מה עושים כשהילד ממש לא מסכים להתחפש?

פורים הגיע ואיתו התחפושות (ברבים, כי רוב הילדים מתחפשים יותר מפעם אחת). רוב ההורים מאוד אוהבים לראות את הילדים שלהם מחופשים, משקיעים בתחפושות, נרגשים ומצפים לקראת החג. רגשות הילדים, לעומת זאת, לא תמיד עולות בקנה אחד עם התרגשות ההורים.

עוד בנושא:
מה אסור לשים במשלוח מנות לילדים?
חג גדול לילדים? ממש לא בטוח. כך תעזרו לילדים לשרוד את פורים
מתחפשים לשוטרים? זה מה שזה עושה לכם למוח

השלב הראשון מתחיל כאשר אנו מתחילים במסע החיפושים אחר בחירת תחפושת מתוך אין ספור התחפושות האפשריות. לאחרונה יצאתי למסע חיפושים שכזה עם בתי בת השמונה. הקטנה יודעת בדיוק מה שהיא רוצה - "תחפושת מפחידה". טוב, תחפושת שכזו נמצאת בחלק של הבנים, זה בסדר לך? שאלה המוכרת. ביתי הסתכלה עליה ושאלה מה הבעיה.

חשוב לתת לילד דווקא במקום זה את האפשרות להביע את רצונותיו, גם אם הם לא עולים בקנה אחד עם המקובל או עם רצונותיו של ההורה. פעמים רבות התחפושת היא הדרך של הילד לנסות להיות מה שהוא אינו יכול להיות בחיי היומיום, כמו גם דרך לבוא במגע עם תכנים נפשיים המעסיקים אותו, להתיידד איתם קצת יותר או לספר עליהם לסביבה.

למשל, ילד המבקש להתחפש ל"מפלצת מפחידה" מספר לפעמים דרך הבחירה על הרצון להתמודד עם הפחדים המלווים אותו, או על הרצון להפוך את אותן חוויות מאיימות לזרות ומפחידות קצת פחות.

יחד עם זאת, חשוב להיזהר ולא להקנות משמעות יתרה לבחירה בתחפושת ספציפית מאחר והבחירה עשויה לסמן משמעויות שונות. כך למשל, ילדים ומתבגרים עשויים "ללכת עם הזרם" ולהצטרף לתחפושת קבוצתית שאינה משקפת תכנים המעסיקים אותם, רק כדי להשתייך לחבורה נחשקת, או לבחור בתחפושת שהם מניחים כי תמצא חן בעיני חבריהם.

חברה ששמעה כי אני מחפשת תחפושות בחנות, הסתכלה עלי עם זוג עיניים מופתעות, וטרחה לומר לי שהיא כבר מסודרת לפורים כיוון שקנתה לבנה בן החמש תחפושות ברשת מיד לאחר Halloween, כי אז הכי זול. נכון, זה באמת יעיל, אבל אם זה המצב גם אצלכם, אל תשכחו לערב את הילד בבחירת התחפושת.

בשני אופני הקנייה, קורה שבשל ההיצע הגדול, ילדים צעירים, אבל לא רק, יכולים ללכת לאיבוד בים התחפושות. כדאי לשבת עם הילד לפני היציאה לחיפוש (גם אם הוא ברשת) ולחשוב ביחד על תחפושות אפשריות ומגמות כלליות. אפשר אפילו ליצור סדר עדיפויות.

כך למשל: ילד שרוצה להתחפש לאחד מגיבורי העל, כדאי לברר איתו אילו גיבורי על יש, האם יש כאלו המועדפים עליו יותר וכאלו שפחות. זו גם הזדמנות לפתח שיח על הבחירות של הילד, להתעניין בהעדפותיו ולתת להם מקום. מבטיחה לכם שתגלו דברים מעניינים ולא שגרתיים על ילדכם.

סוגיה אחרת המעסיקה הורים היא "סרבני התחפושות" אותם ילדים שעשויים לסרב בתוקף להתחפש ולא ישתפו פעולה. סרבנות זו מופיעה בגילאים שונים, עם הסברים אחרים.

בקרב ילדים צעירים, הילד מאמין רק במה שהוא רואה וחווה כאן ועכשיו, את הנסתר ממנו הוא אינו מבין ואינו מודע לו. על כן, מבחינתו של הילד, מה שהוא לא רואה, בהכרח גם לא קיים. מכאן נובע החשש הגדול שאם אני מסתתר מתחת מסכה או איפור אני בעצם אינני כאן. גם הנוכחות של אדם קרוב כגון הורה או גננת נעלמת נוכח המסכה.

נוסיף לכך את ההלם הגדול שאנו רואים על פניהם של ילדים רבים ביום התחפושות, ברגע כניסתם לגן. הגן המוכר, הידוע ואהוב, החברים שאותם הילד פוגש מדי יום, הצוות, הכל שונה. תחושות אלו מערערות לגמרי את הקרקע היציבה, והתחושה היא שהילד נכנס למקום זר (וזאת מבלי להזכיר את שלל התחפושות השונות והלא תמיד ידידותיות).

הפתרון הוא לאפשר לילד חשיפה הדרגתית והתנסות בתחפושות באופן חופשי ובבחירה אישית. ישנם ילדים שלא ירצו להתחפש, אך מתוך התבוננות בילדים אחרים שמתחפשים, יתחיל גם אצלם תהליך הסתגלות והכרות. אם בכל זאת הילד אינו מעוניין להתחפש - כבדו את רצונותיו. תמיד אפשר לשלוח את הילד לגן עם התחפושת, וייתכן וכאשר יראה ילדים אחרים מחופשים יתעורר בו רצון להתחפש.

ילדים בוגרים יותר עשויים לסרב להתחפש מסיבות חברתיות. ההתחפשות מלווה במקרים אלו במבוכה רבה, תחושה "מטופשת" וחשש מ"לצאת פתטי" או "לעשות לעצמי פאדיחות", ולכן גדלה הנטייה להימנע ממנה. בפרט במסגרת גיל ההתבגרות. מתבגרים רבים מעבירים, דרך הבחירה שלא להתחפש, מסר לגבי תפיסתם את עצמם כ"גדולים ובוגרים", או ניסיון להתרחק ממה שנתפס כמיינסטרים. גם כאן, כבדו את רצונותיהם של ילדיכם והבינו שיש בכך מקצת מתהליך גיבוש זהותו של המתבגר שלכם.

ד"ר עדי גרנט היא מנהלת השירות הפסיכולוגי בבית החולים לוינשטיין