כמה פעמים הבטחתם לעצמכם שתפסיקו לעשות משהו, והמשכתם בכל זאת? התשובה היא ככל הנראה - הרבה, שכן כולנו עושים את זה. למה? התשובה הקצרה היא: כי הרווח עולה על המחיר, ואנחנו פשוט לא מוכנים לוותר עליו.
עוד בנושא:
עניין של זמן: זה המשאב הכי יקר בחיים שלכם
זו הסיבה שאתם לא צריכים לרדוף אחרי האושר
למה אתם מרגישים חרטה ומה אתם יכולים לעשות בקשר לזה
הדוגמה המושלמת לכך היא סטרס. כולנו רוצים חיים שלווים ומאוזנים, ובכל זאת - רובנו חיים כאילו שנרשמנו למרוץ בלי קו סיום. הסיבה לכך היא, כאמור, הרווחים שאנחנו מפיקים אותו הסטרס. החיים מציעים לנו הרבה, ואנחנו רוצים הכל - משפחה, קריירה, חברים, תחביבים, חוויות מרגשות, פנאי. כדי להספיק, למצות, לא להפסיד דבר, אנחנו חייבים להלחיץ את עצמנו, כי אין ברשותנו מספיק זמן כדי לעשות את הכל בנחת.
הרווחים של "להספיק הרבה" הם יצרנות, משמעות, סיפוק, אנרגיה גבוהה, גאווה, הערכה מאחרים, כסף ועוד. הספק נותן תחושה טובה של הישג, של מיצוי, התלהבות והגשמה. הלחץ הוא "בסך הכל" המחיר שאנו משלמים עבור כל הטוב הזה. נכון, סטרס מתמשך פוגע במצב הרוח, בפניות ובסבלנות שלנו, וכמובן גם בבריאות. מה גם שבנוסף ללחץ להספיק ולמצות, מתווספים גם לחצים פסיכולוגיים: האם אני מספיק טובה? ולמה שלא נוסיף קצת רגשי אשמה, ביקורת עצמית, ופחד מהעתיד.
כולנו רוצים להוריד לחץ, וזה ממש פשוט, צריך רק להוריד הילוך. הבעיה היא שאנחנו רוצים להיפטר מהמחיר של הבחירה, בלי לשלם ברווח שלה. כל טיפה של רוגע ואיזון דורש וויתור על הספק והישג. האמת היא שמה שאנחנו רוצים באמת זה להספיק את הכל - ברוגע. למרבה הצער, האפשרות הזאת לא קיימת. בדקנו, זה בלתי אפשרי. זה או-או.
המתכון לאיזון הוא ויתור, וויתור זה דבר כואב. לכן אנחנו ממשיכים לרוץ ולשלם את המחירים של הלחץ כמו גדולים, ומדי פעם מקטרים, אומרים "אני לא יכול יותר" וממשיכים.
המחיר של הוויתור
למי שהגיע לקצה והחליט באומץ לוותר על חלק מההישג, מחכה הפתעה לא נעימה. בהתחלה, במקום ליהנות מהרוגע הוא סובל. להיגמל מההספק גורם ל"קריז", לתחושה של אי שקט, של סתמיות, של בזבוז זמן, של הפסד. רק אם מתמידים בהורדת ההילוך, לאט לאט מתחילים להרגיש את הרווחים. ואז מבינים שזה שווה, שאין באמת טעם במרוץ לאחר משהו חמקמק: "עוד!".
כשמגיעים לשלב הזה, קשה לנו לתפוס איך לא עשינו את זה קודם. אבל את הקריז צריך לעבור, וזה לא כל כך קל, במיוחד אם אנחנו רואים אחרים ממשיכים לרוץ ולהספיק ואנחנו "ויתרנו לעצמנו". יחד עם זאת, אם הזמן איכות החיים, היחסים והבריאות משתפרים.
אנחנו ממשיכים בהתנהגות כל עוד הרווח עולה על המחיר, ונוכל להפסיק אותה כשנהיה מוכנים לוותר על הרווח. לחץ נובע מהרצון להספיק יותר ממה שאפשר להשיג בנחת. המחיר של הלחץ מורגש היטב, אך הקושי לוותר עליו קשור לרווח, שהוא גדול מאוד. הורדת לחץ כרוכה בוויתור, וויתור כרוך בכאב. לאחר ה"קריז" הראשוני מגלים את הרווחים של האיזון, ומרגישים שהיה שווה. כשהולכים לאט רואים את הפרחים לצד הדרך, שמים לב לדברים הקטנים ונהנים מהם.
אם אתם מוכנים לוותר על הרווח, זה פשוט: תעשו לעצמכם הנחות, וותרו על מה שלא חיוני. תלמדו להגיד לא, בקשו עזרה, תאצילו סמכויות. רשמו ביומן ושמרו בקנאות על זמנים חופשיים. לא הצלחתם? אתם עוד מכורים לרווחים, פנו לעזרה.
ד"ר אנאבלה שקד היא המנהלת האקדמית של בית הספר להכשרת מאמנים במכון אדלר