במוצאי שבת האחרונים התראיין שר החינוך רפי פרץ לחברת החדשות, ראיון שבמהלכו נשאל אם הוא מאמין כי אפשר לבצע טיפולי המרה. תשובתו ("אני חושב שאפשר, יש לי היכרות עמוקה בנושא החינוך וגם עשיתי את זה") עוררה סערה שמסרבת לדעוך, ובצדק. כבר לאחר השידור ניסה השר להסביר את דבריו ואף אמר שלא צריך לשלוח ילדים לטיפולים מהסוג הזה ושמערכת החינוך תמשיך לקבל את כולם ללא הבדל בנטיה המינית. בהמשך, ובתגובה לסערה ולגל הגינויים לדבריו, אמר השר שמעולם לא כפה על אף אחד טיפול ולא יעשה זאת, ואף הוסיף ש"תלמדו שיש גם קולות אחרים". מדובר באמירה לא פחות מאומללה שגורמת לנזק אדיר לעשרות אלפי גברים, נשים, ילדים וילדות שכל "חטאם" הוא שהם נמשכים או נמשכות לבני ובנות אותו המין.
נכון, יש קולות אחרים. אבל במקרה הזה מדובר בקולות מזיקים ומסוכנים, ללא קשר לעמדה פוליטית וגם ללא קשר לאמונה דתית. מדובר בקולות שמבוססים על הומופוביה, חוסר הבנה בנפש האדם ואין להם כל ביסוס מדעי. למרות טענתו של פרץ, הם משקפים יותר מכל חוסר הבנה בחינוך.
עוד בנושא:
ספקטרום של גאווה: הכל על מיניות גמישה
מחקר גילה: אנחנו יותר הומופובים ממה שאנחנו מוכנים להודות
מחקר: אין כזה דבר גבר שהוא 100% סטרייט
בפשטות, טיפולי המרה הם ניסיון "מדעי" לשנות את נטייתו המינית של אדם מנטיה הומוסקסואלית להטרוסקסואלית. המקרה המוכר הראשון של טיפול המרה מתועד בשנת 1899, אז טען פסיכיאטר גרמני בשם אלברט פון שרנק-נוצינג כי הצליח להמיר מטופל הומוסקסואל ולהפוך אותו להטרוסקסואל. כל מה שהוא נזקק לו היה עשרות שעות של טיפולי היפנוזה, בנוסף לכמה טיפולים בבתי זונות, והמטופל "נרפא". כבר אז היתה מחלוקת סביב השאלה מה גורם להומוסקסואליות כשהדעות נעו בין מצב מולד לבין חוסר יכולת להתנגד לדחפים מיניים "סוטים" שנלמדים במהלך החיים.
היום, כ-120 שנים מאוחר יותר, טיפולי המרה שעדיין מתרחשים בעולם, מתבססים על אותה הנחה - הומוסקסואליות היא מחלה, פתולוגיה, שאינה מולדת אלא מתפתחת אצל חלק מהאנשים בשל נסיבות חייהם, וככזו ניתן (וצריך) לרפא אותה. במהלך השנים נעשו נסיונות שונים ומזעזעים לטיפולי המרה, גם באמצעות גישות רפואיות שכללו בין השאר הסרת האשכים של גברים הומוסקסואלים והחלפתם באשכים של גברים סטרייטים, השתלת אלקטרודות במוח בכדי לגרום לגירוי ישיר של מרכזי ההנאה בזמן קיום יחסי מין עם נשים ואפילו כריתה חלקית של המוח. לשמחתי, הטיפולים המזעזעים האלה כבר חלפו מהעולם, אך טיפולי המרה פסיכולוגיים עדיין קיימים. תחשבו על משהו בסגנון של "התפוז המכני", רק מוכוון לנטייה מינית.
שוב, העמדה שניתן לשנות את נטייתו המינית של אדם מבוססת על ההנחה שמדובר במחלה שאפשר לרפא, עמדה שזכתה לגיבוי של הפסיכיאטריה גם בתחילת המאה העשרים. בשנת 1968, במהדורה השניה של ה-DSM (המדריך לסיווג ואבחון של הפרעות נפשיות), הומוסקסואליות סווגה כהפרעה נפשית. בשנת 1973, ערכה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (APA) סקר בקרב חבריה וביקשה מהם להצביע האם הם מאמינים שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית או לא - 5,854 הצביעו שלא ושיש להוציא אותה מהספר, 3,810 הצביעו שהיא צריכה להישאר. זו היתה תחילתו של שינוי, כאשר הומוסקסואליות אמנם הוצאה מהספר ולא סווגה כהפרעה נפשית, אך במקומה הוכנסה "הפרעת נטיה מינית" לאנשים "שנמצאים בקונפליקט עם נטייתם המינית". רק בשנת 1987 הומוסקסואליות הוצאה לחלוטין מהמדריך. בשנת 1992, עם פרסום הגרסה העשירית של ה-ICD (המדריך הבינאלומי לאבחון מחלות ובעיות בריאות), הצטרף גם ארגון הבריאות העולמי למגמה והשמיט את ההגדרה של הומוסקסואליות כבעיה נפשית.
מאז ועד היום, עשרות מחקרים וניירות עמדה של הגופים המובילים בעולם, ביניהם התאחדות הפסיכולוגים האמריקאית וגם זו הישראלית, מראים כי טיפולי המרה פשוט לא עובדים. לא רק זאת, הם גורמים לנזק. הם נשענים על הטענה שנטיה מינית היא מחלה, בעיה נפשית שיש צורך בסילוקה. עכשיו נסו לדמיין שאתם נער או נערה צעירים, וכל מי שסביבכם אומר לכם שאתם חולים ומלמד אתכם שאתם "לא נורמליים", רק בגלל שאתם נמשכים לגברים או לנשים. גם ככה אתם סובלים משנאה עצמית ותחושת פגימות, לפעמים אפילו מחשבות אובדניות, בגלל מחשבות שהן טבעיות אך נתפסות כאסורות וסוטות מבחינה חברתית ותרבותית. אם מוסיפים לזה את מכבש הלחצים העצום והעוצמתי שאומר לכם שאתם חולים, כל התחושות האלה מועצמות הרבה יותר ועלולות לגרום לטראומה ממשית ומשמעותית ולסיכון מוגבר לאובדנות. שר חינוך שבראיון טלוויזיוני בפריים טיים אומר שטיפולי המרה הם אפשריים, גורם לנזק עצום לאלפי גברים ונשים, ואלפי ילדים וילדות שנמצאים במערכת החינוך עליה הוא אחראי - מערכת שחלק מתפקידה הוא לעזור להם לקבל את עצמם ולהרגיש חלק מהחברה, בכך שהוא רומז שהם סובלים מהפרעה נפשית, רמיזה שאין לה שום ביסוס מדעי בשום מקום בעולם.
טיפולי המרה הם מסוכנים ומזיקים משום שהם מתווספים לעוינות תרבותית וחברתית הקיימות ממילא. מטרתו של טיפול היא לאפשר לאדם תהליך עמוק ומשמעותי של הכרה עצמית, קבלה עצמית ובחירה חופשית. המטרה היא לשפר את איכות חייו של האדם ולא להעצים את תחושותיו הקשות ולפגוע בו. הגיע הזמן שנוקיע מתוכנו כל אמירה שתומכת ב"טיפול" שחוטא למטרה הזו, מבליע בבסיסו הנחה שנטיה מינית כזו או אחרת היא "מחלה" ואינה לגיטימית ועל ידי כך גורם לנזקים עצומים.
לכל אדם, באשר הוא, תהיה נטייתו המינית אשר תהיה, מגיעה הזכות לתמיכה וקבלה ושלא יסבול מהטפות מוסר חשוכות.