פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זה מה שהורים חייבים לדעת כדי לעבור את תקופת בית הספר בלי להשתגע

      אנחנו בטוחים שקראתם את כל הכתבות שלנו על הכנת ילדים למסגרות, ועשיתם הכל לפי הספר, ובכל זאת אתם יושבים היום במשרד ולא שקטים מהמחשבה על ילדכם הקטן לבד במסגרת החדשה. זה טבעי, אבל יש מה לעשות עם הדאגה שמכרסמת בכם

      תלמידים בבית הספר (ShutterStock)
      שחררו את הזכרונות שלכם מכיתה א'. ילדים רצים במסדרונות בית הספר (צילום: ShutterStock)

      שנת הלימודים זה עתה התחילה. הילדים, ואתם, עדיין בהתרגשות (או בלחץ) של תחילת השנה, בוודאי אם הם מתחילים מסגרת חדשה. הוצפתם בוודאי בשבועות האחרונים בהמון טיפים על איך להכין את הילדים לשנת הלימודים, אבל מה אתכם ההורים? אתם מוכנים לאתגר? הרי אתם הם אלה ששולחים ילדים למערכת חדשה ומורכבת, ולמרות שפיזית אתם רק מביאים ומחזירים, ובאים מידי פעם לאספות הורים ומסיבות, גם לכם לא תמיד יהיה קל, ויש לא מעט פחדים וחששות בתמונה. התחושות האלה, משפיעות על ההתנהגות שלנו מול הילדים, וזה כמובן משפיע על הדרך שבה הילדים שלנו יחוו את בית הספר או הגן. אז איך פותחים דף חדש, מתנקים מתפיסות ישנות וצועדים בבטחה למערכת החינוך?

      ראשית, כדי שהילדים שלנו ירגישו טוב בכל מסגרת חינוכית ובכל גיל, אנחנו צריכים לחשוב ולהאמין שללמוד זה חשוב, טוב ומפתח. את אהבת הלמידה צריך לטפח כל הזמן ולאורך כל השנים. עליכם לשאול שאלות, את הילדים וגם את עצמכם, לחלוק עם הילדים את הידע שלכם, ללמוד יחד עם הילדים דברים חדשים, לחפש דברים מתחומים שונים במקורות מידע שונים, ולהדגים למידה שלכם גם ללא קשר ישיר אל הילדים. המשפט הקבוע שלי בבבית הוא "בפודקאסט האחרון ששמעתי אמרו ש...", אף שהוא גורר לעיתים הערות והסתלבטויות, הוא מעביר את המסר שכולם לומדים, בכל גיל, ואפילו מבחירה.

      התפיסה או הגישה הבסיסית שעלינו לאמץ היא שבית ספר או גן הוא מקום שלומדים שם דברים וזה אחלה, ולא עונש שהילדים שלנו צריכים לשאת כמו שאנחנו סבלנו אותו בזמנו. ואנא, תחסכו מהם את גלגולי העיניים על מצב מערכת החינוך. אתם לא חייבים לחשוב שכל מסגרת אליה הם הולכים היא מושלמת, ושהלמידה בה נעשית בדרכים הכי עדכניות ומעוררות מחשבה, אבל רצוי להאמין שבאופן בסיסי ללמוד זה טוב, מעניין ומפתח, ושבמערכות החינוך יש הרבה הזדמנויות ללמוד וזו הבחירה של כל אחד, בכל גיל, לנצל את ההזדמנות, לקחת את האחריות וללמוד.

      אילוסטרציה בית ספר תלמידים מורה (ShutterStock)
      ללמוד זה טוב, תמיד. ילדים בכיתה (צילום: shutterstock)

      מעבר לזה, מערכות חינוך רבות מאוד עושות עבודה מצויינת, חדשנית, שמתאפינת בחשיבה על מה נכון וטוב לילדים שלנו. אני רואה אותן בשטח. אני רואה אנשים שיושבים בקיץ וחושבים איך להפוך את הלמידה למשמעותית יותר, מתאימה יותר לדור החדש, מעניינת ועדכנית.

      אם תחפשו בעיות - תמצאו אותן

      רבים מאיתנו נכנסים למערכת החינוך בתחילת השנה בגישה של חוסר אמון, חשדנות ואי שביעות רצון בסיסית. וכידוע, כשמחפשים - מוצאים. מחקרים מראים כי כשאנחנו מחבבים מישהו או משהו, נמצא בו את כל הדברים הטובים. וכשאנחנו לא מחבבים - נחפש אותו בפינה ונמצא את מה שלא טוב ולא פועל, ונתמקד בו. בדרך כלל, בכל מקום יש גם מזה וגם מזה, והשאלה היא במה מתמקדים. להתמקד קודם בחיובי זו בחירה. זה לא אומר שכשמתמקדים בחיובי מתעלמים ממה שלא טוב ומזניחים אותו. זה אבל כן אומר שבונים בסיס חיובי המכיר במה שכן נעשה, ועל בסיסו משפרים, שזו נקודת פתיחה טובה ואפקטיבית הרבה יותר.

      גישה חיובית קריטית כשזה נוגע למערכת החינוך. מחקרים מראים כי ההשפעה של אנשי החינוך על ילדינו היא משנית רק להשפעה של ההורים. זה אומר שיש לכם אחריות גדולה גם בנוגע ליחס שלכם לאותם אנשי החינוך. והעובדה שהם שניים במידת ההשפעה שלהם על הילדים אומרת שהקשר הורה-מורה חשוב מאוד להתפתחות ילדינו.

      מורה עוזרת לתלמיד לכתוב (ShutterStock)
      רוב המורים באים בכוונות הטובות ביותר. מורה עוזרת לתלמיד (צילום: ShutterStock)

      כדי להבטיח קשר טוב אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שמרבית המורים באים בכוונות הטובות ביותר, שהם בחרו ללמד ולפתח את ילדינו, ושרובם עושים זאת בכוונה ובהשקעה רבה, גם אם הם לא מושלמים. עם יד על הלב, גם אנחנו לא. אנחנו צריכים לזכור שזו לא עבודה קלה, בלשון ההמעטה. וכל מי שזה עתה סיים חופש של שבועיים בו היה עם מספר ילדים מצומצם (ועם קרבת דם מדרגה ראשונה אליו), עם אפשרות ל"גימיקים" כמו בריכה וסרט, אופציה להזמין סבתא כשממש נשבר ובלי חובה ללמד שום דבר מסויים, צריך להיות מסוגל להעריך את מה שעושים אנשי החינוך יום יום וכל השנה, בכיתות גדולות ומגוונות, באמצעים מצומצמים, עם ריבוי תפקידים, ואיתנו ההורים על הראש. אנחנו צריכים להכיר ולהביע הערכה על מה שהם עושים. אנחנו עושים זאת מעט מדי, גם כשדברים טובים קורים סביבנו. להכרת התודה יש השפעה מרחיקת לכת, שווה לנסות.

      זה קשה, אבל אתם חייבים להאמין במערכת

      מעבר לכך, אנחנו צריכים לבנות מערכת של אמון עם אנשי החינוך של ילדינו, לזכור שאנחנו באותו צד של המתרס ולבנות איתם ברית בה כולנו פועלים יחד למטרה משותפת. אני יודעת שזו תקופה לא ממש קלה לדבר על אמון, בעיקר לאור דברים שהתגלו בגיל הרך, וכמובן שצריך לגלות ערנות כל הזמן, אבל האמון הוא הבסיס לקשר ומתוך כך להתפתחות של הילדים שלנו.

      הברית הזו דורשת מאיתנו לגלות מעורבות. לעיתים קרובות אנחנו כל כך טרודים, שאנחנו שמים בצד את מערכות החינוך של ילדינו, בבחינת זירה אחת שבה מישהו אחר לוקח אחריות ויש לנו שקט (עד שלא יוכח אחרת). אז אנחנו לא שמים לב כל כך, וגם אם כן, זה נראה לנו טריוויאלי, חלק מהעבודה שלהם. באחת המערכות להן ייעצתי הצוות הכין ספרים מושקעים של עבודות הילדים עם תמלולי השיחות איתם והסברים על המתודות והתפיסה החינוכית בבסיס העבודה. חלק גדול מהספרים הצליחו להגיע רק עד לפח הקרוב, הנמצא בגבולות בשערי המוסד החינוכי. תחשבו מה ההורים האלה פספסו לגבי התהליכים אותם הילדים שלהם עוברים, עוד בלי לדבר על מה הילד מרגיש לגבי עצמו והעשייה שלו, ומה מרגיש הצוות שמוצא את העבודה הרבה שלהם בפח. אם במקום זה הם היו מתעניינים ואומרים מילה טובה לצוות, תחשבו כמה מוטיבציה זה היה מכניס בהם להמשיך, ומה הילדים היו לומדים על המשמעות של מה שהם לומדים ועל המשמעות של אנשי החינוך בחייהם.

      אבא עוזר לילד בשיעורי בית (ShutterStock)
      התפקיד שלכם הוא לא רק לוודא שהם עשו שיעורי בית. אבא ובן (צילום: shutterstock)

      ומה אם היינו מציעים לתרום מהידע שלנו ולהעשיר עוד את העשיה? פעם, כשהבת הקטנה שלנו למדה בגאוגרפיה על הגירה, שלחתי למורה מכתב שקבלתי מחברה בוסנית שהיגרה לקנדה וספרה על קשיי ההיקלטות. המכתב אפשר לתת פן אישי לחומר הנלמד, שידר למורה מעורבות ואכפתיות ולבת שלנו את הקשר בין הבית למערכת החינוך כמו גם את מימד הלמידה.

      וגם אם נראה לכם שבמערכת החינוך שלכם דברים לא פועלים כמו שהם צריכים ושאין ממש דברים טובים לחזק עליהם, במקום להטיל את האחריות על מערכת החינוך או המורה, לריב, להאשים או לאיים, התפקיד שלכם הוא לחשוב, לעבוד יחד וליצור שיתוף פעולה שייטיב עם הילד. למה? כי זה יעיל יותר, משפיע יותר ויוצר עקביות בין הבית למערכת, ובגדול יתרום לילדים שלכם ולחינוכם. אני לא מדברת כמובן על מקרי קיצון של עוול נוראי, סכנה או פגיעה רגשית, בהם מלחמה חשובה, אבל במקרים רבים ניתן לנתב מחדש את הפחות חיובי לכיוון החיובי. לנתב מחדש הוא מונח שפרושו לזהות את מה שלא פועל כמו שצריך, לעצור אותו - אבל במקום להתקע בו או להניח מראש שבבסיס עומדות כוונות שליליות, לנתב את העשייה למקום חיובי ולהציע עזרה במידת האפשר. וזה מתקבל יותר ברצון, הופך אותנו לשותפים לדרך במקום למאשים ונאשם.

      כי מה אנחנו מאחלים לילדים שלנו בתחילת שנת הלימודים החדשה? שיהיה להם טוב, שיחושו מאושרים, אהובים ומסוגלים, ושילמדו תוך שהם נהנים מהדרך ומתפתחים. ובשביל זה צריך, אם לא כפר שלם, אז לפחות הורים ומורים יחד. שנת לימודים טובה לכל בעלי הברית.

      ד"ר ניבה דולב היא ראש המחלקה לחינוך במכללה האקדמית כנרת