מחקר חדש קורא תיגר על הדוגמה המדעית לפיה לרחם אין תפקיד פרט לרבייה. סדרת ניסויים שבוצעה על ידי חוקרים מאוניברסיטת אריזונה בחולדות מצביעה על כך שהרחם משפיע על הזיכרון - ובאופן ספציפי, על תהליכי עיבוד של מידע בטווח הקצר שנחוצים לשם ביצוע משימות מורכבות כמו למידה, היגיון וניווט.
"אנשים מדברים הרבה על הקשר בין השחלות למוח, משום שאנחנו יודעים כעת שהורמונים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון משפיעים גם על זיכרון. אנחנו מקווים שבקרוב מדענים יתחילו לחשוב בצורה רחבה מעט יותר על הקשר של מערכת הרחם-שחלות-מוח", אמרה החוקרת הת'ר בימונטה-נלסון, שהובילה את המחקר, שממצאיו התפרסמו בכתב העת לאנדוקרינולוגיה Endocrinology.
עוד בנושא:
מקור החיים: כל מה שרצית לדעת על הרחם
למה תינוקות בועטים ברחם?
הליכה לאחור תשפר לכם את הזיכרון לטווח הקצר
לדברי בימונטה-נלסון ועמיתיה, כשליש מהנשים עוברות כריתת רחם עד גיל 60 ורוב הניתוחים הללו מתבצעים לפני גיל המעבר. הסיבות השכיחות ביותר לכריתת רחם הן: אנדומטריוזיס, שרירנים (מיומות), היפרפלזיה (גדילת יתר של רירית הרחם שגורמת לדימומים כבדים), צניחת רחם וסרטן. ומשום שעד כה הראיות המדעיות הצביעו על כל שלרחם אין עוד תפקודים פרט לאלה הקשורים בהבאת ילדים לעולם, רופאים לרוב מרגישים מאוד בנוח להמליץ על כריתת רחם לנשים שעברו את גיל הפוריות, שסיימו את פרק ההולדה בחייהן או לכאלה שאינן מעוניינות להביא ילדים לעולם, במקרים שבהן הוצאת הרחם עשויה לדעתם לשפר את איכות חייהן.
כמחצית מהנשים שעוברות כריתת רחם מוציאות גם את השחלות. נוסף על ייצור הביציות, לשחלות יש תפקיד חשוב נוסף בהיותן המקור העיקרי בגוף של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון שמווסתים את המחזור החודשי, אך יש להם גם השפעה נרחבת על תהליכים פיזיולוגיים ואיברים נוספים בגוף.
איך בוצע הניסוי?
במסגרת המחקר חילקו החוקרים חולדות מעבדה ל-4 קבוצות אקראיות: קבוצה אחת של חולדות עברה כריתת רחם, קבוצה שנייה עברה הסרה של הרחם והשחלות גם יחד, קבוצת ביקורת שלא עברה שום ניתוח, וקבוצה רביעית שעברה 'ניתוח דמה' (שאיפשרה לחוקרים לבצע הבחנה בין ההשפעה של הליך פולשני לפתיחת חלל הבטן ובין ההשפעה של ניתוח שבו באמת מוסרים איברים מהגוף). כל קבוצה כזאת מנתה 14-15 חולדות.
בתום תקופת התאוששות של 6 שבועות מהניתוח, ביצעו החוקרים לחולדות מכל הקבוצות מבחן זיכרון בתוך מבוך מים בצורת כוכב שממנו יוצאים 8 מעברים. בקצותיהם של 4 מעברים היו פלטפורמות שעליהן יכלו החולדות לטפס. החולדות הושמו במרכז המבוך, ואלו שהצליחו לשחות ולהגיע לאחת הפלטפורמות הוצאו מהמבוך על ידי החוקרים. לאחר מכן, החוקרים החזירו את החולדות למבוך שוב ושוב כדי שיוכלו ללמוד באילו מזרועות המבוך יש פלטפורמות שניתן לטפס עליהן ובאילו לא.
החוקרים הופתעו לגלות שהחולדות שעברו כריתת רחם הפגינו ביצועים גרועים משמעותית בהתמצאות במבוך ובלמידת זרועות המבוך שבהן יש פלטפורמה, בהשוואה לחולדות מהקבוצות שלא עברו כריתת רחם.
ביצועיהן של החולדות שעברו הסרה כפולה של רחם ושחלות גם יחד היו דומים לאלה של החולדות שעברו ניתוחי דמה או שעברו הסרה של השחלות בלבד, מה שהוביל את החוקרים למסקנה שאפשר שלרחם יש "השפעה ייחודית ומכרעת על היכולת של המוח להתמודד עם עומס גבוה של זיכרון עבודה (working memory)". אולם, בזכות מנגנון עלום כלשהו, הסרה גם של השחלות ממתנת את הפגיעה הקוגניטיבית שנגרמה לחולדות עקב כריתת הרחם.
"במשימות זיכרון פשוטות לא נצפה הבדל בביצועיהן של הקבוצות השונות, דבר שמצביע על כך שזיכרון העבודה הוא תחום בעל רגישות מיוחדת למנפאוזה כירורגית (התחלה של גיל המעבר שהיא תופעת לוואי של הסרת איברי הרבייה הנשיים בניתוח)", כתבו החוקרים במסקנותיהם.
ממצאי המחקר היו כה מפתיעים ובלתי צפויים, עד שהחוקרים החליטו לחזור על הניסוי תוך שימוש בחולדות מחקר חדשות. "כשממצאי הניסוי השני שחזרו את אלה של הראשון והראו את אותו דפוס, הבנו שעלינו על תגלית חשובה", אמרה החוקרת בימונטה-נלסון, בראיון לאתר Discover. "לא משנה מאיזו זווית בחנו את זה, הנתונים אמרו לנו דבר אחד: כריתת רחם משפיעה על הקוגניציה", אמרה בימונטה-נלסון. לאור ממצאיהם חסרי התקדים, קראו החוקרים לערוך מחקרים וניסויים נוספים להערכת השפעתו של הרחם על תהליכים שונים בגוף האדם.