אנחנו כועסים כל הזמן. על משפחה, על חברים, על קולגות, על נהגים בכביש, על רוכבי אופניים על המדרכה, על הממשלה, על אנשים שאנחנו לא מכירים בפייסבוק, רק תבחרו, בטח בתקופות החגים. העניין הוא שבהרבה מאוד מקרים כבר משלב הילדות המוקדמת שלנו מלמדים אותנו שכעס הוא לא הרגש הכי מקובל, בטח שלא להפגין אותו. וככל שאנחנו מתבגרים, הוא הופך למוקצה עוד יותר, הרי אנחנו לא יכולים לכעוס כל הזמן אם אנחנו לא רוצים להיות גוש מרמרת מהלך. מצד שני, אנחנו גם צריכים לשחרר קיטור כי לאגירת כעס יש השלכות לא מאוד מוצלחות.
השילוב של שני הדברים האלה מוליד התנהגות שזוהתה במהלך מלחמת העולם השניה על ידי קולונל אמריקאי שהבחין בחיילים שאמנם לא סירבו פקודות באופן ממשי אך הפגינו את התנגדותם בדרכים אחרות, ועד לשנת 1994 אפילו היתה להתנהגות כזו הפרעת אישיות משלה. למרות שזוהתה רק בשנות ה-40 של המאה הקודמת נראה שהיא היתה כאן מאז ומעולם והיא קרויה כמובן פאסיב אגרסיב.
עוד בנושא:
למה ארוחת החג כל כך מלחיצה אותנו?
שבתות וחגים: למה הבדידות מגיעה דווקא עכשיו?
לכאורה, מדובר בדרך כאילו מתוחכמת להפגין מורת רוח וחוסר שביעות רצון מהמצב, כשלמעשה מדובר בביטויים עקיפים של עוינות. ההגדרה של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית היא "דפוס מתפשט של עמדות שליליות והתנגדות פאסיבית לביצועים נאותים במצבים חברתיים ועיסוקיים". זה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים יצירתיות, שלפעמים אנחנו אפילו לא מזהים כהתנהגות פאסיבית אגרסיבית, כמו עקשנות, שתלטנות, איחורים, ציניות ועוד (הדרך המוכרת והקלה ביותר לזיהוי היא ה-silent treatment המפורסם), במקרים קיצוניים יותר זה יכול להתבטא בחבלה ממשית בביצועים של אדם אחר. שאלתם מישהו מה קרה והוא ענה לכם "הכל בסדר" בטון שלא היה מבייש עצבנות של שד טזמני? ברכותיי, נתקלתם בפאסיב אגרסיב.
האם אתם פאסיב אגרסיב?
באופן כללי, ישנן ארבע תכונות שמשותפות לרוב האנשים שמתנהגים בצורה פאסיבית אגרסיבית:
1. הם חסרי היגיון שניתן להתמודד איתו או לפנות אליו.
2. הם נחווים באופן מאוד לא נעים.
3. הם כמעט אף פעם לא מבטאים את העוינות שלהם באופן גלוי וישיר כלפי הגורם (הם כן יבטאו אותה מול אחרים).
4. הם חוזרים על ההתנהגות והתחבולות שלהם לאורך זמן, באופן כזה שקיים דפוס התנהגות ולא מקרה חד פעמי.
מדובר בהתנהגות קשה להתמודדות ששמה את הצד הסופג בעמדה מאוד לא נעימה, ולא משנה עד כמה מנסים להבין ולהיות סבלניים, קשה מאוד לפתור קונפליקט שבו רק צד אחד יודע סביב מה הוא ואפילו לא אומר שהוא כועס. איך בכל זאת ניתן להקל על ההתמודדות עם התנהגות פאסיבית אגרסיבית שיכולה להוציא אתכם מדעתכם? הנה כמה דברים שאתם יכולים לעשות:
1. אל תגיבו באופן מוגזם ואישי. אם זו הפעם הראשונה בה אתם חווים התנהגות מהסוג הזה מאדם מסוים, אל תמהרו להסיק מסקנות שליליות ונסו לחשוב על נקודות מבט אחרות על המצב. אתם עלולים למשל לחשוב שמישהו לא עונה להצעה שהצעתם בגלל שהוא מתעלם מכם, אבל פרשנות אחרת יכולה להיות שהוא צריך מעט זמן כדי להחליט.
ברגע שאנחנו לא מתייחסים באופן אישי להתנהגות של אחרים אנחנו יכולים לחשוב עליה באופן אובייקטיבי יותר. אנשים מתנהגים בצורה כזו או אחרת בגלל מי שהם, ולא בגלל מי שאתם, והרחבת נקודת המבט שלכם יכולה למנוע אי הבנות. יחד עם זאת, אם אותו אדם מפגין דפוס התנהגות פאסיבי אגרסיבי, נסו את הדברים הבאים.
2. זהו את ההתנהגות כמו שהיא תוקפנית. הדבר החשוב ביותר שעליכם לעשות הוא פשוט לזהות שמדובר בהתנהגות תוקפנית ולא ליפול למלכודת התמימות שבדרך כלל עוטפת את ההתנהגות הזו. ברגע שתעשו את זה, זה יעודד אתכם להתמודד איתה. מדובר בהתנהגות שמשקפת מאבק כוחות, ואם לא תזהו אותה ככזו תאבדו את כל אפשרויות הפעולה הבאות שלכם.
3. הימנעו ממידה כנגד מידה. להיות בצד הסופג של התנהגות פאסיבית אגרסיבית זה לא נעים, ובאופן מובן זה מכעיס. לעיתים קרובות מתעורר צורך להחזיר באופן גלוי ולהישאב לוויכוח ושפה עוקצנית, או גרוע יותר להתנהג בצורה דומה בעצמכם. שני הדברים האלה לא יעזרו והתגובה לדברים שתגידו ככל הנראה תהיה הכחשה, קורבנות ועוינות גדולה יותר, ואתם תסבלו יותר. אל תתנו לאף אחד את הכוח לגרור אתכם להתנהג בדיוק בצורה שאתם נפגעים ממנה.
4. קבעו גבולות, ועמדו בהם. הבהירו שאתם לא מוכנים שיתייחסו אליכם בצורה כזו. אם למשל הביטוי של ההתנהגות הוא באיחורים שחוזרים על עצמם (ולא בגלל קשיי התארגנות), אתם יכולים להגיד שבפעם הבאה שתקבעו לא תחכו מעבר לזמן שקבעתם. אמירה כזו היא גם הצבת גבול, וגם העברה של מסר שאתם לא מתכוונים לשלם את המחיר על ההתנהגות של הצד השני.
5. היו ספציפיים ולא כלליים. אם בכוונתכם לעמת את האדם בנוגע להתנהגות שלו, תהיו ממוקדים בנושא והשתמשו בדוגמאות ספציפיות כדי להדגים התנהגות שפוגעת בכם. משפטים כמו "אתה תמיד עושה את זה!" לא יעזרו במיוחד ויגררו תגובה בסגנון של "עושה מה?".
6. תקשורת אסרטיבית. יש תקשורת אגרסיבית, יש תקשורת פאסיבית ויש תקשורת פאסיבית אגרסיבית. אף אחת מהן לא תקדם אתכם כשאתם עומדים מול אדם פאסיבי אגרסיבי. תקשורת אסרטיבית תהיה מכבדת ולא תגובתית, ויהיו בה ביטחון ורצון לשיתוף פעולה באופן כזה שייתן תחושה ששני הצדדים רוצים לפתור את המצב בצורה ששניהם מרוצים ממנה. בנוסף, הימנעו מהאשמות, זה יחזיר את האדם שמולכם לעמדה מתגוננת.
7. תנו לאדם להיות חלק מהפתרון. תקשורת אסרטיבית היא טובה, אך לא מספיקה לבדה. המסר שצריך לעבור בעימות כזה הוא שאתם לא מנסים לכפות את דעתכם, אלא מעוניינים לשמוע את הצד השני ולתת מקום ראוי לאופן שבו הוא מרגיש. במקרים רבים, אנשים שמתנהגים בצורה פאסיבית אגרסיבית עושים זאת משום שהם מרגישים שלא מקשיבים להם או שאין לדעה שלהם משמעות. כשזה אפשרי, תנו להם מספיק מרחב להשמיע את דעתם ולהציע פתרונות אפשריים למצב. יחד עם זאת, אם כל מה שתשמעו הוא ביקורת ותלונות, אל תביעו אי הסכמה או הסכמה. במקום זה, תגידו ששמעתם ותזכרו את הדברים להבא.