"נטפליקס האנגאובר": איך להתמודד עם הריקנות שמרגישים כשסדרה נגמרת?

בסרטון: חמש עובדות על טלוויזיה

הערב אני אראה רק שני פרקים ואלך לישון מוקדם", אמר כל מי שסיים עונה שלמה בלילה לבן והגיע לעבודה עייף, כועס וגרוע מכל - עם תחושת ריקנות שקשה כל כך להכיל.

אם נדמה לכם שבעידן נטפליקס הרבה יותר קשה לכם להתגבר על סדרה שמסתיימת ואתם מתאבלים על האובדן ברמה מאוד לא פרופורציונלית - אתם ממש לא מדמיינים. נטפליקס כידוע, שינתה את הרגלי הצפייה שלנו בכך שהפכה את צפיית הרצף, או בשמה המוכר יותר - הבינג', לקלה בהרבה מבעבר. בכך היא אמנם הפכה את הרביצה מול הטלוויזיה למהנה ו"זורמת" יותר, אך גם הגבירה את הקשיים הנפשיים שנלווים אליה.

ד"ר אנדרו סלפק, מרצה לתקשורת באוניברסיטת פלורידה, ניסה להסביר בראיון לרשת NBC למה בעידן הנטפליקס, הרבה יותר קשה לנו להתגבר על אובדן של סדרה אהובה. "כשאנחנו צופים בעונה שלמה ברצף, במקום לצפות בפרק בכל שבוע, כפי שהיה נהוג בעבר, אנחנו הרבה יותר מעורבים רגשית בסדרה", הוא מבהיר, "כך במשך המון שעות רצופות אנחנו חווים את עולמה של הסדרה, מתחברים ברמה עמוקה מאוד לדמויות ונשאבים עמוק אל תוך הסביבה שלהם".

כל הדברים האלו עדיין יכולים לקרות גם כשצופים בפרק אחד בשבוע, אך לא ברמות ובעוצמות האלו. כשאתם צופים בסדרה במשך כל כך הרבה שעות, היא נכנסת לכם לחלומות, מעצבת מחדש את צורת החשיבה שלכם ואפילו, במקרים מסוימים, משנה זמנית את סגנון הדיבור ואת צורת ההסתכלות שלכם על החיים.

"צפיית בינג' בסדרה היא כמו לקחת מהמר כפייתי ללאס וגאס לסוף שבוע שלם", מדגיש ד"ר סלפק, "במצב כזה, בעת הצפייה אתם ממשיכים להזין את ההתמכרות בלי להקל בשום צורה על ההיקשרות הרגשית, מה שגורם בסופו של דבר להתרסקות בלתי נמנעת".

גם בת' סוננברג, עובדת סוציאלית קלינית מסבירה למה סיום של סדרה משאיר אותנו כל כך כאובים - בעיקר אם הוא מותח ופתוח: "כשסדרה מסתיימת במתח, זו תזכורת כואבת לכך שהסדרה שהשקענו בה כל כך הרבה זמן מהחיים שלנו היא בעצם לא אמיתית. ההבנה שאין שום דבר שנוכל לעשות כדי להשפיע על התוצאה גורם לנו להרגיש חסרי אונים, מתוסכלים ואפילו מנוצלים".

מומחים מדגישים כי המטופלים שלהם מראים לא פעם תסמיני אבל של ממש כאשר סדרה מסתיימת - ומשוכנעים כי התופעה הזאת רחבה בהרבה משאנחנו משערים. למעשה, מחקר שנערך עוד ב-2015 בכנס של האיגוד הבינלאומי לתקשורת קבע כי צפיית בינג' מגבירה את הסיכון לדיכאון ולבידוד חברתי - נתון שלא מאוד מפתיע חובבי בינג' מושבעים.

לאנשים שרוצים לרזות אבל מתקשים להיפרד מהמתוקים, מומחים ממליצים להשתדל להחליף חלק מהמאכלים המשמינים ב"מתוקים בריאים" כמו תמרים. גם במקרה הזה, ייתכן כי אחת הדרכים להרגיש פחות מדוכאים אחרי שסדרה נגמרת, היא פשוט להזין את המוח שלכם בתכנים חדשים - עם ערך שבאמת ירגיש משמעותי ולא יספק רק ריגוש חולף שמבוסס על מניפולציות רגשיות זולות וסיפורים בדיוניים.

לדוגמה, תוכלו להתחיל לצפות בסדרת הרצאות שתעזור לפתח יכולות שתמיד רציתם לרכוש. תוכלו לקרוא את הספר ששוכב אצלכם על השידה ואתם תמיד מבטיחים לעצמכם שתתפנו אליו או שתנסו לעבור קורס וירטואלי בנושא שמעניין אתכם במיוחד.

דרך יעילה ונוספת להתגבר על אובדן של סדרה אהובה היא פשוט להוציא את הרגשות שלכם החוצה - נסו לדבר עליה עם הקולגות והחברים שלכם, להשתתף בדיונים ברשת או אפילו, אם אתם יצירתיים במיוחד, לכתוב בעצמכם המשך לסדרה. ד"ר סלפק מדגיש כי בדרך כלל לסדרות יש קהילות שלמות של מעריצים שעושים את זה ונהנים מהדיונים האלו לא פחות משהם נהנים מהסדרה עצמה - ולפעמים אפילו יותר.

כשאנחנו משתתפים באופן פעיל בתהליכי יצירה במקום לצרוך יצירות של אחרים באופן פסיבי, אנחנו מרגישים יותר בשליטה ולכן גם תחושות הריקנות וחוסר המשמעות שעולות כשהסדרה מסתיימת הופכות פחות עוצמתיות.

אבל בשורה התחתונה, חשוב לזכור כי תחושת ה"באסה" בסופה של עוד סדרה היא טבעית לחלוטין, משותפת לרבים מצופי הבינג' וחשוב מכל - חולפת מעצמה. רק חשוב מכל שתשתדלו, לטובת הבריאות והיציבות הנפשית שלכם, שצפייה בסדרות לא תהיה הדבר העיקרי שאתם עושים בזמן הפנוי שלכם. גם בעולם האמיתי יש לא מעט פעילויות מהנות שמחכות לכם - ולא יובילו ל"נפילה" הכואבת שנגרמת לכם בכל פעם מחדש מרביצה חסרת מעש מול הטלוויזיה.