בדיוק כשרייצ'ל (שם בדוי) עמדה להתחיל בלחיצות בלידת בתה הבכורה, היא שמעה את הרופאה המיילדת שלה אומרת למתמחה שלצדה שהיא עומדת לבצע חתך אפיזיוטומיה. "היא אמרה משהו כמו 'אנחנו יודעים שזאת הולכת להיות תינוקת די גדולה, ואני לא רוצה לקחת סיכון שהיא תיתקע'", נזכרת רייצ'ל בשיחה עם ההאפינגטון פוסט. "אני זוכרת שחשבתי לעצמי 'רגע, מה?!'"
הרופאה ביצעה חתך בדופן הנרתיק של רייצ'ל, בזמן שהיא צורחת מכאב ותדהמה. היא הרגישה הכל. בשלב הזה, השפעת האפידורל שקיבלה כמה שעות קודם לכן כבר החלה להתפוגג. לאחר הלידה, הרופאה תפרה את רייצ'ל. בנקודת הזמן הזאת רייצ'ל לא סבלה מכאבים יותר מדי, אולי בגלל שדעתה היתה מוסחת מתינוקת במשקל של קצת יותר מ-4.2 קילוגרם שנחה עליה וניסתה לינוק מהשדיים שלה.
אבל בימים ובשבועות שבאו לאחר מכן, רייצ'ל הרגישה בכאב וסבלה ממנו ללא הרף. בכל פעם שהיא הלכה להשתין זה שרף לה עד דמעות והיא ניסתה לשווא לשכך במעט את הכאב בעזרת תרסיס משכך כאבים. ישיבה ייסרה אותה. לקחו 5 חודשים עד שהעניינים התחילו להרגיש לה נורמליים שוב שם למטה, אבל יחסי המין עם בעלה המשיכו להכאיב לה גם שנה אחרי הלידה.
עוד בנושא:
רופאים קוראים להקדים את הבדיקה לנשים אחרי לידה ל-3 שבועות
תסמינים לאחר לידה שאסור לך להתעלם מהם
מחקר: אלה השעות והימים הכי גרועים ללדת בהם
אפיזיוטומיה, או חתך חיץ, שימשה רופאים ומיילדות במשך עשורים רבים כטכניקה שגרתית לחלוטין בלידות. מדובר בחיתוך או גזירה של הרקמה המפרידה בין פתח הנרתיק ובין פי הטבעת ומטרתו לאפשר לתינוק לצאת יותר בקלות. הרופאים סברו שהחיתוך המבוקר הפחית את הסיכוי לקרעים חמורים אצל היולדות ושיפר את תוצאות הלידה. עוד הם סברו, כי ביצוע החתך היזום מקל במידת מה את העומס על רצפת האגן של היולדות, ושיפר את סיכויי ההתאוששות וההחלמה שלה מהלידה.
ברוב המקרים, אין תועלת בחתך חיץ
על פניו, נימוקים טובים וראויים לטובת ביצוע חתכי חיץ יזומים. חבל רק ששום דבר מזה לא היה ממש נכון. אף שאפיזיוטומיה יכולה לסייע במקרים מאוד ספציפיים של פרע כתפיים למשל (מצב שבו אחת מכתפי העובר או שתיהן נלכדות מאחורי עצם האגן של היולדת ומפריעות לתינוק להגיח החוצה לעולם), או בלידות מכשירניות (לידות בסיוע ואקום או מלקחיים), המהוות אחוזים בודדים מהלידות - בסופו של דבר הגיעו רופאים ורופאות למסקנה שאין ראיות לכך שחתכי חיץ יזומים מביאים תועלת כלשהי ברוב רובן של הלידות. גופן של נשים ככלל, מסוגל להוציא מתוכו תינוקות בהצלחה גם ללא התערבות שכזאת, וברוב המקרים אין שום צורך לחתוך את פתח הנרתיק כדי לסייע לתהליך.
לכן, כבר לפני 15 שנה הקולג' האמריקאי לגניקולוגיה ומיילדות עדכן את הנחיותיו, כך שלראשונה הוסרה מהן ההמלצה לבצע חתכי חיץ. מאז, ירד שיעור חתכי החיץ בלידות באופן משמעותי מאוד. על פי הנתונים בארה"ב, בשנת 2000 ב-33 אחוזים מהלידות הנרתיקיות בוצעו חתכי חיץ. בשנת 2012 אותו הנתון עמד על כ-12 אחוזים בלבד. ונתונים חלקיים משנת 2018 מצביעים על ירידה נוספת לאזור ה-7 אחוזים.
התמונה המתקבלת היא שכיום חתכי חיץ הם פרקטיקה הרבה פחות נפוצה משהיו לפני עשור, אך הם עדיין מתרחשים - האם הם קורים יותר מדי? ללא איסוף נתונים ייעודי ומכוון, ומבלי שייקבע רף מכוון לשכיחות אופטימלית של חתכי חיץ, קשה לקבוע. וכמו בהיבטים אחרים הקשורים בלידות, החוויה של היולדת עשויה להיות סובייקטיבית ותלויה במידה רבה בבית החולים שבו היא בוחרת ללדת וברופאים המטפלים בה.
ועדיין, סיפורים כמו זה של רייצ'ל, מצביעים על כך שישנם רופאים ורופאות שגם כיום ממשיכים לבצע חתכי חיץ כעניין שבשגרה. אולי גם בגלל שלשינויים בהנחיות לוקח לעתים זמן רב לחלחל מטה לכל שכבות הטיפול. ולכן, האחריות מגולגלת בלית ברירה אל היולדות עצמן, שאם לא רוצות למצוא את עצמן נחתכות בהפתעה בחדר הלידה, צריכות ליזום שיחה על כך עם הצוות הרפואי המיילד אותן. סיטואציה שלא תמיד קל או אפשרי בכלל לנהל תוך כדי צירים ולידה.
וזה גם לא שחתכי חיץ הם בחירה שגויה בכל מקרה, כאמור ישנם מקרים (כמו לידות מכשירניות) שבהם הם יכולים למנוע ניתוח קיסרי, אבל אולי גם במקרים אלה זו יכולה להיות החלטה משותפת של היולדת והצוות הרפואי. במקרים אחרים, כמו פרע כתפיים כשהתינוק תקוע ויש צורך לחלצו במהרה, הצוות הרפואי עשוי לקבל את ההחלטה הזאת בו ברגע מבלי להתייעץ עם היולדת, ותהיה לכך הצדקה. בכל מקרה, מומלץ ליולדת לשוחח במידת האפשר עם הצוות הרפואי ולהבין מהם באילו נסיבות יבוצע חתך חיץ ללא התייעצות עמה ובאילו נסיבות ניתן לקבל החלטה משותפת.
כאמור, ההחלמה מחתך חיץ יכולה להיות מאוד כואבת ולא נעימה. לוקח זמן עד שהחתך מתאחה, וכמו עם כל חתך אחר קיימים סיכונים לזיהומים. מספר מחקרים אף מראים שאפיזיוטומיה מגדילה את הסיכון לסבול מחוסר שליטה בסוגרים בהמשך חייהן של הנשים.
"זה החשש הגדול ביותר לגבי חתכי חיץ", אמרה ד"ר איימי רוזנמן, גניקולוגית ומומחית ברפואת אגן, מביה"ס לרפואה של UCLA. "נשים עלולות לסבול מחוסר שליטה בסוגרים, במיוחד בפי הטבעת, ומדליפות צואה בהמשך חייהן. ולמרבה הצער הרפואה לא יודעת לתת לזה מענה יעיל. מדובר בבעיה שתלווה אותן כל החיים", הוסיפה.
"את תחיי וזה יחלים"
עם זאת, רק במיעוט יחסי של המקרים האישה תסבול מפגיעה בתפקוד הסוגרים. ברוב המקרים, המחיר יהיה "רק" החלמה כואבת וממושכת יותר של הנשים, עד שיחזרו לעצמן כעבור כמה שבועות או חודשים. אבל גם המחיר הזה מוסיף עוד נטל של כאב וסיבוכים לתקופה הרגישה והקשה ממילא שלאחר הלידה.
בבדיקה אצל רופאת הנשים שלה 6 שבועות לאחר הלידה, העזה רייצ'ל להעלות בפני רופאת הנשים שלה (אותה אחת שיילדה אותה וביצעה בה את חתך החיץ) את סוגיית החתך ועד כמה כואבת היתה ההחלמה שלה לאחריו. "בגדול התגובה שלה היתה מין 'את תחיי וזה יחלים'. והיא לא טעתה - באמת חייתי וזה באמת החלים. אבל זה היה מאוד טראומטי", היא מסכמת.