זה ניקוי הרעלים הכי חשוב שאתם צריכים לעשות

פסח הוא חג האביב, ואפילו אם לפי מזג האויר ניתן לחשוב שאנחנו כבר עמוק בקיץ, עדיין מדובר בתקופה של התחדשות בה רובנו עסוקים בניקיונות וסדר. אנחנו מנקים אבק מפינות נסתרות בבית שלא נגענו בהן באז האביב הקודם, מנקים ביסודיות את ארונות המטבח ומסדרים גם את ארונות הבגדים ונותנים מקום לרוטציה בין בגדי החורף לבגדי הקיץ. עם בוא האביב, ממש כמו בטבע, אנחנו מתחדשים - חלקנו מנצלים את התקופה הזו גם לקניית רהיטים או בגדים חדשים, או מנצלים אותה לעשיית דברים שהזנחנו מעט במשך החורף "כי חג". למרות קדחת הניקיונות, יש משהו בתקופה הזו שמשרה עלינו אוירה של רעננות, אבל הרעננות הזו לא תהיה שלמה ולא תחזיק מעמד בלי דבר שחלק גדול מאיתנו שוכחים לעשות - לנקות לא רק את הבית, אלא גם את הנפש.

דיטוקס לנפש

כולנו מכירים את המושג דיטוקס - למשך תקופה מסוימת אנחנו נמנעים מסוכר, אוכל מעובד, אלכוהול, גלוטן, בשר ומוצרי חלב, ובמקום זה שותים לארוחת בוקר עשב חיטה, אוכלים לארוחת צהריים קייל חלוט ומסיימים בערב עם כוס תה אורגני שגדל ללא התערבות אדם. כל זה בשביל לנקות את הגוף מרעלים ולהרגיש טוב יותר, פיזית. אבל מה עם ניקוי מנטלי? מה בדבר דיטוקס רגשי? הרי הנפש חשובה לא פחות מהגוף, אז למה להזניח אותה? פסח - עם כל המתחים שהוא יכול ליצור - הוא זמן מצוין לעצור לרגע ולעשות ביעור חמץ לא רק במטבח.

עוד במדעי ההתנהגות:
צאו מזה: 5 דרכים שיעזרו לכם להתגבר על הסטרס
מה זה מיינדפולנס, ולמה כולם מדברים על זה?
האם אתם פאסיב אגרסיב? יש 4 דרכים לזהות

כמו שהעורקים שלנו נסתמים והכבד כבר לא עובד כמו פעם, זה קורה גם בנפש, רק עם רגשות שאנחנו אוגרים לאורך הזמן. כעסים, עלבונות, תסכול, אשמה, רגשי נחיתות ועוד נאגרים וסותמים את נימי הנפש שלנו. מזונות על לא יעזרו במקרה הזה, אבל יש דברים אחרים שאפשר לעשות.

כעס הוא רגש מורכב ושונה מרוב הרגשות. רוב האנשים יודעים להגיד ממה נעלבו כשהם נעלבים או למה קיוו כשהם חשים מאוכזבים. אנחנו יודעים, ברוב המקרים, לקשר בין דבר שקרה לבין מה שאנחנו מרגישים, אבל עם כעס זה לפעמים קצת שונה ולא תמיד אנחנו יודעים להגיד בדיוק על מה ולמה אנחנו כועסים. זה קורה בגלל שבהרבה מקרים מתחת לכעס נמצאים רגשות אחרים לא מודעים או שמסיבה אחרת אינם באים לידי ביטוי. אנחנו כועסים כשמתעלמים מאיתנו, כשאנחנו מקנאים, כשנעשה לנו חוסר צדק ועוד. אבל אם היינו מבטאים את הרגש הבסיסי שזה מעורר בנו, לא הינו כועסים. אם נהיה מסוגלים להגיד "אני מקנא" או "אני מרגיש מקופח" לא נכעס. הכעס הוא כמו שקית שבתוכה מסתתרים רגשות אחרים.

כדי לשחרר את הכעס, עלינו להבין מה המקור שלו, מה הרגש עליו הוא יושב, ולתת לו ביטוי. לכאורה, זה נשמע כמו דבר די פשוט. בפועל, להרבה אנשים זה קשה משום שהם מרגישים שאם ישחררו את הכעס לא יהיה מקום לכאב שלהם ולמה שהם מרגישים. זה נכון אם לא נותנים ביטוי לרגש שמפעיל את הכעס, אבל אם נותנים לו מקום, אז אין עוד צורך בכעס. לא מדובר בהדחקה של כעס, בדיוק להיפך - לבטא את הכעס בצורה המדויקת ביותר, בצורה המקורית שלו, ולא להחזיק בפנים רגשות שנתפסים במבט ראשון כלא לגיטימיים.

כבני אדם יש לנו נטיה להתמקד ברע ולא בטוב, בבעיות ולא בפתרונות. זו כנראה תכונה הישרדותית שהיתה יכולה להיות מצילת חיים אם היינו חיים בטבע משום שהיא מסמנת לנו ממה עלינו להתרחק, אבל באותו הזמן מדובר בתכונה שגם פוגעת בנו משום שהיא משאירה את מיקוד המחשבה שלנו בדבר השלילי ולא החיובי.

אם מישהו חתך אותנו על הכביש, אנחנו יוצאים מדעתנו ומקללים אותו למשך רבע שעה במקום להתמקד בזה שלא קרה לנו שום דבר ואנחנו עדיין בדרך למקום שרצינו. אנחנו הרי יודעים שזה לא יקדם אותנו לשום מקום חוץ מלהעלות את מפלס העצבנות שלנו, אנחנו יודעים שבעוד חודש או שנתיים זה לא ממש ישנה - ומה שלא ישנה אז, כנראה לא משנה גם עכשיו, אז למה להתמקד בו? באופן דומה, הרבה אנשים שמנסים לרדת במשקל מתמקדים בכמה עוד נשאר להם לרדת כדי להגיע למשקל היעד ולא בכמה כבר הצליחו להוריד, וזה יכול קצת להוציא את הרוח מהמפרשים.

כולם עוברים אירועים לא נעימים וחווים דברים קשים, אבל אם מתמקדים בבעיה ולא בפתרון, הרבה יותר קשה לחזור למסלול. אם אתם חווים רגשות שליליים באופן חריג או בלי סיבה נראית לעין, נסו לעצור ולשאול את עצמכם במה אתם ממוקדים - בדברים שחשובים לכם או בדבר שמעכב אתכם?

האם אתם מכירים אדם פרפקציוניסט שהחיים שלו מלאים בשלווה ונראים כמו שדה תותים? התשובה לשאלה הזו היא לא מוחלט, משום שהצורך שלנו בשלמות מתנגש עם הצורך שלנו בשלווה. הם פשוט לא יכולים להיות מסופקים במלואם ביחד, ולכן התוצאה של מרדף אחרי שלמות היא תמיד אי נחת ותחושה של "לא מספיק".

כשאנחנו רודפים אחרי שלמות אנחנו תולים את הכרטיס שלנו לשקט פנימי בגורם חיצוני, אבל תמיד יהיה שם קול נוסף שימצא פגמים וירצה יותר. לכן גם אם נגיע לאותה שלמות, היא תחזיק מעמד רק לזמן קצר. תמיד נוכל להיות יותר בכושר, תמיד נוכל לאכול בריא יותר, ובאופן כללי - תמיד נוכל לעשות יותר משום שתמיד יש מקום לשיפור. וזה בסדר. אם אתם מוצאים את עצמכם חוזרים שוב ושוב לנקודה הזו שבה אתם אומרים לעצמכם "אני צריך לעשות יותר" ומתמקדים במה שלא הצלחתם - חזרו לסעיף הקודם.