מה שהיה פעם טיפול שרק כוכבים וכוכבות הוליוודיות עוברים, הפך לפרוצדורה שגם השכנה שלכם מקומה שנייה בוחרת לעבור כדי להחליק את הקמטים שחורצים את עור פניה. למרות שמדובר בחומר שעלול לגרום לתופעות לוואי בשל השימוש הפולשני בו, הפופולריות שלו לא דועכת וחלק גדול מהמטופלים לא תמיד בודקים מהם הסיכונים שצפויים להם ועד כמה המטפל שבחרו בעל הכשרה מתאימה לבצעו.
בוטוקס הוא למעשה שמו המסחרי של רעלן חלבוני בשם טוקסין הבוטולינום שהשימוש הרפואי בו החל לפני כמה עשורים, ולא למטרות קוסמטיות. הוא שימש בתחילה לטיפול בבעיות פזילה ועין עצלה, בוויסות עוויתות לא רצוניות בחלקי גוף שונים, בכאבי פיברומיאלגיה, בהזעת יתר חמורה ובמיגרנות.
עוד בנושא:
הזרקות בוטוקס ואלפי הגדלות חזה: הניתוחים של הישראלים נחשפים
דאק פייס: האם הרשתות החברתיות גרמו לנו להתמכר לבוטוקס?
מי הם האנשים שמכורים לסכין המנתחים?
בשל העובדה שהחומר מסוגל לגרום להרפיית שרירים החלו להשתמש בבוטוקס גם כדי לטשטש קמטי הבעה וקמטים דינמיים בפנים. השפעתו נמשכת לתקופה של עד חצי שנה שלאחריה השריר חוזר לעבוד כמו קודם.
הקלות היחסית של השימוש בו הפכה בתוך זמן קצר את ההזרקות לאחת משיטות הטיפול הנפוצות ביותר בקמטים. "ככל שיותר אנשים מבינים עד כמה יעיל הבוטוקס, הם הופכים להיות פתוחים לרעיון שיבצעו טיפולים כאלה", אומר דניאל ממן, מנתח פלסטי מוסמך מניו יורק בראיון למגזין 'אלור', "אני לא חושב שהבוטוקס יוחלף אי פעם על ידי זריקות אחרות".
"סיבוכים לאחר הזרקה נחשבים לנדירים יחסית", מסבירה קתלין סוזי, מהמחלקה לדרמטולוגיה בבית הספר לרפואה של ייל, "הוא עלול לגרום להתפשטות של הרעלן במקום לא מכוון ולהביא לשיתוק, כמו למשל צניחת עפעפיים".
"תופעות הלוואי של הזרקה כוללות גירוד, פריחה, חבורות, נפיחות באזור שבו נעשה שימוש במחט, תסמיני אסתמה או הרגשת חולשה", מוסיף ד"ר דניס גרוס, רופא עור מוסמך. לרוב תופעות אלה מתפוגגת לאחר מספר ימים.
בוטוקס אינו מומלץ לאנשים עם מחלה נוירולוגית או לנשים בהריון או מיניקות. יש גם סיכוי שמטופל יפתח נוגדנים לבוטוקס והוא לא ישפיע עליו. אלרגיה לרעלן משפיעה על כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה בשל העובדה שמדובר בחלבון זר לגוף או בשל הזרקות חוזרות במרווחים קצרים מדי. אם המטופל נחשף ליותר מדי חלבון, גופו ייצר נוגדנים. לכן, רצוי להזריק ממנו כמות סבירה ולא להפריז.
זאת אחת הסיבות לכך שכדאי שרופא מנוסה יזריק את החומר לפנים. על הרופא לקחת בחשבון את ההיסטוריה הרפואית של המטופל, להשתמש בכמות מדויקת ולטפל מיד בכל התגובות האפשריות. יש גם לוודא שהחומר בו נעשה שימוש קיבל אישור ממשרד הבריאות והוא מגיע ממקור מוסמך.