פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לידיעת הנוסעים: אלה המחלות שמחכות לכם בכל מדינה

      הקיץ בשיאו וכולם נוסעים לחו"ל או מתכננים חופשה כזו, אז אספנו בשבילכם את המידע שאף אחד לא רוצה לדבר עליו לפני חופשה - אילו מחלות עלולות להפתיע אתכם בכל מדינה, ואיך נמנעים מהן?

      אישה אורזת בגדים במזוודה (ShutterStock)
      תרופות כבר ארזתם? אישה סוגרת מזוודה (אילוסטציה: shuttestock)

      אוגוסט כבר כאן וזה אומר שחצי מדינה בחו"ל, והחצי השני בדיוק מסיים לארוז. אף שטיול בארץ אחרת זו חוויה חיובית בעיקרה, יש לה גם כמה צדדים שליליים שכדאי שתכירו, בעיקר כדי שתוכלו להימנע מהם. הנה כל המחלות שעלולות לפגוע בחופשת הקיץ שלכם, והדרכים להימנע מהן.

      עוד בנושא:
      נוסעים למדינות האלה? אתם צריכים לחסן את הילד
      9 טיפים פשוטים שיעזרו לכם לשרוד טיסה עם ילדים
      יובש, גזים ובחילות: זה מה שקורה לגוף שלכם במהלך טיסה

      שלשול מטיילים

      שלשול מטיילים הוא מונח כללי לשלשול הנגרם על ידי מגוון של חיידקים, וירוסים או טפילים שנרכשים במהלך טיולים. במדינות מתפתחות המקור העיקרי לשלשול הוא מים מזוהמים, ובשאר העולם האשמים הם לרוב מזון שלא בושל או כזה שנשמר בתנאים לא הולמים.

      התסמינים של שלשול מטיילים בדרך כלל קלים יחסית. לעיתים השלשול עלול לגרום רק להתייבשות, אבל במקרים מסוימים - בעיקר אצל ילדים צעירים, קשישים ואנשי מדוכאי חיסון - שלשול כזה עלול להרוס לגמרי חופשה. ברוב המקרים פרט למקרים קשים אין צורך בטיפול אנטיביוטי והבעיה חולפת מעצמה.

      מים מינרליים (ShutterStock)
      הקפידו לשתות מים מבקבוק סגור (אילוסטרציה: shutterstock)

      חשוב להקפיד על שתיית מים נקיים מבקבוק סגור, בעיקר באזורים שבהם מי השתייה בברזים אינם מתאימים לשתייה, להעדיף מזון מבושל היטב על פני מזון חי, לקלף פירות ולשטוף ידיים לפני האוכל.

      באילו מדינות צריך להיזהר? האזורים ששמם נקשר יותר מכל עם שלשול מטיילים הם הודו ותאילנד במזרח, מדינות אפריקה ודרום אמריקה.

      מלריה

      מלריה היא מחלה טפילית המועברת על ידי עקיצה של נקבת יתוש האנופלס. המחלה מאופיינת בחום גבוה וצמרמורות, ותסמיניה הראשונים דומים לשפעת. אם המחלה לא מטופלת היא עלולה להחמיר למחלה קשה שפוגעת באברים רבים בגוף, ואף עלולה לגרום למוות.

      על מנת להימנע מהידבקות במלריה יש להיוועץ במרפאת טיולים לפני נסיעה לאזורים נגועים במחלה, ובהתאם להמלצה ליטול טיפול תרופתי מונע (כדוגמת מלרון). צעדים נוספים שעשויים להפחית את ההדבקה הם לבישת בגדים ארוכים, מריחת חומרים דוחי יתושים ושינה במקומות סגורים המצוידים ברשתות. אבחנה מהירה של הדבקה וטפול מתאים הם דבר קריטי.

      באילו מדינות צריך להיזהר? האזורים העיקריים בהם מלריה נפוצה הם אפריקה, מרכז ודרום אמריקה, חלקים מהאיים הקאריביים, אסיה ודרום האוקיינוס השקט.

      קדחת דנגי

      מדובר במחלה נגיפית המועברת על ידי יתוש האדס (מוכר גם כנמר האסייתי). התסמינים מופיעים כשבוע לאחר ההדבקה ויכולים להימשך כשבוע ולעתים יותר. הם דומים לתסמיני שפעת וכוללים חום, כאבי ראש ובחילות. אחד התסמינים השכיחים הוא כאבי שרירים ומפרקים, שעלולים להיות קשים במיוחד בזמן הדבקה בנגיף בפעם השנייה, בהשוואה להדבקה ראשונה בו. דימומים באזורים שונים בגוף הם סיבוך נדיר של הנגיף.

      אין לנגיף טיפול ספציפי או חיסון, והדרך היחידה להימנע ממנו היא להישמר מעקיצות יתושים (כפי שפירטנו בסעיף הקודם).

      זרוע עליה עקיצות מרובות (ShutterStock)
      הכל באשמת הנמר האסייאתי. יד של אדם החולה בקדחת דנגי (צילום: ShutterStock)

      באילו מדינות צריך להיזהר? האזורים העיקרים שבהם עלולים להידבק בקדחת דנגי הם האיים הקאריביים, מדינות מרכז ודרום אמריקה, מערב האוקיאנוס השקט, צפון אוסטרליה, דרום מזרח אסיה, ומערב אפריקה שמדרום לסהרה.

      שיסטוסומיאזיס

      חלזונות של מים מתוקים באזורים שונים בעולם נושאים תולעת טפילית, הגורמת למחלת השיסטוזומיאזיס - הידועה גם בשם בילהרציה. החלזונות משחררים זחלים של תולעים לתוך מאגרי מים מתוקים כדוגמת נהרות ובריכות, אשר לאחר מכן עלולים לחדור דרך העור, בעיקר מכפות הרגליים. שם, הם מועברים דרך כלי הדם לריאות ולכבד, ולאחר מכן אל הוורידים סביב המעיים ושלפוחית השתן. כמה שבועות לאחר מכן, כאשר התולעים בוגרות, הן מזדווגות ומתחילות לייצר ביצים. ביצים אלה עוברות דרך קירות שלפוחית השתן, או המעי, או שניהם. בסופו של דבר, הן מופרשות מהגוף דרך השתן או הצואה.

      תולעת טפילית בילהרציה (ShutterStock)
      חודרות לעור, בעיקר דרך כפות הרגליים. תולעת טפילית (צילום: ShutterStock)

      התסמינים נובעים ברובם דווקא מהתגובה של מערכת החיסון כנגד הביצים, ופחות כתוצאה מהתולעים עצמן. התסמינים כוללים גירוי עורי ופריחה. מספר שבועות לאחר ההדבקה יכולים להופיע חולשה, חום וצמרמורות, שיעול, כאבי שרירים, כאבי בטן והגדלה של הכבד . אם שלפוחית השתן מעורבת, הדבר יכול לגרום לשתן דמי.

      אף שמדובר במחלה הטפילית שכיחה במדינות מתפתחות, אין תרופה שיכולה למנוע את ההדבקה או חיסון, אבל טיפול בתכשיר פרזניקוונטל יעיל בעד 90 אחוזים מהמקרים ויכול להביא לריפוי.

      באילו מדינות צריך להיזהר? המחלה שכיחה באפריקה, ובחלקים מדרום אמריקה, הקאריביים ודרום מזרח אסיה.

      קדחת צהובה

      יתושי האדס קשורים גם למחלה נגיפית זו, שמכונה קדחת צהובה. המחלה יכולה לגרום לחום, צמרמורות, כאבי ראש, כאבי גב וכאבי שרירים. יחד עם זאת, אחד מכל שישה נדבקים בנגיף עלול לפתח מחלה קשה שיכולה לגרום לדימומים קשים, פגיעה רב מערכתית ואפילו מוות. ארגון הבריאות העולמי מדווח על כ-200 אלף מקרים של קדחת צהובה בכל שנה, כאשר 90 אחוזים מהם מתרחשים באפריקה.

      כיוון שאין טיפול, השיטה העיקרית היא מניעה באמצעות חיסון, שיש לקבל לפחות 30 יום לפני הנסיעה. החיסון מעניק הגנה לכל החיים מפני הנגיף.

      באילו מדינות צריך להיזהר? המחלה נפוצה באזורים הטרופיים של אפריקה ודרום אמריקה.

      שחפת

      שחפת (TB) לרוב פוגעת בריאות, אם כי היא יכולה לערב איברים רבים ושונים. תסמיני שחפת כוללים שיעול ממושך, שיעול או כיח דמי, חולשה, ירידה במשקל ובתיאבון, חום, והזעות לילה.

      על מנת למנוע הדבקה בשחפת חשוב לנקוט אמצעי הגנה שונים, כמו הימנעות ממגע קרוב או ממושך עם אנשים שיש להם שחפת, במיוחד בסביבה צפופה, כגון מרפאה, בית חולים או בית סוהר, ולהימנע ממגע קרוב עם אנשים המשתעלים ונראים חולים. למניעת הדבקה בשחפת הבקר יש להימנע מאכילה או שתייה של מוצרי חלב לא מפוסטרים.

      תצלום רנטגן של ריאות של חולה שחפת (AP , AP Photo/Lynne Sladky)
      ריאות של אדם חולה בשחפת (צילום: AP)

      למרות שחיסון לשחפת קיים, יעילותו מוגבלת מאוד ולכן לרוב הוא לא מומלץ. במקרה של הדבקה יש צורך בטיפול אנטיביוטי ממושך, כאשר זנים מסוימים של שחפת פיתחו עמידות לחלק מהתרופות.

      באילו מדינות צריך להיזהר? שחפת מצויה במדינות רבות בעולם ובעיקר במדינות אפריקה, אסיה, ומזרח אירופה.

      אבולה

      בשנים האחרונות מחלה עתיקה זו שבה לתודעה הבינלאומית, בשל התפרצות שהחלה במספר מדינות אפריקה. המחלה הנגיפית גורמת לתסמינים של חום, פריחה, שלשולים, הקאות ועיניים אדומות. דימום חיצוני ופנימי בגוף הוא אחד הסיבוכים המשמעותיים של המחלה שעוברת באמצעות נוזלי גוף שונים מאדם נגוע לאדם בריא.

      לנגיף האבולה אין חיסון או טיפול ספציפי ,אלא בעיקר טיפול תומך, ושיעורי התמותה ממנו יכולים להגיע לעד 90 אחוזים. הדרך העיקרית למניעה היא התמגנות מפני מגע קרוב עם נוזלי גוף של אדם חולה.

      אבולה (GettyImages)
      עוברת דרך נוזלי גוף. ילד חולה באבולה ואיש צוות רפואי (צילום: shutterstock(

      באילו מדינות צריך להיזהר? האזורים הנגועים במגיפה הנוכחית כוללים מדינות כמו גינאה, ליבריה, סיירה ליאונה, ניגריה וקונגו.

      הפטיטיס נגיפית

      למרות שיש מספר זנים של נגיפי הפטיטיס, הסוגים שמועברים על ידי מזון או מים מזוהמים בצואה הם הסוגים השכיחים בקרב מטיילים. מדובר במחלה דלקתית שפוגעת בכבד וקשורה בתנאי תברואה ירודים, ולכן היא נפוצה במדינות מתפתחות. שני וירוסים שונים קשורים למחלה במטיילים - וירוס הפטיטיס מסוג A (HAV) ונגיף הפטיטיס E (HEV).

      כנגד הפטיטיס A יש חיסון בטוח ויעיל שמומלץ לכולם והוא חלק מחיסוני השגרה של גיל שנה, אולם להפטיטיס E אין כיום חיסון או טיפול ייעודי. לכן מומלץ לבחור בצורה קפדנית מזון ושתייה היגייניים, ומבושלים היטב.

      באילו מדינות צריך להיזהר? נגיפים אלה שכיחים ברוב המדינות המתפתחות.

      דלקת קרום המוח היפנית

      מדובר בעוד מחלה נגיפית שמועברת על ידי יתושים, והיא גורמת לדלקת קשה שעלולה להוביל לפגיעה מוחית קשה. המחלה מתחילה עם תסמיני דמויי שפעת, אך סיבוכיה עלולים להיות קטלניים.

      לא קיים טיפול ספציפי למחלה, אך היא ניתנת בקלות למניעה על ידי חיסון. דרכים נוספים למניעה קשורות לצעדים שפירטנו למעלה למניעת עקיצות יתוש.

      באילו מדינות צריך להיזהר? דלקת המוח היפנית אינה מוגבלת ליפן כלל, היא שכיחה ביותר באזורים חקלאיים של מדינות כמו וייטנאם, קמבודיה, הודו ונפאל ומלזיה.