מה עובר עליו? כך תזהו סימני מצוקה אצל ילדים קטנים

    איך אפשר לדעת האם התנהגות חריגה של הילד קשורה במשבר גיל אופייני כלשהו, או שמקורה במצוקה אמיתי שהילד חווה? ומה אפשר לעשות כדי להקל עליו, לתמוך בו ולחזק אותו? מדריכת הורים מסבירה

    • הורות
    • טנטרום
    איריס אורבך, מאמר אורח
    הם עדיין לא יודעים איך לווסת את התגובה שלהם. ילד בוכה בטנטרום (צילום: ShutterStock)

    ילדים צעירים מגיבים מהר יותר ממבוגרים לשינויים ולאירועים בחייהם ובדרך כלל הקושי יתבטא אצלם בשינוי התנהגותי חריג. יש לכך מספר סיבות:

    עוד בנושא:
    סכנה מבית: איך שומרים על ילדים מפני פגיעה מינית?
    הורים שואלים: מה עושים כשהילד מסרב לאכול?
    איך להתמודד עם פחדים של הילד?

    • לילדים צעירים אין יכולת השפעה על המצבים שהם נקלעים אליהם והם מרגישים חסרי יכולת לשנות את המצב הלא רצוי מבחינתם ולכן, אצלם המצוקה "מתנהגת" בקיצוניות.

    • בגילאים הצעירים, אין להם את השפה הנחוצה להביע במילים את החוויה שלהם במלואה.

    • אין להם את תפיסת הזמן וניסיון החיים לתחום את האירועים ולהתייחס אליהם בפרופורציה ובמידתיות. פעוט שנפרד מהוריו בבוקר, אין לו את מרחב הזמן לתפוס שבעוד כמה שעות הוא יפגוש אותם שוב.

    עוד באותו נושא

    חמישה סימני אזהרה שהילד שלכם עובר התעללות בגן

    לכתבה המלאה
    חייו של ילד קטן רצופים שינויים והתמודדויות. ילד בגמילה יושב על סיר (צילום: ShutterStock)

    • הם מצויים בשלב התפתחותי שבו הם עדיין לא מווסתים. החלק במוח שאחראי על ההבנה והוויסות מתפתח בשלב קצת יותר מאוחר, ולכן הם עלולים לחוות שינוי כאיום ולהגיב בהתנהגויות חריגות - בתוקפנות או בנסיגה.

    • חייהם רצופים שינויים ומעברים רבים כמו מעבר גן, הרחבת המשפחה, גמילות ועוד. על אף שהשינויים הללו מתווכים להם לרוב על ידי ההורים, עדיין האירוע יכול להפוך למשבר. בכל יום הם עוברים בין בסיס אחד למשנהו, מהבית לגן, בכל לילה הם נפרדים מהבטוח והמוכר לשנת לילה, הם נפרדים ממוצץ, מחפץ מעבר וכדומה. יש להם פחות עוגנים של עצמם.

    כשאנחנו יודעים שחל אירוע חריג, אנחנו לרוב יודעים לצפות, לזהות ולשייך שינויי התנהגות לאירוע ולסייע ולתמוך בילד בהתאם. לפעמים לא היה אירוע או שינוי שידוע לנו בשגרת חייו, אך אנחנו מבחינים בשינוי חריף בהתנהגות הילד, במזג האופייני לו ובמצב הרוח שלו לאורך תקופה של כשבועיים ויותר. בכל מקרה של שינוי קיצוני לרעה, חשוב לברר עם כל השותפים האחרים לטיפול בו (הורים, מטפלת / צוות הגן וכו'), לתאם ולשלב כוחות ולעזור לו לקבל את התמיכה והביטחון.

    דרכים לזיהוי מצוקה אצל ילדים:
    - התבוננות ומעקב אחר התנהגותם לאורך היום.
    - דיווח של גננת/ מטפלת/ מורה/ וכל מבוגר המעורב בחיי הילד.
    - אבחון באמצעות בעל מקצוע (רופא, פסיכולוג ילדים וכו').

    "אורות אדומים" שצריך להתייחס אליהם:

    שינוי קיצוני ומתמשך בהתנהגות ובמזג המאפיינים אותו:

    א. היפוך קיצוני במזג - למשל, אם הוא בעל מזג שקט ונינוח ופתאום מתנהג בפעלתנות יתר ובחוסר שקט או אם הוא שמח וחברותי וכעת הוא מופנם ונמנע מלשחק עם חברים, או שאולי הוא נהג לשתף והפך להיות מסוגר מאוד.

    ב. התנהגויות מוקצנות - למשל, אם הוא ידוע כביישן אבל עכשיו הוא ממש נצמד להורים ונמנע מקשר גם עם אנשים שקודם הוא היה בא אתם במגע, או אם הוא ילד עם מזג חם אבל עכשיו הוא מגיב בזעם ובאלימות.

    שימו לב להקצנה התנהגותית. ילד ביישן נצמד לאמו (צילום: ShutterStock)

    רגרסיה או אי התקדמות בשלב ההתפתחותי - חוזר לעשות צרכיו בתחתונים, הרטבת לילה אחרי שכבר היה גמול, חוזר למוצץ ולבקבוק, לא מוכן להתלבש לבד אחרי שכבר גילה סימני עצמאות.

    קשיי שינה - קושי להירדם, מתעורר מספר פעמים בלילה אחרי שכבר היה נרדם וישן היטב. שינה קשורה קשר ישיר והדוק לביטחון.

    מסרב ללכת לגן לאחר שהיה נפרד בקלות.

    בכי רב ועצב, כעס והתפרצויות קשות פתאומיות ללא סיבה נראית לעין.

    בעיות אכילה שלא היו קודם כמו חוסר תאבון, אכילת יתר, בררנות מוקצנת.

    פחדים המונעים ממנו לתפקד והיצמדות יתר להורים שלא נראתה קודם.

    בעיות בדיבור - משתיקות ועד גמגום וקושי לבטא את עצמו.

    תגובה קשוחה עלולה להחריף את המצוקה, הם זקוקים לקרבה, נחמה וביטחון. אם מנשקת פעוטה (צילום: ShutterStock)

    שתי טעויות נפוצות בזיהוי שעלולות להפריע לנו להגיב באופן מותאם:
    1. אנחנו יכולים לזהות את ההתנהגות כמאפיינת את השלב ההתפתחותי שבו הם מצויים והיא תחלוף מעצמה. למשל "גיל שנתיים האיום" המתבטא במרד, סרבנות וגם בהתקפות זעם. ילד במצוקה נראה אחרת מילד סרבן שדורש עצמאות או שצורח כי בקשתו לא נתמלאה. במהלך היום אפשר לראות אותו גם שמח, משחק, סקרן, יש לו תאבון וכדומה.

    2. אנחנו עלולים לפרש את ההחרפה בהתנהגות של הילד כתוקפנות או כפינוק ותלות, ואז אנחנו עלולים להגיב לכך בקשיחות יתר במטרה לעצור את ההידרדרות בשלביה הראשונים. תגובה כזו תגביר את המצוקה שלו. למשל ילד שהיה נרדם בקלות, מתקשה עכשיו להירדם וקם מספר פעמים בלילה. הורה, שהיה רגיל לסיים מוקדם את התארגנות הערב, יכול להגיב בכעס ונוקשות נוכח הרעת התנאים החד צדדית, בוודאי אם הוא עייף, בעוד הילד זקוק לקרבה, נחמה וביטחון.

    מה לעשות?

    כשאנחנו מזהים שינוי התנהגותי חריג רצוי לפעול באופן הבא:

    • להתבונן ולעקוב תוך כדי התייעצות עם הגננת/ המורה/ המטפלת ולפעול בתיאום.

    • להוריד לחץ ולהיות עבורו דמות בטוחה ובשליטה עצמית, כזו שהוא יכול לסמוך עליה, בלי לכעוס או להגיב בפאניקה. אם אנחנו במצוקה, יהיה קשה לנו לסייע לו וכדאי מאוד להסתייע בבעל מקצוע שיעזור לנו לנהל את המשבר הזה באופן שיקדם את הילד ויחזיר לו ולנו את הביטחון.

    • נספק לילד מרחב בטוח לבטא את הקושי. נעניק לו את הקרבה והביטחון באמצעות הקשבה, משחק, חיבוק, אמפתיה, זמן משותף ועוד. למשל לשחק אתו במשחקי דמיון, משחקי תפקידים, לקרוא סיפורים ולאפשר לו לשתף ולהביע את עצמו בדרכים שונות כשהוא רגוע ויכול לשחרר את מנגנוני ההגנה.

    • כדאי לפנות במקביל לרופא הילדים על מנת לשלול בעיה רפואית.

    • פנייה לטיפול אצל בעל מקצוע.

    הכותבת היא מדריכת הורים ומנחה במכון אדלר

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully