד בגיל ההתבגרות, שם המתבגרים בודקים ובוחנים את הגבולות כל פעם מחדש.

שוחחו עם הילדים
לכאורה טיפ מובן מאליו, אבל הוא אולי החשוב מכולם. הקפידו לדבר עם ילדיכם, ושלבו בשיחה גם שאלות מכוונות אך שגרתיות לכאורה, לגבי הרגלי שימוש הרשת שלהם, שאלו על שיחות מעניינות או מוזרות שהיו להם לאחרונה. אל תחששו ואל תתביישו לשאול עם מי הם משוחחים, בקשו לראות מיהם החברים החדשים, אלה שילדיכם לא הכירו באמצעות המסגרות הפורמליות כמו בית ספר, מתנ"ס, קייטנה וכדומה. אל תלחצו ואל תשתמשו בתוקפנות מילולית, הזהרו מלהיכנס איתם למאבק כוח, הקפידו לשמור על נימה עניינית ולא היסטרית, ובשום שלב אל תתעמתו איתם. אם הם ירגישו שהם מסתבכים בצרה, הם יסתירו מכם דווקא את ההתכתבויות שהכי הייתם רוצים לדעת עליהן.

מודעות לסכנות רשת
דרך מעולה למנוע סכנה אפשרית היא הכנת הילדים. שוחחו עימם על הסכנות האפשריות ברשת, ספרו להם על מבוגרים המתחזים לילדים בגילם, בריונות רשת, איומים אפשריים ועוד. כשהיחסים טובים, והשיחה עניינית וממוקדת, גדל משמעותית הסיכוי שילדכם יהיה ערני לסימנים מחשידים בשיחה או לפרופיל של משתמש חדש הפונה אליו, ואז הוא יפנה אליכם. בנוסף, הבהירו להם את הסכנה בקביעת מפגש או בשליחת פרטים אישיים ותמונות לאנשים שהם לא מכירים בחיים האמיתיים.

מינון זה שם המשחק
כמו בכל דבר בחיים שמירה על איזון הכרחית גם כאן. גלישה, צפיה ממושכת באינטרנט או משחק ממכר באפליקציות, יבואו על חשבון משחק ופגישה עם חברים, יבואו על חשבון פעילות גופנית, ועל חשבון בילוי הזמן עם המשפחה. החליטו על מינון המסכים המתאים למשפחתכם, בכלל זה מסכי טלוויזיה, מחשב ונייד, ודאגו ליישם את מה שנקבע.

זיהוי
ילדים מחפשים תכנים לרוב באמצעות הקלדה בשורת החיפוש בגוגל, באמצעות חיפוש קולי או פשוט זורמים עם ההצעות שיוטיוב מציע להם. חיפושים תמימים אלו עלולים להביא את הילדים במהרה לתכנים למבוגרים, או תכנים מזיקים אחרים. למדו והנחו את הילד כיצד לנהוג אם הוא נתקל בתוכן בעייתי. חשוב להסביר באופן מפורש שאם הוא נתקל בתמונות לא נעימות, במעשים אלימים, אנשים שאינם לבושים, או כל תוכן שמרגיש לו "לא נוח" - הוא חייב לעזוב את המסך ולקרוא למבוגר. חינוך מגיל צעיר לצריכה דיגיטלית נכונה, ילווה את הילד בכל פעם שיתקל בתכנים מזיקים.

כי בסופו של דבר, הכלי המשמעותי למניעת היסחפות חברתית ברשת, הוא לא טכנולוגי. הכלי הבסיסי והחשוב ביותר הוא חינוך והדרכה הורית. קיום דיאלוג פתוח ושיתוף פעולה עם הילדים הוא המפתח. בדיוק כמו שאנו מלמדים אותם מגיל מאד צעיר: להיזהר מחשמל, לחצות כביש, להשתמש בסכין או לרכב על אופניים, כך תפקידנו ללמד אותם כיצד לצרוך את המדיה הדיגיטלית, להשתמש באינטרנט בחכמה ולהזהירם מהסכנות האפשריות. ילד שסומך על הוריו, ושהיחסים איתם הם טובים ובטוחים, ירגיש נוח לשתף אותם בדברים שמטרידים אותו ולספר להם על תכנים לא נעימים אליהם נחשף.

רוית רביב היא מדריכת הורים בכירה במכון אדלר