המינרל הנשכח שיכול לשפר את חילוף החומרים שלכם

בווידאו: גם הדוגמנית המפורסמת סובלת מבעיות בבלוטת התריס

סלניום הוא מינרל מפתיע, מצד אחד הוא מאוד חשוב לבריאות שלנו, ומהצד השני - הגוף שלנו זקוק לו בכמויות מזעריות בלבד. זו כנראה הסיבה שהוא לא זוכה להתעניינות רבה בקרב יצרני תוספי התזונה, אין לו נוכחות במדפי בתי המרקחת וחנויות הטבע, ואפילו לא ממש מחפשים אותו באינטרנט (60 אלף תוצאות בגוגל לעומת מיליון וחצי לברזל). אז אנחנו כאן כדי להשיב את כבודו האבוד של הסלניום. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת עליו.

עוד בנושא:
כל מה שצריך לדעת על איזון בלוטת התריס
המחלה הנפוצה שעלולה לגרום לדיכאון והשמנה
היישר מהאמזונס: הכירו את האגוזים שנחשבים למזון על

סלניום מתפקד כנוגד חמצון מצטיין החיוני לפעילות תקינה של בלוטת התריס, המפרישה הורמונים המווסתים את חילוף החומרים בגוף. הורמונים אלו מכונים גם בשם "הורמוני תריס".

בלוטת התריס היא האיבר המרוכז ביותר בסלניום בגוף האדם. חלבונים תפקודיים (אנזימים) מכילי סלניום משמשים בה לנטרול קבוצות אטומים חופשיים (ידועים גם כרדיקלים חופשיים - חומרים הקשורים בשיבוש תפקוד הגוף והזדקנותו על ידי תהליכי חמצון מזיקים) הנוצרים כחלק מתהליך יצירת הורמוני התריס. נוכחות הסלניום למעשה מאפשרת להגן על הבלוטה מפני נזקי חמצון.

מחסור בסלניום עלול להותיר את בלוטת התריס חשופה לנזקי חמצון ולפגוע בייצור הורמוני התריס. גם תפקוד רקמות ואיברי הגוף המרוחקים מהבלוטה (כולל המוח) תלוי בסלניום, מכיוון שבלעדיו נפגע חילוף החומרים המתקיים בהם. הסלניום מהווה למעשה חומר גלם לאנזימים האחראיים להוציא לפועל את חילוף החומרים המושרה על ידי הורמוני התריס המופרשים מבלוטת התריס אל תאי הרקמות ואיברי הגוף.

צריכה נמוכה של סלניום בתזונה באופן כרוני עלולה להוביל לדלקת בתר-לידתית בבלוטת התריס (דלקת של בלוטת התריס לאחר הלידה), מחלות נוגדנות עצמית של בלוטת התריס (למשל השימוטו ומחלת גרייב) ותת פעילות של בלוטת התריס (תת-תריסיות).

התסמינים העיקריים של תת-תריסיות הם עייפות, ירידה בריכוז ובזיכרון, דיכאון, רגישות מוגברת לקור, עלייה במשקל, עצירות, עור ושיער יבשים, נשירת שיער, ציפורניים שבירות, כאבי מפרקים או שרירים. החדשות הטובות הן שמחקרים מצביעים על כך ששיפור צריכת הסלניום בתזונה עשוי להועיל במצבים אלו.

בשר ופירות ים מכילים בדרך כלל סלניום בכמות משמעותית, גם דגנים וגרעינים מכילים סלניום, ומרבית הגידולים החקלאיים הנפוצים ומוצרי חלב מכילים אף הם סלניום במידה מסוימת. עם זאת, ייתכנו הבדלים עצומים בריכוזי הסלניום ממקור צמחי.

אגוז ברזיל הוא כנראה המזון הצמחי העשיר ביותר בסלניום באופן טבעי. אגוז כזה עשוי להכיל 1,917 מק"ג ל-100 גרם, לעומת חסה שמכילה 32 מק"ג ל-100 גרם בלבד. אולם, סביר מאוד שאגוז ברזיל שגדל באדמה דלילה בסלניום יכיל כמויות נמוכות יותר. לכן, לא מומלץ להסתמך על אגוזי ברזיל כמקור בלעדי לשיפור צריכת הסלניום בתזונה, היות וריכוזי הסלניום באגוזי ברזיל שונים מאזור לאזור.

התבססות על מזון מקומי באזורים בהם הקרקע דלילה בסלניום קשורה בצריכת סלניום נמוכה. גם תלות במים מותפלים נטולי מינרלים עלולה להוביל למחסור בסלניום.

נשים בגיל הפוריות הנוטלות גלולות למניעת היריון באופן קבוע, נשים הרות ונשים מניקות נמצאות בסיכון מוגבר למחסור בסלניום. חוקרים מציעים כי פינוי מוגבר של סלניום ממחזור הדם לשתן הוא ככל הנראה הגורם העיקרי לצורך המוגבר בסלניום בנשים הנוטלות גלולות. בנשים הרות ומניקות קיים לרוב מנגנון אבולוציוני המקדיש חלק ניכר מהסלניום בתזונה לעובר וליילוד היונק. תזונה לא מאוזנת בגיל הפוריות, בהריון והנקה עלולה להוביל למחסור בסלניום ומחלות נלוו?ת בבלוטת התריס.

עודף סלניום עלול להגביר הסיכון לנשירת שיער, דלקת עור וסוכרת. מצב זה נגרם בדרך כלל עקב צריכת תוספי תזונה שאינה מבוקרת על ידי תזונאי/ת קליני/ת, ולעיתים מתרחש גם באזורים בהם הגידולים החקלאיים מבוססים על אדמה מרוכזת מדי בסלניום.

בשורה התחתונה צריכה נבונה של סלניום עשויה לתרום לבריאות, אך עודף סלניום עלול להזיק. לכן, בדרך לתזונת סלניום נאותה, חשוב להיוועץ בתזונאי/ת קליני/ת בכדי לעשות את זה נכון.


ד"ר יניב עובדיה הוא תזונאי-דיאטן קליני מוסמך, מומחה לתזונה וסביבה. מטפל בתזונה ובלוטת התריס