עדיין מתנגדים? 6 מחלות מדבקות שנעלמו הודות לחיסונים

נדמה שאין שבוע שנושא החיסונים לא עולה לדיון ציבורי. בשבוע שעבר הייתה זו השחקנית ג'סיקה בייל, שעוררה תרעומת בקרב הורים ואנשי רפואה כשהצטרפה למחאה של מתנגדי חיסונים בארה"ב. המחאה שלהם היא נגד חוק שקרוי SB 276 שמבקש להכריח הורים בקליפורניה לחסן את ילדיהם לפני כניסה למסגרות חינוך ציבוריות ופרטיות.

עוד בנושא:
תגוונו קצת: עוד דברים שמתנגדי חיסונים יכולים להתנגד אליהם
מה יקרה אם אחד מכל עשרה ישראלים יבחר שלא לחסן את ילדיו?
5 חיסונים שכדאי גם למבוגרים לעשות

ולמרות הדיון הער, יש נתונים שלא ניתן להתכחש אליהם. אחד מהם הוא העובדה שהודות לחיסונים, מחלות כמו אבעבועות שחורות ופוליו כמעט נעלמו מהעולם ואינן מסכנות יותר אנשים. למה כמעט? כי באוכלוסיות שלא מחסנות המחלות האלה צצות בשנים האחרונות ומסכנות את כלל האוכלוסייה - בעיקר ילדים שלא חוסנו ומבוגרים עם מערכת חיסונית חלשה.

הנה 6 מחלות שאתם צריכים לדאוג הרבה פחות לגביהן - הודות לחיסונים:

מחלת האבעבועות השחורות הילכה אימים על האנושות במשך אלפי שנים וגבתה את חייהם של 300 עד 500 מיליון בני אדם במאה העשרים לבדה. בשל המספרים הגבוהים האלה היא נחשבת עד היום למחלה הקטלנית בעולם.

נגיף האבעבועות השחורות חודר לגוף בנשימה ודוגר במשך 7-17 ימים, שבמהלכם הוא מדביק תאים בדרכי הנשימה ובבלוטות הלימפה. כשבועיים לאחר ההדבקה תאים נגועים רבים מתחילים להתפרק, והנגיפים המשתחררים מהם חודרים למחזור הדם ומדביקים איברים כמו הטחול, בלוטות הלימפה ומח העצם.

בשלב זה מתחילים תסמינים דמויי שפעת כמו חום וכאבי שרירים. בהמשך מופיעות גם בחילות, הקאות וכאבי גב. בשלב זה עובר הנגיף לתקוף את תאי העור וכעבור ימים ספורים מופיע התסמין המוכר ביותר של המחלה - שלפוחיות בכל הגוף. אצל שלושת רבעי מהחולים המחלה תסתיים בצלקות לכל החיים. היתר ימותו מתגובת יתר של מערכת החיסון, מאיבוד נוזלים ומלחים או מקריסת מערכות.

ב-8 במאי 1980, כמעט מאתיים שנה לאחר הניסויים של הרופא הבריטי אדוארד ג'נר שהמציא את החיסון למחלה, ולאחר שהחיסון הלך והשתכלל והתפשט ברחבי העולם כטיפול מונע, הכריז ארגון הבריאות העולמי על הדברת האבעבועות השחורות.

פוליו הוא זיהום ויראלי שחי בתוך הגרון והמעיים. אחד מכל ארבעה אנשים שנדבקים במחלה מפתחים סימפטומים דמויי שפעת, אבל אחוז אחד או שניים מהחולים יסבול מהשפעות חמורות, כולל שיתוק וכשל נשימתי. בעבר ילדים שחלו במחלה היו מבלים שבועות בתוך מכונות ענק שנקראו "ריאות ברזל", שהקלו עליהם את הנשימה. בגלל השיתוק מחלת הפוליו מכונה גם "שיתוק ילדים".

נגיף הפוליו היה מתפשט במהירות בקרב אוכלוסיות צעירות משום שהוא הועבר באופן אוראלי. פירוש הדבר שניתן להדבק ממנו בקלות במקומות כמו בריכות שחייה ציבוריות ומעונות יום.

ברגע שהחיסון הוכנס ב-1955, שיעורי הפוליו ירדו במהירות, וב-1979, המחלה נחשבה ככזו שחוסלה בארה"ב. ב־1957 נכנס לישראל החיסון נגד פוליו, ומאז ירד משמעותית מספר החולים עד שהמחלה הוכחדה. בשנת 2013 הורכז מבצע חיסוני פוליו לכל ילדי ישראל בשל שיעור גבוה של ילדים עד גיל 10 שאותרו כנשאי הנגיף בדרום.

חיידק הדיפתריה (Corynebacterium diphteriae) מתיישב באיזור הלוע והשקדים ומפריש שם רעלנים הגורמים בסופו של דבר ליצירת קרום דמוי ממברנה שגורם לקשיי נשימה עד כדי חנק. המחלה עלולה לגרום נזק חמור גם ללב ולמערכת העצבים, לנכות קבועה ולמוות.

המחלה מתפשטת כאשר אדם נגוע מתעטש, משתעל, או משאיר טיפות רוק על משטחים או חפצים. מסיבה זו, אנשים המתגוררים בערים צפופות, היו רגישים מאוד למחלה בתחילת המאה ה -20. הסיכון לאדם לא מחוסן לחלות לאחר חשיפה לחיידק גבוה מאוד וכך גם שיעור התמותה מהמחלה.

באתר משרד הבריאות נכתב כי: "בשנת 1952 דווח בישראל על 2,500 מקרי דיפתריה ( אסכרה/ קרמת ). החל מהכנסת החיסון בשנות החמישים ירדה התחלואה משמעותית". משנת 1988 חלו בישראל בדיפתריה 3 ילדים, כולם לא מחוסנים. שניים מהם נפטרו מהמחלה. המקרה האחרון של דיפתריה שאובחנה בישראל היה בשנת 2000. למרות החיסון, הדיפתריה לא הוכחדה לחלוטין ומקרים בודדים שלה מתגלים מדי שנה.

יעילות החיסון פוחתת עם השנים ולכן יש חשיבות גדולה לחיסון מרבית האוכלוסיה על מנת להגן על אוכלוסיית המבוגרים בגילאי 60 ומעלה ועל תינוקות שטרם חוסנו נגד דיפתריה. בישראל מקבלים חיסון בגילאי 2, 4, 6, 12 חודשים (במינון הגבוה) וכן בגילאי 7 ו-13 שנים (במינון המופחת). למבוגרים מומלץ להתחסן בתרכיב המכיל את המינון המופחת פעם ב-10 שנים.

מי שהיה ילד בשנות ה-80 בוודאי זוכר את החזרת, שהייתה אז מחלה שכיחה יחסית, שהתפרצה בישראל בשנים אלה עקב התרופפות במעקב הרפואי אחר ילדים ובשל העובדה כי חלק מההורים בחרו שלא לחסן את ילדיהם.

התסמינים של המחלה המדבקת מלווים בדרך כלל בכאבים ונפיחות של בלוטות הרוק, חום וכאבי מפרקים ולעיתים נגרמת נפיחות בפנים, מה שהוביל לשמה של המחלה. החזרת, שעלולה לגרום לסיבוכים כמו דלקת קרום המוח ודלקת באשכים, מועברת ברוק, נשיקה, התעטשות ושיתוף של כלי אוכל או בקבוקי שתיה.

ניתן למנוע חזרת וחצבת באמצעות חיסון משולש הנקרא MMR שמגן גם מפני מחלת החצבת והאדמת, שיעילותו הוכחה לאחר שאחוזי המחלה ירדו בכ-90 אחוזים מאז נכנס השימוש בו.

רק בחודש שעבר התגלה כי 20 תלמידי תיכון במודיעין לקו במחלה המדבקת. התפרצויות של חזרת נרשמות בעיקר בקרב אוכלוסיות שאינן מחסנות את ילדיהן. בנוסף אליהם, גם בקרב ילידי 1967 עד 1977, השנים הראשונות לשימוש בחיסון, ניתן לראות מקרים חוזרים של התפרצות המחלה.

מחלת החצבת היא אולי הגורם המשמעותי ביותר שהצית את המאבק העולמי בשנה האחרונה בין מתנגדי החיסונים לבין אלה שמחסנים. הנתונים מראים כי מתחילת השנה נרשמה עלייה של יותר מ-300 אחוזים במקרי ההידבקות בחצבת ברחבי העולם, ובחודשים האחרונים עלה שיעור החולים גם בישראל.

וירוס החצבת הוא הווירוס המדבק ביותר הידוע לאדם. ההדבקה נעשית באמצעות טיפות שמקורן במערכת הנשימה (שיעולים ועיטושים) והווירוס יכול להיוותר באוויר החדר גם שעתיים לאחר שאדם חולה ביקר בו.

תקופת הדגירה של המחלה היא 10-12 יום, ובמהלכה הווירוסים מתרבים בחלק העליון של דרכי הנשימה, ומגיעים לדם ולאיברים נוספים בגוף. התסמינים מופיעים לאחר הדגירה וכוללים שיעולים, נזלת ודלקת עיניים. לאחר 2-4 ימי מחלה מופיעה פריחה למשך 5-6 ימים. הפריחה מתחילה בדרך כלל מהראש ומתפשטת כלפי מטה אל הצוואר, הידיים והרגליים ונעלמת באותו סדר בה הופיעה. מרגע שנדבק ועד ארבעה ימים לאחר הופעת הפריחה על עורו, החולה מפזר וירוסים חיים בסביבתו.

למחלת החצבת אין טיפול למעט טיפול תומך בסימפטומים. באחוז יחסית גבוה מהמקרים - 30 אחוזים - מתפתחים סיבוכים, מרביתם בילדים מתחת לגיל 5 או מבוגרים מעל גיל 20. הסיבוכים הנפוצים הם: שלשולים, דלקת האוזן התיכונה ודלקת ריאות (שהיא הגורם לרוב מקרי המוות הקשורים בחצבת). סיבוכים נדירים יותר (ששיעורם עומד על פחות מאחוז מהמקרים) כוללים: פרכוסים, דלקת של המוח (שיכולה להסתיים בנזק נוירולוגי ואף במוות) ו-SSPE ניוון של המוח ומערכת העצבים המרכזית שמתרחש מספר שנים לאחר המחלה.

החיסון לחצבת הוא חיסון מוחלש שניתן בישראל בזריקה אחת משולבת נגד אדמת וחזרת (MMR) ולעתים כוללת גם את החיסון נגד אבעבועות רוח (MMRV). לא ניתן להתחסן בישראל כנגד נגיף החצבת בלבד. החיסון נגד חצבת ניתן בישראל בשתי מנות - הראשונה בגיל 12 חודשים (בטיפת חלב) והשנייה בכיתה א' (בבית הספר). יעילות החיסון עומדת על 95 אחוזים לאחר המנה הראשונה ו-97 אחוזים לאחר המנה השנייה. החיסון מקנה הגנה החל משבועיים אחרי קבלתו, ולכל החיים.

אדמת היא מחלה הנגרמת מווירוס רובלה (Rubella Virus). המחלה נמשכת בין 1-3 ימים ומאופיינת בסימפטומים המזכירים שפעת יחד עם פריחה אדומה המתחילה בפנים ומתפשטת לגוף ולגפיים.

בשנת 1964, כמעט 12.5 מיליון אנשים בארה"ב נדבקו במחלה. באותה שנה, כמעט 11,000 נשים סבלו מהפלות או מלידות שקטת הקשורות לנגיף. ילדים של אמהות נגועות במחלה נולדו עם קטרקט, ליקויי שמיעה, עיכובים התפתחותיים ומומים בלב. זו הסיבה שכיום במהלך ההריון נלקחת מהאם דגימת דם לבדיקת נוגדנים למחלה, ובאם נמצא כי אין כמות מספקת של נוגדנים, האם מקבלת חיסון אדמת.

על פי אתר משרד הבריאות, הייתה המחלה בעבר מאופיינת במגפות שהתרחשו כל 5-9 שנים. בשנות ה- 70 בישראל, האדמת הייתה אחת המחלות הנגיפיות הנפוצות ביותר, ובשנת 1972 הגיע היקף המקרים לשיא של 30,000 חולים. החל משנת 1973 החיסון נכלל בתכנית חיסוני השגרה בילדות. החל משנת 1994 מומלץ על שתי מנות חיסון לכל ילד. משנה זו ירד מספר החולים לפחות מ- 10 מקרים בשנה. אדמת מולדת לא דווחה במדינת ישראל משנת 1993.