בשבוע שעבר המוני תלמידים חזרו למסגרות החינוכיות, ואיתם חזר הפחד הבסיסי של כל הורה - שהילד שלו יהיה חשוף לבריונות, חרמות וקשיים חברתיים אחרים. הפחד הזה, לצערנו, מבוסס היטב, וכולנו זוכרים את הקשיים אליהם נחשפנו אנחנו או חברינו לכיתה בגילאי בית הספר, וכולנו גם רואים חדשות ונחשפים למקרים הקשים ושוברי הלב של ילדים שהופכים לקורבנות לבריונות, הן בבית הספר והן בעולם הווירטואלי. על הרקע הזה, התפרסם השבוע סקר מטריד מאוד בבריטניה, לפיו כמעט אחד מכל חמישה ילדים שקלו התאבדות בגלל בריונות.
הסקר שנערך בקרב 1,003 תלמידי בית ספר בין הגילאים 11 עד 16, בוצע על ידי עמותה נגד בריונות בשם The Diana Award שהוקמה לזכר הנסיכה דיאנה. לפי ממצאי הסקר, 57 אחוזים מהילדים אמרו שהם סבלו מבריונות בשלב כלשהו בחייהם בבית הספר, מתוכם כמעט אחד מכל חמישה ילדים (17 אחוזים) אמרו שזה גרם להם "להרגיש אובדניים".
78 אחוזים מהילדים שסבלו מבריונות בבית הספר אמרו גם שזה גרם להם לחוש חרדה, ו-56 אחוזים אמרו שהם לא הצליחו לישון בלילה כתוצאה מהקושי החברתי הזה. 74 אחוזים מהילדים שתושאלו בסקר הודו שהם היו עדים למישהו אחר שמציקים לו, ו-23 אחוזים מהם חשבו שבית הספר שלהם לא הצליח להתמודד עם הבעיה.
ההשפעה ההרסנית של חרמות ובריונות אינה רק על נפשו של הילד, אלא גם על השגיו הלימודיים. לפי הסקר, 35 אחוזים מהילדים שהיו קורבנות לבריונות הפסידו ימי לימודים, 54 אחוזים נמנעו ממפגשים אחרי שעות הלימודים, ו-20 אחוזים מהם נאלצו להחליף מסגרת לימודית.
אל תפספס
זה בידיים שלכם
לרגל החזרה ללימודים העמותה על שם הנסיכה דיאנה אימנה מעל 33 אלף "שגרירים נגד בריונות" שיפעלו ב-3,800 בתי ספר ברחבי בריטניה. אנחנו מאוד מקווים שנראה יוזמות כזו גם כאן אצלנו, אבל עד אז חשוב שתזכרו שלכם כהורים יש יכולת אמיתית להשפיע על האופן שבו הילד שלכם יתנהל בשדה החברתי. מעבר לחינוך בסיסי לערכים, לכבוד לאחר ולשונה, הדבר החשוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא להתנהג בעצמכם כפי שהייתם רוצים שהילד שלכם יתנהג כשהוא לא אתכם.
"אנו ההורים מהווים מודל עבור הילד בהתנהגות שלנו כלפי אחרים הנמצאים במצוקה. להתנהגות האמפתית שלנו כלפי אחרים יש הרבה יותר כוח מאשר לכל דבר אחר, כי ילדים לומדים בעיקר דרך התבוננות בנו ובדרכי התנהגותנו וחיקוי שלהן", אומרת קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה ויועצת חינוכית-התפתחותית בגנים. "לכן עלינו לשים לב היטב להתנהגות שלנו כלפי אחרים ולבדוק: האם אנחנו מפגינים התנהגות חברתית? האם אנחנו ערים למצוקות האחר, יודעים לפרש אותן, להבין אותן ולהתייחס אליהן? האם כשאנחנו רואים מישהו שזקוק לעזרה אנחנו אמפתיים כלפיו או שמא אנחנו מתעלמים ממנו?", היא מוסיפה.
גורם חשוב נוסף בהקניית אמפתיה הוא התוויה של גבולות וחוקים ברורים: הורים שמסבירים לילדם באופן ברור את העקרונות, איך מותר ואיך אסור להתנהג ואת התוצאות של פעולותיו, מעודדים בכך התנהגות פרו-חברתית. "כאשר הילד שלנו גורם למצוקה אצל האחר, התגובה היעילה להתנהגות זו צריכה להיות על ידי הסבר קוגניטיבי-רגשי. ההורה צריך להעביר מסר ברור, על ידי הסבר או הדגמה, של תוצאות מעשיו של הילד. המסר הזה חייב להיות מלווה בביטוי רגשי משמעותי מצד ההורה, הממקד את תשומת ליבו של הילד לרגשות של האחר הנפגע ומבהיר לו מהי ההתנהגות המקובלת על ההורה מבחינה חברתית", מסבירה יטיב.
ולסיום, הנה דוגמה ישראלית מהשבוע האחרון של אמא שהחליטה לעשות מעשה נגד בריונות. כולנו יכולים ללמוד ממנה: