אני צריך להפסיק לבזבז את הזמן שלי?

קראתי את הכתבה עניין של זמן: זה המשאב הכי יקר בחיים שלכם של ד"ר אנאבלה שקד וכשסיימתי אותה ניסיתי להבין מה אני מרגיש. התחושה הזו היתה משהו בין דחיפות ללחץ - לחץ שאני מבזבז את הזמן שלי בכל רגע שבו אני לא עושה משהו, ודחיפות לקום ולעשות. זו לא היתה תחושה נעימה, אז כדי לא לבזבז זמן התיישבתי לכתוב את טור התגובה הזה.

הנחת העבודה בכתבה היתה שזמן הוא המשאב היקר ביותר שעומד לרשותנו, משום ש"זמן הוא המשאב היחיד שלא ניתן לחדש". אני מסכים עם שקד שזמן הוא משאב מתכלה ודקה שעברה לא תחזור, אבל כאן ההסכמה הזו נגמרת, משום שהדבר החשוב ביותר לטענתה של שקד הוא אפקטיביות - לדעת בכל רגע באיזו מידה אנחנו יעילים, ואם אנחנו מזהים שלא מספיק אז לחשב מסלול מחדש בהתאם למטרה. דרך חשיבה כזו מתאימה מאוד ל-waze, אבל החיים שלנו הם לא אפליקציה, ויש בהם יותר מאוסף של מטרות.

עוד בנושא:
איך אפשר לפחד פחות מהמוות?
איך תדעו שזה הזמן לעזוב טיפול
מה זה מיינדפולנס, ולמה כולם מדברים על זה?

אפקטיביות היא דבר שנמדד בהתאם למטרה, ואם כך טענתה של שקד היא שכל מה שאנחנו צריכים בחיים הוא מטרה שנוכל לכוון את עצמנו אליה בכל רגע נתון.

בואו נניח אם כך, שהמטרה שלכם היא להיות עשירים, מטרה לגיטימית לכל הדעות. כדי להגיע למטרה בצורה האפקטיבית ביותר אתם הולכים ללמוד מקצוע כזה או אחר שרמת ההכנסה בו היא מהגבוהות ביותר בשוק, ובמשך זמן הלימודים אתם משקיעים את כל המשאבים שעומדים לרשותכם - כולל הזמן - בהשגת ממוצע הציונים הגבוה ביותר כדי להתקבל למקום עבודה נחשק ומשכורת התחלתית של חמש ספרות לפחות. אחרי שאתם מתקבלים לעבודה הזו, אתם משקיעים שוב את כל המשאבים שעומדים לרשותכם בלעבוד כמה שיותר טוב, על מנת לזכות בקידום שיביא איתו משכורת גבוהה יותר. אתם מצליחים בזה, ומגיעים למצב שבו רמת ההכנסה שלכם היא מהגבוהות ביותר, הדירה שלכם במיקום הנחשב ביותר (מבחינתכם) והמכונית שלכם היא החדשה, הבטוחה והמהירה ביותר. הגעתם למטרה וקיבלתם את כל מה שמגיע איתה - אתם עשירים. אבל כדי להגיע למטרה הזו השקעתם את רוב שעות היממה בעבודה, ראיתם את המשפחה שלכם פחות שעות מרוב האנשים, הפעם האחרונה שבה פגשתם חברים היתה לפני חצי שנה, לא צרכתם תרבות, ישנתם בממוצע ארבע שעות בלילה ובאופן כללי אתם לא לגמרי מצליחים לזהות את החיים שלכם בלי העבודה. וכל זה צריך להמשיך, כי מטרה זה דבר שצריך לתחזק כדי שתמשיך לתת.

את המטרה "להיות עשיר" אפשר להחליף כמעט בכל דבר אחר, והמבנה יישאר דומה. ברגע שאנחנו מנהלים את החיים לפי מטרות, ולא לפי ערכים, אנחנו כופים על עצמנו לפספס דברים וחוויות בחיים. אני נתקל במקרים כאלה בקליניקה באופן תדיר, והדבר שעולה מפי מטופלים הוא תחושת פספוס וחוסר משמעות למרות מטרה מאוד ברורה, משהו כמו "אני משקיע במטרה הזו, אבל אני מפספס דברים אחרים". לא מדובר רק בהרגשה פנימית אלא בעובדה - קידוש האפקטיביות בא תמיד על חשבון דברים אחרים.

עובדה נוספת היא שהחרטות הנפוצות ביותר של אנשים הקרובים לסוף החיים (אגב זמן) הן על דברים שפספסו ולא עשו בזמן שהיו עסוקים במטרות שלהם (שחשבו שיעניקו משמעות לחיים שלהם ויהפכו אותם לטובים יותר). הפתרון לפרדוקס הזה הוא לפעול מתוך ערכים, ולא מטרות, משום שמשמעות היא דבר הנובע מערכים ולא מטרות. היא דבר שיוצר מטרות, ולא נוצר על ידיהן.

חיים טובים מורכבים מיום טוב ועוד יום טוב כפי שמצטטת שקד את איזבל איינדה, ואם תפעלו לפי המצפן הפנימי שלכם ובהתאם לערכים שלכם, היום שלכם יהיה טוב. ואתם יודעים מה? יש בחיים גם ימים לא טובים, אפילו רעים - חלקם בגלל שפעלנו שלא בהתאם לערכים שלנו וחלקם בכלל לא תלויים בנו. זה לגמרי בסדר שיש ימים כאלה, כי בלתי אפשרי להעביר חיים שלמים שכל הימים בהם ללא יוצא מהכלל הם ימים טובים, וצריך לקבל את זה. מה שאין בחיים זה ימים ללא חוויות, וכשאוספים את כל החוויות האלה ביחד - לא המטרות - מקבלים את החיים. בתוך זה יהיו גם טעויות ומצבים שנקלעתם אליהם מבלי שהתכוונתם או שלטתם בהם - הדברים האלה הם לא בזבוז זמן, הם דברים שאפשר לקבל מהם המון וללמוד מהם, למרות שהם לא קשורים לשום מטרה. מדבריה של שקד יכול להשתמע שלחיים יש מטרה ברורה והיא "לא לבזבז את הזמן", אבל הדרך היחידה שבה ניתן לבזבז זמן היא לעשות כלום, וכדי לעשות כלום צריך לא להתקיים ואז הזמן מימלא לא משנה. בכל שאר המקרים, מדובר בעניין של נקודת מבט.

בשורה התחתונה, זה לא הזמן שיקר, אלה החיים שלנו שיקרים והחוויות שממלאות אותם. על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות להפוך אותם לחיים שטובים עבורו, ולעשות בחירות בהתאם לערכים שלו, ולא למטרות. בכל יום תשאלו את עצמכם "האם מה שאני עושה הוא בהתאם לערכים שלי?".