מטיילים ישראלים שנוסעים לטיולים במדינות מתפתחות - בעיקר באפריקה ובאזורים היותר פראיים של דרום אמריקה ודרום אסיה - נמצאים בסיכון לחלות במלריה. כעת נראה כי הסיכון הזה עתיד להיעלם, לאחר שחוקרים גילו נוגדן ייחודי בדמם של אנשים מאזורים מוכי מלריה, שעשוי לשמש בעתיד לחיסון נגד המחלה.
מלריה היא מחלה שאם אינה מאובחנת בזמן עלולה להיות מסכנת חיים. מדובר באחת המחלות השכיחות ביותר ביבשת אפריקה, באזורים שמדרום למדבר הסהרה, והיא גובה את חייהם של מליוני ילדים בשנה.
באופן מפתיע, בניגוד לתיירים מזדמנים שנוטים להידבק במלריה ולחלות באופן קשה, חלק מהילידים שגרים באזורים מוכי מלריה מפתחים הגנה חיסונית מסויימת מפני הטפיל, שמגבילה את כמות הטפיל בדמם. אותה הגנה טבעית מונעת את התסמינים הקשים של המחלה.
באותם אזורים קיימת מחלת דם שקרויה אנמיה חרמשית , ואחת התיאוריות השכיחות היא שללוקים במחלה זו יש הגנה טבעית מסויימת מפני המלריה גם אם הם נדבקים בה. המחקר הנוכחי ניסה למצוא את הפתרון מכיוון אחר כדי לאתר את החלבון שיכול לשמש כחיסון פוטנציאלי למלריה.
איך נדבקים במלריה?
מלריה היא מחלה טפילית שנגרמת כתוצאה מהידבקות בטפיל שנקרא פלסמודיום, שעובר מדמו של אדם נגוע לאדם אחר באמצעות עקיצת יתוש האנופלס. הסוג המסוכן ביותר קרוי פלסמודיום פלציפרום.
התסמינים הראשונים של מלריה כוללים כאבי ראש, חום שבא והולך, צמרמורות והקאות. ללא טיפול מתחילים תאי הדם להתפרק ואז מתפתחת אנמיה קשה, בעיות נשימה קשות, פגיעה מוחית ומוות.
איך מטפלים במלריה?
קיימים מספר סוגי כדורים, השכיח בהם נקרא מלרון, שמשמשים לטיפול מניעתי במלריה ואשר נלקחים יום עד יומיים לפני ההגעה לאזור המלריה, במהלך השהייה ומספר ימים אחרי העזיבה. לרוב הטיפול במחלה עצמה הוא באותן תרופות מניעה, אך בחירת התרופה ומשך הטיפול תלוי בסוג הטפיל הספציפי, האזור בו בוצעה ההדבקה (קיימים זנים עמידים לטיפול באזורים מסויימים), מצבו הקליני של החולה ומחלות הרקע שלו.
תקווה חדשה למחלה ישנה
החוקרים האמריקנים מה-National Institute of Allergy and Infectious Diseases לקחו דגימות דם של 785 ילדים בני שנתיים ממזרח אפריקה, אשר חלקם לקו במלריה וחלקם היו עמידים למחלה. הם ביצעו סדרת בדיקות גנטיות לדגימות הדם. החוקרים זיהו נוגדן שאותו כינו fSEA-1 אשר מסוגל לעצור את יציאתו של טפיל המלריה מתוך תא דם אחד לצורך הדבקת תאים נוספים.
בקרב 453 ילדים טנזנים אשר בדמם היו שיעורים גבוהים של הנוגדן הזה לא היה אפילו מקרה אחד של מלריה קשה, גם בשיא עונת המלריה. כאשר לקחו החוקרים את הנוגדן והזריקו אותו לעכברים שנחשפו למלריה, העכברים המחוסנים נטו לרמות טפיל נמוכות יותר בדם והם חיו יותר זמן בהשוואה לאלה שלא חוסנו.
המשמעות של המחקר היא כי הנוגדן PfSEA-1 יכול להוות חיסון פוטנציאלי כנגד מלריה שיינמע את מותם של מליוני ילדים בשנה.