בשנים האחרונות העיסוק במשקל הפך להיות אחד הנושאים הכי מדוברים, גם בחיי היומיום וגם בתחומי המחקר. הקשר בין משקל ועודף משקל לתחלואה, סיכוני תמותה ועוד נחקר במרץ בכל רחבי העולם, והוא תולדה בעיקר של מה שמכונה לעתים 'מגיפת ההשמנה', מגמה עולמית של עלייה בשיעור האנשים הנחשבים כבעלי משקל עודף או שמנים על פי מדדים אובייקטיביים כמו מדד מסת גוף (BMI).
עד כה, מחקרים כאלה חשפו והצביעו בעיקר על הקשרים שליליים בין השמנה וסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה, אלא שמחקר דני נרחב מאוד, שכלל יותר ממאה אלף משתתפים וארך קרוב לארבעה עשורים, מצביע על כך שלאנשים עם עודף משקל (אנשים שמוגדרים כבעלי משקל עודף על פי ה-BMI שלהם) סבירות גבוהה להאריך ימים יותר מאנשים המשתייכים לקבוצות סיווג המשקל האחרות: בעלי BMI תקין/בריא, תת-משקל, וסובלים מהשמנה. כלומר, על פי מסקנות המחקר הזה, קטגוריית המשקל הטובה ביותר להשתייך אליה היא זו של 'עודף משקל' שאינו מגיע לכדי השמנת יתר. ומסקנה זו עומדת בסתירה להנחת המוצא הרווחת כיום, לפיה שמירה על BMI בריא מובילה לתוחלת חיים ארוכה יותר.
עוד בנושא:
זה מה שהשמנה עושה לכל חלק בגוף שלכם
כך תדעו האם יש לכם עודף משקל - בלי להישקל
האם אפשר להיות שמן ובכושר? למחקר הזה יש תשובה
תוצאות המחקר הדני פורסמו בשנת 2016 והן האירו מחדש מחקרים קודמים שגם הם הצביעו על כך שכמה קילוגרמים עודפים אינם מזיקים לבריאות וייתכן שאף להיפך, אלא שמחקרים אלה היו מקיפים ונרחבים פחות ולכן אולי זכו גם לתהודה פחותה.
לפני שנרד לפרטים הספציפיים של המחקר, חשוב להדגיש שאף אחד לא טוען שביטול המנוי לחדר הכושר והתחזרות על מזון לא בריא היא מתכון טוב לאריכות ימים. פעילות גופנית ותזונה בריאה הן עדיין שני הנדבכים החשובים ביותר בשמירה על אורח חיים בריא ואריכות ימים. אך מה שכן ניתן אולי להסיק מהמחקרים הללו, הוא שעלינו לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מגדירים את המושגים 'משקל עודף' ו'משקל בריא'.
במחקר הדני, שאותו הוביל ביורג נורדסגארד, ביוכימאי קליני מבית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן, ניתח את המידע הרפואי של יותר מ-100 אלף מבוגרים מדנמרק. משתתפי המחקר גוייסו ב-3 פעימות, בהפרשים של 15 שנה. נורדסגארד ועמיתיו גילו שבמהלך ארבעת העשורים שאותם כיסה המחקר 1976-2013 ה-BMI שנקשר בסיכון התמותה הנמוך ביותר עלה מ-23.7 ל-27.
לשם התזכורת: BMI בריא מוגדר בטווח שבין 18.5-24.9, BMI בטווח של 25-29.9 נחשב 'משקל עודף', ואילו BMI של 30 ומעלה מסווג כ'השמנת יתר'.
לחשוב מחדש על ההגדרות של משקל תקין ועודף
החוקרים גילו עוד, שלמי שסווגו בקטגוריית השמנת היתר היה סיכון תמותה דומה לאלה שסווגו בקטגוריית ה-BMI התקין, גם לאחר שהחוקרים שיקללו גורמים משפיעים כמו גיל, מין, היסטוריה משפחתית של מחלות, מצב סוציו-אקונומי וגורמי סיכון כמו עישון.
משמעות הדבר היא שבמהלך 40 השנים האחרונות חל שינוי שגרם לכך שקטגוריית המשקל בעלת הקשר החזק ביותר לאריכות ימים הפכה מ"BMI תקין' ל'BMI של משקל עודף'. מכאן ניתן לגזור אחת משתי מסקנות: או שההגדרה שלנו למשקל בריא שגויה ויש לחשוב עליה מחדש, או שהקשר בין בריאותנו הכללית והמשקל שלנו הוא הרבה יותר מורכב וסבוך מכפי שחשבנו עד כה.
זה שנים לא מעטות נשמעים קולות הולכים ומתגברים נגד ההסתמכות על מדד ה-BMI כסמן מוחלט לבריאות כללית, וככל שעוברות השנים מצטברות עוד ועוד ראיות מחקריות לכך שמדובר במדד פגום מאוד. כך למשל, היו מספר מחקרים שהראו שמיליוני אזרחים אמריקאים שעל סמך ה-BMI שלהם מוגדרים כסובלים מהשמנת יתר, נמצאו בריאים לחלוטין בבדיקות שבחנו סמנים ביולוגיים וקרדיולוגיים.
מסקנה נוספת שעולה מהמחקר הדני היא שלאורך 40 השנים האחרונות חל שיפור ניכר באיתור של גורמי סיכון המנבאים טוב יותר את הסיכון לתחלואה או תמותה, כמו כולסטרול גבוה או יתר לחץ דם, כמו גם בטיפול בהם. "יכול להיות שזה בסדר להיות במשקל עודף, כל עוד אתה מטפל במצבי סיכון נלווים כמו כולסטרול או לחץ דם", אמר נורדסגארד.
יש לציין, כי המחקר הדני אמנם כלל משתתפים רבים והוא מהווה קבוצת מדגם אמינה ביחס לאוכלוסייה בדנמרק, אולם יש לציין כי כלל המשתתפים בו היו לבנים. ולכן קשה לגזור ממנו מסקנות ביחס לאוכלוסיות ומגזרים ממוצאים אתניים שונים.