קר לך גם כשכולם סובלים מחום?

בעיות בתפקוד בלוטת התריס הן אחד המצבים הבריאותיים השכיחים ביותר, בעיקר אצל נשים. אומנם קל מאוד לאבחן את הבעיה, אבל בהרבה מקרים אנחנו פשוט לא מבינים שמה שעובר עלינו הוא עניין רפואי אמיתי, ולא סתם תקופה רעה.

בדיוק בגלל זה אספנו בעבורכם את כל המידע שיעזור לכם לזהות בעיות בבלוטת התריס, ולהשאיר אותה מאוזנת.

בלוטת התריס ממוקמת בבסיס הצוואר ותפקידה לייצור את הורמוני בלוטת התריס (T3, T4). להורמונים האלה תפקיד חשוב בוויסות פעילות הגוף. הם אחראים על קצב חילוף החומרים, שולטים על ייצור חלבונים שונים, ובעלי השפעה כמעט על כל תא בגוף שלנו.

כל עוד בלוטת התריס בריאה, אנחנו לא מרגישים אותה ולא מודעים לקיומה.

את תפקוד הבלוטה ניתן להעריך בקלות על ידי בדיקת דם להורמון בשם TSH, שאחראי על תפקוד בלוטת התריס

במצבים של תת פעילות, בלוטת התריס לא מצליחה לייצר ולשחרר כמות מספיקה של הורמונים אל זרם הדם, וזה גורם להאטה בחילוף החומרים בגוף.

מצב זה עלול לגרום לשינויים גופניים ונפשיים, ובהם:
• עייפות וחולשה
• תחושת קור (גם בימים חמים)
• קושי בריכוז
• עלייה חריגה במשקל
• דיכאון
• נפיחות של הפנים
• נשירת שיער
• עור יבש
• עצירות

תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להיות קל מאוד וללא סימפטומים, אבל במצבים מתקדמים יותר התופעות עלולות להיות חמורות ולפגוע בתפקוד היומיומי.

הסיבה השכיחה ביותר לתת פעילות בלוטת התריס (מעל 95% מהמקרים) היא מחלת השימוטו (Hashimoto). במחלה זו נוגדנים של מערכת החיסון פועלים נגד הבלוטה, גורמים לדלקת בתוכה, ולאחר שנים רבות גורמים לירידה בתפקודה.

סיבות נוספות לתת פעילות של הבלוטה כוללות ניתוח בו נכרתה הבלוטה, תרופות (בעיקר פרוקור וליתיום), חוסר ביוד (נדיר בישראל), ומחלות ביותרת המוח השולטת על בלוטת התריס.

לא קיים טיפול לעצירת הדלקת שגורמת לירידה בתפקוד הבלוטה, אבל יש טיפול מצוין - תרופה המכילה הורמון זהה לזה שמפריש הגוף (אלתרוקסין, יותריקוס, סינתרואיד).

לכל מטופל מתאימים באופן אישי את כמות התרופה שהוא צריך כדי לאזן את רמות ההורמונים בדם. טיפול זה נמצא בשימוש שנים רבות, והוא בטוח ויעיל ביותר.

קיימות מגוון שיטות אלטרנטיביות לטיפול בתת פעילות בלוטת התריס, אבל לחלקן תופעות לוואי. למשל, מתן תוספי תזונה עשירים ביוד (כמו אצות המכילות יוד) עלול להחמיר את תת הפעילות. לכן, מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל טרם בחירה בטיפולים שיעילותם לא הוכחה.

הטיפול בתת פעילות בלוטת התריס חשוב במיוחד לנשים בהריון. בשלבים הראשונים של ההריון העובר תלוי בהורמוני בלוטת התריס של האם, וחשוב שרמתם תהיה תקינה. נשים שכבר מטופלות בהורמוני בלוטת התריס, צריכות בדרך כלל להעלות את מינון התרופה במהלך ההריון.

יתר פעילות של בלוטת תריס (היפרתירוידיזם) הוא מצב שבו בלוטת התריס מייצרת יותר מדי הורמונים ומשחררת אותם לזרם הדם.

כאשר יש עודף בהורמונים האלה, חילוף החומרים בגוף מוגבר, ועלולות להופיע מספר תופעות:
• ירידה במשקל (למרות תיאבון רגיל או מוגבר)
• עצבנות , אי שקט, קושי להתרכז וחרדה
• עייפות
• חולשה פיזית
• דופק מהיר
• רעד של הידיים
• הזעה ורגישות לחום
• שלשולים

יתר פעילות של בלוטת התריס יכול להיגרם על ידי מגוון גורמים: דלקת בבלוטת התריס, גושים בבלוטה המפרישים עודף הורמונים, או פעילות יתר של כל הבלוטה (מחלת גרייבס).

מחלת גרייבס היא השכיחה ביותר, והיא מופיעה בעיקר אצל נשים. במחלה זו נוגדנים של מערכת החיסון משפיעים על בלוטת התריס, גורמים ליתר פעילות, ולפעמים גם למחלה של העיניים. במרבית המקרים הסיבה להופעת המחלה לא ידועה, אבל קיימת נטייה גנטית ברורה בתוך המשפחה, ועישון גורם להחמרת המחלה.

כאשר עולה חשד ליתר פעילות של בלוטת התריס יש לפנות לרופא המשפחה ולבצע בדיקת דם, השלב הבא הוא בדרך כלל הפניה לאנדוקרינולוג., שמתווה את תכנית הטיפול.

אם בנוסף ליתר הפעילות קיימת מחלה בעיניים (עיניים בולטות, דלקת או כאב) אנחנו יודעים שמדובר במחלת גרייבס, אבל אם הגורם ליתר הפעילות לא ברור, השלב הראשון בבירור יהיה מיפוי של בלוטת התריס.

בהתאם לאבחנה ניתן לטפל ביעילות רבה ביתר הפעילות, על ידי תרופות, יוד רדיואקטיבי, או (לעיתים נדירות) ניתוח.

קשריות בבלוטת התריס הן ממצא שכיח שמופיע יותר אצל נשים ושכיחותו עולה עם הגיל. קיום קשרית בבלוטה בדרך כלל לא משפיע על תפקודה, והוא לרוב לא מורגש. על אף שלעיתים ניתן למשש את הקשריות בצוואר, מרביתן מתגלות בבדיקת אולטרסאונד או CT של הצוואר.

כאשר נמצאת קשרית בבלוטת התריס עולות שתי שאלות עיקריות: האם הקשרית מפרישה עודף של הורמוני בלוטת התריס, והאם מדובר בגוש סרטני (חלק קטן מאוד מהקשריות).

השלב הראשון בבירור של קשרית הוא בדיקת תפקודי בלוטת התריס. אם יש יתר פעילות מפנים את המטופלת למיפוי של הבלוטה, על מנת לראות האם הקשרית מפרישה הורמונים. אם תפקודי הבלוטה תקינים, מחליט הרופא האם יש צורך בביופסיה של הבלוטה. במרבית הבדיקות נמצא שהקשרית שפירה, ובאחוז קטן מתגלה סרטן בלוטת התריס.

חשוב לציין שסרטן בלוטת התריס אינו דומה לסרטנים רבים אחרים. הוא בדר"כ אינו מסכן חיים, וניתן להשתלט עליו ביעילות באמצעות ניתוח להסרת בלוטת התריס (כולה או מחציתה), ובהמשך טיפול ביוד רדיואקטיבי לפי הצורך.

בעבר ההכנה לטיפול ביוד רדיואקטיבי היתה לא נעימה והצריכה הפסקת אלתרוקסין לכ-3 שבועות. כיום, במרבית המקרים, מבוצע הטיפול תחת זריקות של TSH המיוצר במעבדה (תירוג'ן) ותוך המשך הטיפול הקבוע בתרופה. זה הביא לשיפור ניכר באיכות החיים של חולי בלוטת התריס לאחר הניתוח ובזמן הטיפול ביוד.

הסרטן מתפשט: למה אנחנו בחרדה מהמחלה הזו?