יום אחד סאם באלארד, שחקן רוגבי צעיר מאוסטרליה, בלע חשופית. זה היה לפני 8 שנים, באלארד היה אז בן 20. הוא היה במסיבה עם חברים, כשלפתע חשופית קטנה זחלה על השולחן. החברים של באלארד התערבו איתו שלא יצליח לבלוע אותה, אז הוא עשה את הדבר היחיד שהיה הגיוני מבחינת בחור צעיר, פזיז ומעט שתוי - הוא בלע אותה. "בחורים בני עשרים, אלכוהול... עוברת חשופית על השולחן, מישהו מציע התערבות... ככה זה בנים", נזכרת קייטי באלארד, אמו של סאם.
זה אולי נשמע כמו התחלה של סיפור משעשע, אבל האופן שבו הוא השתלשל כבר הרבה פחות מצחיק. אחרי שבלע את החשופית באלארד נדבק בתולעת ריאות טפילית (Angiostrongylus cantonensis) שאופיינית בדרך כלל למכרסמים (חולדות, בעיקר) אך פוגעת גם בחלזונות וחשופיות, והם בתורם יכולים להדביק גם בני אדם בטפיל.
עוד בנושא:
4 מחלות שאתם יכולים להידבק בהן מהכלב שלכם
סכנה בבריכות השחייה: הטפיל המזיק שהכלור לא יכול לחסל
איך תולעים מגיעות לטוסיק שלנו, ואיך נפטרים מהן?
כמה ימים לאחר אכילת החשופית, באלארד החל לסבול מכאבים עזים ברגליו, והוא אפילו שאל את אמו אם לדעתה ייתכן ששני הדברים קשורים, אבל היא הרגיעה אותו באומרה ש"אף אחד עוד לא מת מאכילת חשופית". היא טעתה.
הכאבים נמשכו ובסופו של דבר באלארד ואמו הגיעו לרופא, שאבחנו די מהר את מחלתו. בתפנית חריגה וטראגית, הטפיל הגיע למוחו של באלארד והוא שקע בתרדמת שנמשכה יותר משנה וממנה התעורר משותק. במשך שמונה שנים הוא סבל מהתקפים ועוויתות, נשם ואכל בעזרת צינורות ונזקק לטיפול והשגחה מסביב לשעון. בשבוע שעבר, בהיותו בן 29 בלבד, באלארד נפטר.
זהירות: תיאור דוחה לפניך!
הטפיל Angiostrongylus cantonensis חי בתוך ריאות של מכרסמים, מסבירים במרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC). המכרסם (לרוב מדובר בחולדה) פולט את התולעים החוצה מהריאות באמצעות שיעול, ולאחר מכן בולע אותן לקיבתו. בסופו של דבר, התולעים יוצאות שוב החוצה דרך הצואה של המכרסם. חשופיות או חלזונות נדבקים בטפיל כשהם אוכלים מצואת המכרסמים, ובני אדם נדבקים בו אם וכאשר הם אוכלים את החלזונות או החשופיות.
בהודעת ה-CDC נמסר כי: "אנשים יכולים להדבק מאכילת חלזונות (נאים או לא מבושלים דיים) נגועים בטפיל. בתרבויות מסויימות נהוג לאכול חלזונות כחלק מהמטבח המקומי. ילדים במיוחד נוטים להדבק מאכילת חלזונות או חשופיות במסגרת התערבויות או משחק. היו גם מקרים בהם אנשים נדבקו שלא במודע, לאחר שאכלו חסה או ירק עלי אחר שהכיל חילזון קטן או חלק ממנו. היו גם מקרים שבהם נמצאו חסילונים שחיים במים מתוקים, סרטנים ואפילו צפרדעים שהיו נגועים בזחלי הטפיל. ייתכן שאכילת בעלי חיים אלה, אם הם נאים או לא מבושלים דיים, עלולה גם היא להוביל להדבקת בני אדם בטפיל, אם כי יש פחות ראיות מדעיות לכך מאשר למקרים של הדבקה על ידי אכילת חשופיות וחלזונות.
בעבר דווחו מקרי הדבקה של בני אדם בטפיל הזה בהוואי וכן בתוך ארה"ב. בשנת 1993 נדבק ילד מניו אורלינס בטפיל לאחר שאכל חילזון במסגרת התערבות עם חבריו, אך מנתוני ה-CDC עולה כי הוא לא נזקק לטיפול רפואי.
רשויות הבריאות האוסטרליות כינו את המקרה של באלארד "נדיר ביותר". בדף מידע שהם פרסמו מטעמם נכתב כי רוב האנשים שנדבקים בטפיל לא חווים תסמינים כלל, ובמקרים שכן לרוב מדובר בתסמינים קלים וזמניים: "רק לעתים נדירות הטפיל גורם להדבקה במוח. במקרים אלה אנשים עלול לחוות כאבי ראש, קשיון עורף, דגדוג או כאב בעור, חום, בחילות והקאות". משך הזמן שחולף בין אכילת הרכיכה ועד להופעת התסמינים הוא בין שבוע לשלושה שבועות.
וואלה! בריאות מקווה שאין בכך צורך, אך בכל זאת נבהיר שההמלצה של כל רשויות הבריאות בעולם היא לא לאכול חלזונות וחשופיות שלא בושלו וכמו כן, להקפיד על שטיפה יסודית של פירות וירקות ולבדוק שהם אינם מכילים יצורים בלתי קרואים, טרם אכילתם.